השבוע: זמן להקשיב

כבר אמרנו שאביגדור ליברמן מסור לבוחריו וקונסיסטנטי בדעותיו. לא אמרנו מספיק ברור, שרעיונותיו מסוכנים לא רק לשמאלנים. ארגוני זכויות האדם, שמפרסמים שמות של חיילי צה"ל באינטרנט, מכעיסים לא רק אותו אבל הם אינם מסכנים את הדמוקרטיה הישראלית. קיומם, ככל שירגיז, הכרחי לקיומה של כל דמוקרטיה באשר היא.

ליברמן מרשה לעצמו לגלגל כדור שלג ניאו לאומי שיסתום את הפיות לכולנו. בשנת 1948 ג'וזף מקארתי לימד את האמריקאים שיעור בדמוקרטיה שמאבדת את העשתונות. המקארתיזם נצרב בהיסטוריה האמריקאית כתקופה אפלה. רבים היו רוצים לשכוח אותה. באותן שנים מדינת ישראל היתה עסוקה במלחמת הישרדות. 62 שנים אחרי, נדמה שהתפנה לנו זמן.

באלה הימים עמל ליברמן על עיצוב פניה החדשות של מדינת ישראל. במדינת ישראל הלאומית (שם זמני) ליברמן לא היה מגיע להיות יו"ר מפלגה ושר חוץ. איווט ליברמן עלה לארץ בגיל 20 והצטרף לפוליטיקה אחרי שירות צבאי מקוצר. מדינת ישראל הדמוקרטית אפשרה לאיווט להיות אביגדור, עולה חדש אך שווה זכויות ל"מתקרנפים" - ותיקי הארץ, "שהפכו לחבורת פיינשמקרים". זה הכוח של הדמוקרטיה הישראלית וזו גם חולשתה.

אין קשר בין ההתנקשות בחברת הקונגרס היהודייה, גבריאל גיפורדס, מאריזונה וסרטון האיומים על חייו של המשנה לפרקליט המדינה שי ניצן. רק תזמון של פסיכופטים יכול היה לכנס את שני המקרים לאותו שבוע. ובכל זאת, שני האירועים משני צדי האוקיינוס ניזונו מהסתה. בארה"ב של לפני ההתנקשות בגיפורדס התייחסו לשרה פיילין ומסיבת התה שלה כקוריוז, אולי קוריוז חולני. אנחנו לא זקוקים למסיבת תה משלנו. היא נערכה בכיכר רבין לפני 15 שנה.

ראש הממשלה צריך היה לכנס מסיבת עיתונאים מיוחדת, להוקיע את מפרסמי הסרטון ולהכריז, שהטולרנטיות להסתה במדינת ישראל מתה עם רבין. ראוי שהציבור ישמע את ראש הממשלה מדבר נטו. לא באמצעות תלוש המשכורת שלו, לא באמצעות הדלפות מהלשכה ולא רק אחרי אסונות.

עצרת הזיכרון לאסון הכרמל היתה העצרת השקופה ביותר שהתקיימה אי פעם במדינת ישראל. המשפחות, שזעקו בשידור חי, סירבו להתכנס אל ספסלי השכול הדוממים. הם ויתרו במודע על הכבוד הממלכתי כדי שזעקתם תישמע. אחרי חודש של התעלמות מצד ראש הממשלה הם הבינו, שרק בשידור חי, בשיא הפריים טיים, יש סיכוי שמישהו יקשיב להם, והם צדקו. ראש הממשלה ספג והקשיב. כך צריך היה לנהוג גם מי שהסתתר תחת הכינוי מקורב לשר ישי, ותבע את עלבונו מאהובה תומר ז"ל, מפקדת משטרת חיפה, שנספתה באסון. כאן המקום לציין את הפסוק משמות: "של נעליך..."