דו"ח טכנולוגי: להציץ למוח של הרוצח מאריזונה - דרך הרשת

סוף עידן "הרוצח השקט והנחמד"

זאת אחת מהקלישאות המוכרות ביותר: אדם, בדרך כלל גבר, מבצע טבח מזעזע כלשהו, וכאשר המשטרה מגיעה לחקור את השכנים של המפלצת הם אומרים: "מי היה מאמין, הוא היה כזה אדם שקט ונחמד, לא היה אפשר לדעת מה עובר לו בראש".

מהפכת המידע מחסלת בשנים האחרונות את הקלישאה הזאת. הרוצח השקט והמתוסכל של ימים עברו כתב בחלק מהמקרים יומן, שבו שפך את מררתו על העולם שלא הבין את גדולתו ולא נתן לו את המקום הראוי לו. היום הוא כבר לא צריך לשמור את כל הזעם לעצמו, ולחכות שיבינו אותו רק לאחר המוות, המעשה שיקנה לו את 15 הדקות בתודעה הקולקטיבית. היום יש לנו את יוטיוב.

ג'ארד לי לאונר, האיש שרצח שישה בני אדם (בהם שופט וילדה בת תשע) ופצע 18 אחרים (בהם חברת הקונגרס גייבריאל גילפורדס) לא שמר את מחשבותיו לעצמו. הוא העלה סרטון משונה ופרנואידי ליוטיוב, ותמונות שכוללות אקדח לפרופיל המייספייס שלו (שהוסר בינתיים). הוא לא הראשון שעשה זאת: כמה וכמה רוצחים נתנו לנו אפשרות לדעת מה הם חושבים, לעתים גם מה הם מתכננים.

הטקסטים של לאונר מעידים על הכרות עמוקה עם הימין הפרנואידי האמריקאי, כולל התייחסות לתיקון ה-14 לחוקה (שעליו מבוססות זכויות השחורים והנשים, שכידוע אינן מופיעות בחוקה עצמה) כאל "החוקה השניה" - טיעון מוכר ומופרך של גזענים אמריקאים. טיעון פסיכי יותר, שעדיין קיים בחלק האפוף במיוחד של הצד הימני של המפה, הוא שהממשלה האמריקאית שולטת בציבור באמצעות אכיפה של חוקי הדקדוק. כלומר, קובעת מה מותר לאנשים לומר.

הבעיה בכל זה היא שבהרבה מאוד מקרים, הרוצחים הללו מחפשים תשומת לב. אם הם יכתבו כל מיני דברי הבל ברשת, ואנשים יתייחסו אליהם כפי שהם מתייחסים למה שהם כותבים, קיים סיכוי סביר למדי שהרוצחים-בפוטנציה יראו בכך עוד אישור לכך שהעולם דפוק, ושהגיע הזמן לתקן אותו באמצעות כלי נשק ותחמושת.

המסקנה המתבקשת-לכאורה – ואם היא לא תוצג תוך חודש, זה יהיה מפתיע מאוד – תהיה שיש להקנות לממשלות סמכויות לחפש ברשת טיפוסים כאלה. התוצאה של יישום מסקנה כזאת: הגדלת תחושת הפראנויה של הפראנואידים ממילא, שחושבים שהממשלה מאזינה לשיניים שלהם.

התעודה באה! התעודה באה!

למתנגדים לתעודות זהות יש כמה טיעונים חזקים. למשל, הם מציינים שהיכולת לדרוש הצגת תעודת זהות, או הזדהות בפני לובש מדים מבלי שביצעת עבירה, מאפשרת לממשלה לפקח על תנועותיהם של האזרחים, ושלכוח שניתן לממשלה יש נטיה מובהקת להפוך לכוח נגד האזרחים. הימין האמריקאי ההיסטרי רואה כבר עשורים ברעיון של תעודת זהות כלל-אמריקאית הוכחה לקשר של הממשלה נגד האזרחים החופשיים. לא שאיזשהו ממשל ניסה אי פעם ליצור תעודה כזו.

ספק אם הביקורת הזאת עדיין רלבנטית בעידן הנוכחי, שבו ממילא כמעט כל פעולה שלך נרשמת, מצלמות המעקב (סליחה, האבטחה) מתקרבות, והלחץ על האזרח לשלם באשראי ולא במזומן. אבל כשמזכיר הסחר של ממשל אובמה הודיע באופן מעורפל משהו שהממשל רוצה שלכל אזרח יהיה שם משתמש וסיסמה קבועים ברשת, כל השדים הישנים פורצים החוצה.

הממשל מודאג מבעיית התקפות הרשת, ועושה שורה של מאמצים בנושא. הוא גם רוצה לשפר משמעותית את השירות הממשלתי לאזרח. היצירה של דרך מאובטחת להזדהות באינטרנט בפני שירותי הממשלה נשמעת, אמנם, כמו אסון בהתהוות. הרעיון של מאגר מידע אחד בעייתי מאוד ומזמין הדלפות, כפי שמלמד הניסיון בבריטניה – אבל ספק אם זו אכן הדרך לברגן בלזן שחלק מהימין האמריקאי עושה ממנה. .

שילמו לך? גילוי נאות, בבקשה

הסגידה לשלל מפורסתמים, והנטיה לעקוב אחריהם ולחקות אותם, מאפשרת לרבים מהם לחיות מפרסום. לעיתים קרובות מדובר בפרסום סמוי, שמיועד ליצור מצג שווא כאילו לסלב-בשנקל אכן יש רגשות חיבה עזים כלפי המוצר הדוחה שהוא מפרסם.

בבריטניה, שלה יש משרד לסחר הוגן, מנסים לשנות את המצב הזה. ההנחיות החדשות של המשרד, שנוצרו בעקבות אלו שניסחה רשות הסחר האמריקאית בשנה שעברה, חד משמעיות: אם אתה מקדם מוצר, גם אם זה בטוויטר או בבלוג, אתה צריך להסביר בדיוק את טיב היחסים בינך ובין היצרן.

וכדי להזכיר שיש לו שיניים, תבע המשרד חברת יח"צ שהשתמשה בבלוגרים כדי לקדם מוצרים – תופעה שקיימת גם בארץ. הוא ציין שפרסום שאיננו מעיד על עצמו ככזה מהווה הונאה, גם אם הוא מתבצע בטרשת חברתית כלשהי. ובישראל? סחר הוגן? אל תצחיקו אותנו.

אם רק תהיי יותר המורה שלי

 

בעידן שבו כל אדם הוא תחנת ממסר מהלכת, מה יהיה על היחסים שבין מורים ותלמידים – יחסים המועדים לניצול לרעה מאז ימי אבלאר ואלואיז? איזו תקשורת מותרת בין תלמידים ומורים, שלא בין כתלי בית הספר?

משרד החינוך של וירג'יניה, שטיפל כבר ב-120 תלונות בנושא, מנסה להיכנס לתחום הבעייתי הזה. התקנות שהוא מציע, ושעליהן תיערך הצבעה השבוע, מחמירות למדי: בין התר, הן אוסרות על תקשורת אלקטרונית בין מורים ותלמידים, אלא במערכות של בית הספר.

בנוסף, על מורים נאסר לשלוח הודעות טקסט לתלמידים, ועליהם לסרב לכל בקשה לצרף את התלמידים לרשימה שלהם בטרשת חברתית כלשהי. אם תקשורת כזאת נוצרה, בשל מקרה חירום כלשהו, על המורה לדווח על כך לממונה עליו לא יאוחר מיום הלימודים הבא. על מורים נאסר אף להשתתף במשחקים מקוונים עם תלמידים, אלא אם המשחקים הללו הם חלק מהמסגרת החינוכית.

בקיצור, אל תהיה סחבק, אלא מנהיג. נראה אם התקנות האלה גם יגיעו לכדי יישום – או שרק יובילו לעליה במספר התלונות.

קצרצרים

מנוע חיפוש חדש, Blekko, החל לספור את עמודי הספאם שנוצרו מאז תחילת 2011. נכון לכתיבת הפוסט בנושא, היו 155 מיליון מהם, אבל מאז חלף זמן. הטענה של Blekko היא שגוגל אינה מצליחה להתמודד עם הספאם כיאות, מה שכנראה נכון - אבל מסתבר שגם Blekko עצמו לא ממש.

גוגל יכולה להתנחם בכך שלמרות הכעס על כך שהיא מטה את תוצאות החיפוש שלה כך שיתאימו לצרכיה הכלכליים, ל-77% מהאמריקאים זה לא משנה: הם אמרו שהם לא רוצים רגולציה ממשלתית על מנועי חיפוש. רק 11% חשבו שספקית המידע החשובה בעולם צריכה לעמוד בסטנדרטים חיצוניים כלשהם. מצד שני, רק 21% חשבו שיש להרחיב את הצנזורה של רשות התקשורת הפדרלית (ה-FCC), המוטלת על הרדיו והטלוויזיה, גם לרשת. לפחות זה.

באלג'יריה פרצו מהומות נרחבות בימים האחרונים, על רקע המצב הכלכלי הקשה. לפי הדיווחים, המשטר שם הלך אמש בדרכן של סין ואיראן במצב דומה, וחסם – חלקית, בינתיים – את טוויטר ופייסבוק. ככל הנראה, המשטר הלא-בדיוק-דמוקרטי במדינה חושש שתקשורת פתוחה ברשתות חברתיות תהפוך מהומות מקומיות להתקוממות לאומית. אחרי הכל, מדובר במדינה שכבר חוותה מלחמת אזרחית בין האיסלאמיסטים לצבא.

דיוחנו אתמול על כך שהממשלה האמריקאית החלה לרדוף פעילים בוויקיליקס דרך חשבונות הטוויטר שלהם, ושהם דורשים מידע גם על חברת פרלמנט איסלנדית, בירגיטה יונסדוטיר. הממשלה האיסלנדית לא עברה על כך לסדר היום, והשגריר האמריקאי בריקאוויק זומן למשרד החוץ, שם יושיבו אותו על כסא נמו... אה, שם יבקשו ממנו הסברים להתנהלותה המשונה של וושינגטון, שחושבת שמותר לה לאסוף מידע על מחוקקת איסלנדית. המשך יבוא.

בדיחה גרמנית ישנה מהתקופה שבין שתי המלחמות, שבה נאלצה גרמניה להסוות את תכנית החימוש מחדש שלה, סיפרה על פועל במפעל לייצור אופניים שלא היה לו כסף לרכוש אופניים לילדו, אז בכל יום הוא גנב חלק אחר של הכלי. בערב יום ההולדת של הילד, ניסה הפועל להרכיב את האופניים, אך לתדהמתו מצא את עצמו מרכיב מכונת ירייה נוצצת. הטמבל קווין קלי, ששימש כמהנדס ב-EMC, פעל בשיטה דומה. במשך שנים הוא גנב מדי יום כל מיני דברים מהמפעל שבו עבד, והגניב אותם החוצה בתיק זעיר. שווי הגניבות שלו הסתכם בכמיליון דולר, והוא הצליח להרוויח לא מעט כסף באמצעות מכירת הרכוש הגנוב לחברה בשם BL Trading. רק שהוא נתפס, ועכשיו הוא מחכה לגזר הדין, שיכול להגיע עד ל-32 שנות מאסר.

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"