ירושלים זה ליהודים

לבשאר לאל־מסרי לא היה סיכוי אמיתי. גם הוא ידע את זה. ביום חמישי האחרון התראיין אל־מסרי ל"מוסף כלכליסט", והסביר שההשתלטות על דיגל היא מבחינתו השקעה עסקית גרידא. ממילא הוא עושה המון עסקים עם ישראלים ופותח להם דלתות לפעילות עסקית ביהודה ושומרון. הוא גם הבהיר שאם ישתלט על דיגל הישראלית, הוא ימכור את השטחים שלה בתל אביב, ואילו בפרויקט בשכונת ג'בל מוכבר בירושלים ייצור הפרדה בין החלק שכבר נמכר ואוכלס על ידי יהודים, לבין השטחים שלא נמכרו. את השטחים האלה תכנן לשווק לערבים תושבי מזרח העיר המשוועים לדירות. 60 טוקבקים מתלהמים הבהירו לו שאין מצב. האווירה הציבורית כרגע, איך ננסח זאת, לא ממש מתאימה.

מג'בל מוכבר לשייח' ג'ראח

זה לא מפתיע. רק לפני שלושה ימים נהרס מלון שפרד בשכונת שייח' ג'ראח במזרח ירושלים לטובת בניית 20 יחידות דיור ליהודים. שייח' ג'ראח כולה עוברת תהליך ייהוד מתריס, שהפגנות המחאה הכמעט קבועות נגדו לא מצליחות אפילו לדגדג את ראש העיר ניר ברקת. מזכירת המדינה האמריקאית, מזכ"ל האו"ם, ראשי האיחוד האירופי, כולם שלחו את הודעות הגינוי וההסתייגות שלהם להריסת בית המלון. כולם נענו שהכל נעשה כחוק, הכל ממוסמך עד הגרון, באישור הוועדות הרלבנטיות ובתי המשפט הסוברניים. רק קמצוץ של היגיון דמוגרפי או מחשבה על עתידה של העיר הגוועת נשכחו בצד.

יותר מכך, רצה הגורל וההכרעה למי תימכר דיגל היתה בידי דש איפקס של אלי ברקת, האח של. הכל כמובן עסקים, אבל מישהו באמת חשב שברקת האח ייתן את ידו למכירת קרקע במזרח העיר לפלסטיני, אמריקאיים ככל שיהיו אזרחותו ומראהו החיצוני? זה עלול לפגוע אנושות באלקטורט של ראש העיר.

העתיד בעיר הברקת

נשאר רק להתבונן על העתיד של פרויקט נוף ציון. דיגל בנתה ומיתגה אותו כפרויקט יוקרה, עם גימור לאלפיון ונוף לעיר העתיקה. אלא שהאלפיון, אפילו זה הדתי לאומי, העדיף את הנוף הירושלמי שלו בלי ערבים כל כך קרוב ועם תשתיות שהעירייה טורחת לטפל בהן מדי פעם. זו מלכתחילה היתה הסיבה לכך שדיגל לא השלימה את הפרויקט. עכשיו חברו יחד רמי לוי, אלוף העולם בשיווק, ומייסד קאזה, אלופת העולם במיל' בהעברת קבצים, כדי להעביר את אנשי הימין האידיאולוגי לג'בל מוכבר. גם אם יצליחו, זה לא ישנה את העובדה שמסביב יישארו המון ערבים עם מצוקת דיור ושאלה קיומית לגבי עתידם בעיר של ברקת.