מה עושים עם שותף מלוכלך?

אני גר בדירה עם שני שותפים: אחד נקי ומסודר, והשני מרחף ולא אכפת לו שהכיור והפח מלאים והדירה מלוכלכת. כשמעירים לו הוא מבטיח לעזור ואחרי יומיים חוזר לסורו. איך אפשר לשנות אותו?

שי

לאנשים שונים יש הרגלי ניקיון שונים, וכפי שבוודאי הבנת באיחור, כדאי לדבר על זה כבר כשמחפשים שותף. במעונות של אוניברסיטאות אמריקאיות שואלים סטודנטים על הרגלי הניקיון שלהם, ולפי התשובות מצמידים את השותפים.

אבל מה עושים כאן? תלוי מה הסיבה להתעלמות שלו. אם באמת לא אכפת לו מכם ומזה שהלכלוך מפריע לכם, אז כנראה אין לו את התכונה שמכונה תוחלת חברתית, Social Utility. הוא כנראה חסר התחשבות גם בנושאים אחרים, וכדאי שתחפשו שותף אחר.

אבל ייתכן שכן אכפת לו, ושהוא רוצה לעזור, אבל פשוט לא מרגיש בלכלוך. ייתכן שלדעתו המצב בסדר והוא לא מבין מה אתם רוצים. אתה אולי מצפה שסטנדרט הניקיון שלך יהיה תמיד בראש מעייניו של השותף שלך, אבל במציאות כל אחד רואה את העולם קצת אחרת, ולכל אחד יש את הבעיות שלו בחיים. אם נדמה לו שנקי, הוא לא יצליח לשנות את תפיסתו סתם כך.

לאנשים שונים יש הרגלי ניקיון שונים | צילום: shutterstock

אבל על זה אפשר להתגבר. אפשר לדוגמה לקבוע שמדי יומיים אחד מכם יקדיש שעה לניקיון. ביומיום הכלים בכיור אולי לא קוראים לשותף בקול רם, אבל אם ממילא הוא יצטרך מדי שבוע לנקות שעה שלמה, הוא כבר ימצא מה לעשות.

אפשר גם לערוך "תקן ניקיון" שיכלול את רשימת הדברים שאינם מקובלים בדירה, כגון השארת כלים בכיור. תקן כזה יחסוך ויכוחים ויבהיר מי צריך לעשות מה.

וישנה עוד שיטה, שלפעמים עובדת כשהאחרות כושלות. זוהי שיטת התמריץ הכלכלי: מחליטים מראש על תקן הניקיון ומחלקים את הדירה ל"משמרות", ומי שלא שומר על הניקיון במשמרת שלו מפקיד 100 שקל בקופה משותפת לקניות, או משלם יותר בשכר הדירה. תמריצים כלכליים עובדים לפעמים כאשר התוחלת החברתית כושלת. חשוב שתמריץ כזה לא יהיה סמלי בלבד, ושבאמת "יכאב" קצת למי שלא עומד בתקן. אבל בכל מקרה, עליו להיות זמני. שותפות טובה לא בונים על קנסות.