דו"ח טכנולוגי: עכשיו פייסבוק רוצה להשתמש גם במספרי הטלפון שלכם

האתר שיודע איפה אתם גרים

זה מתחיל להיראות כמו ניסוי חברתי בקהל גדול של נסיינים מרצון: מדי כמה שבועות דוחפת פייסבוק אחורה את גבולות הפרטיות עוד קצת על חשבון המשתמשים שלה, כדי לראות כמה מהם יעזבו וכמה ימשיכו להתעלם. עד כה רוב המשתמשים סופגים את ההתעללות, בעיקר תוך התעלמות ממנה.

הניסוי החדש של צוקרברג הוא כזה: מה יקרה אם ניקח את מספרי הטלפון וכתובות המגורים של הגולשים, ונפיץ אותם לא רק ל"חברים" שלהם, אלא גם למפתחים? האחרונים, כך מעידים מקרים קודמים, יעבירו את החומר הזה גם למפרסמים, וישמרו אותו באופן בלתי מוגן כך שכל האקר זב חוטם יוכל להשיג אותו.

אמנם, יש הטיה מסוימת בניסוי הזה: האנשים שפרסמו את המידע הזה מלכתחילה לא הפעילו יותר מדי את השכל, ולא ממש חשבו על הפרטיות שלהם. בדרך, בוחן צוקרברג גם את תשומת הלב של המשתמשים: כמה מהם ישימו לב שבחלון שצץ לפתע מול עיניהם, הם מתבקשים לאשר את פרסום המידע האישי עליהם?

בפייסבוק יודעים שמעט מאוד. אנשים מאשרים פחות או יותר כל דבר אוטומטית, במיוחד אלה מהם שהתרגלו לפעול בפייסבוק. כדי להסוות את הניסוי, הטרשת החברתית דאגה לדווח עליו במהלך סוף השבוע. התוצאה: נדרשו יומיים כדי שיתחילו לשים אליו לב.

זה נראה כאילו צוקרברג התקנא בשירות האירוני Please Rob Me, הלועג לשימוש האידיוטי וחסר האחריות בשירותי מיקום כמו פורסקוור: עכשיו השודדים לעתיד רק צריכים להצליב את הכתובת של המשתמש עם הודעות הסטטוס שמעידות שאיננו בבית. מרשים. פייסבוק, יש לציין, עשתה מאמץ ניכר כדי לשכנע את המשתמשים לפרסם את מספרי הסלולר שלהם. עכשיו הם יהיו גלויים לכל דיכפין – ומוח קרימינלי חכם ודאי כבר ייצור אפליקציה מפתה-לכאורה כדי לקבל גישה למידע.

זו הבעיה עם שירותים מבוססי פרסום: המידע שניתן להם אף פעם לא מספיק להם. הם תמיד צריכים עוד, וישכנעו את הלקוחות לתת להם עוד. מי שלא הבין את זה עד עכשיו, כבר לא יבין.

אם אתה לא יכול להילחם בהם...

אחד הגופים המאובנים ביותר ביקום הוא הממסד הצבאי. האגדה מספרת שקצין תותחנים בריטי תהה במלחמת העולם השנייה מדוע צוות התותח שלו מכיל עשרה אנשים, בעוד שיש תפקיד רק לתשעה. הוא התחקה אחר מקור הפקודה ומצא שהיא מגיעה ממלחמת העולם הראשונה, שם תפקידו של העשירי היה להחזיק את סוסי היחידה, כדי שלא יברחו מפחד הירי.

וגם בסטנדרטים האלה,  ספק אם יש מערכת צבאית מאובנת יותר מזו של הפנטגון. המציאות החדשה, שבה כל טוראי יכול לדווח משדה הקרב באמצעות שלל כלים חברתיים, שלא לדבר על האפשרות שהוא יעלה סודות לוויקיליקס – תפסה אותו בלתי מוכן. הארגון שינה מדיניות פעם אחר פעם, וחיל האוויר האמריקאי אף נקט במדיניות עצמאית, והורה לחייליו לא להשתמש בשירותי מיקום.

לפני כשנה הקים הפנטגון את "המשרד לתקשורת חברתית", שהיה אמור לתאם את הפעילות של החיילים בתחום זה, אבל לאחרונה הוא סגר אותו. הסיבה מפתיעה ומעניינת: השימוש בטוויטר, פייסבוק ויוטיוב, אומרים שם, צריך להיות חלק משגרת התקשורת הקבועה של כל אדם.

באמצע 2009 שקל הפנטגון פשוט לסגור את כל הגישה לרשתות חברתיות. הרעיון הסתבר כלא פופולרי – המלחמות הבלתי פוסקות באפגניסטן ועיראק הפכו את הגיוס למסובך במיוחד מבחינת הצבא. הוא צריך אנשים צעירים, והם מצידם לא מוכנים לוותר על הגישה לרשת שהתרגלו אליה.

אז יש עכשיו רשת כלל צבאית בלתי מאובטחת, שבה אפשר להכנס לכל טרשת חברתית, אבל, מן הסתם, אסור למסור מידע שיועיל לאויב. לפי הגישה הזאת, יש סכנות באתרים החברתיים למיניהם, אבל המאבק בהם אינו יכול להתבטא בסגירוּת טוטאלית. עם זאת, אנשים שינסו להוציא מידע מכל משרד צבאי יגלו מהר מאוד את גבולות הסובלנות של הכוחות המזוינים: הם יועמדו לדין צבאי.

גוגל נאבקת על זכות הדיבה

 

קרב משפטי מעניין מתרחש בימים אלה בספרד: גוגל מערערת לבית משפט במדריד נגד החלטה של רשות הפרטיות הספרדית, שהורתה לה להסיר ממנוע החיפוש כ-100 קישורים שנויים במחלוקת.

לטענת אנשים שנפגעו מהקישורים המדוברים, בכלל זה לאתרים פופולריים כמו העיתון הנפוץ El Pais, הם מכילים הוצאת דיבה. הדרישה להסיר את הקישורים נובעת מכך שאת המידע עצמו אי אפשר להסיר מאתרי העיתונים, הנהנים מהגנה נרחבת בספרד, אלא אם בית משפט יורה לעשות זאת. לטענת רשות הפרטיות, הצווים שלה הם הדרך היחידה לחסום גישה למידע בעייתי כזה, משום שהעיתונים זכאים חוקית לסרב לבקשות כאלה.

גוגל, מצידה, טוענת שהיא לא מפיצה דיבה, היא רק מקשרת אליה ודואגת שאחרים יוכלו למצוא אותה, ושהיא נייטרלית בכל הסכסוך הזה בין האמת והשקר. לדבריה, "הדרישה ממתווכים, כגון מנועי חיפוש, לצנזר מידע שפורסם על ידי אחרים תוביל להשפעה משמעותית, מצננת, על חופש הביטוי, מבלי להגן על פרטיותם של אנשים". כי, כמובן, כל מה שגוגל רוצה הוא הגנה נאותה על פרטיות.

השופטים ידונו בחמישה מקרים מתוך המאה, ולפסיקה שלהם צפויות להיות השלכות ניכרות על הדרך שבה פועלת גוגל לא רק בספרד, אלא באירופה כולה. דיון דומה ומעניין לא פחות מתקיים בימים אלה גם בקנדה.

מלחמת סייבר עולמית? לא בקרוב

מדי כמה חודשים צץ איזשהו מפיץ פאניקה מקצועי, רצוי בכיר בשירותי המודיעין לשעבר, ומזהיר את העולם המבוהל כי הוא ניצב על סף מלחמת סייבר. צוותים של צייצנים אמריקאים ייאבקו בחטיבות של באידו מסין ובמתקפות ה-DDoS של נוער פוטין, והעולם כולו ייראה כמו שממה רדיואקטיבית שכאילו יצאה מסרט גרוע של מל גיבסון בשנות השמונים.

או שלא. הפאניקרים מזכירים את ההתקפה של סין על גוגל, ושוכחים לציין שהיא הצליחה, אה, לחדור לשני חשבונות ג'ימייל. ונכון, היו התקפות סייבר כבדות מצד רוסיה הפוטיניסטית על אסטוניה וגיאורגיה. אבל אסטוניה עדיין שם, ונשארה האומה המתקדמת ביותר באירופה מבחינת שירותים מקוונים. גאורגיה הופלה בדרך הישנה והרעה של כיבוש טנקים, לא באמצעות חסימת הגישה של תושבי טביליסי לפייסבוק.

עכשיו צצים כעת שורה של חוקרים שאומרים שהגיע הזמן לא להיסחף. הם מציינים שמתקפת סייבר יכולה להיות דבר לא כל כך נעים - אבל היא תהיה גרועה הרבה פחות ממשבר כלכלי או מאסון טבע, ועל אחת כמה וכמה ממלחמה של ממש, עם טילים וכאלה. למעשה, קובע דו"ח שיצא לאחרונה באדיבות ה-OECD, "לא סביר שתהיה אי פעם מלחמת סייברספייס".

אז, עד כמה שזה חבל לאלה מאיתנו שזוכרים בערגה את ספרות הסייברפאנק של שנות השמונים, כנראה שנצטרך לטפל בבעיות משעממות יותר אך גם אמיתיות יותר, כמו התחממות גלובלית, קריסת התשתיות, התמוטטות החינוך והנטייה המצערת של כל דור לשמוע מוזיקה מזעזעת יותר מזה של קודמו. לישראל יש גם נטייה מצערת נוספת - להיקלע למלחמה מדי כעשור. את מלחמת הסייבר נשאיר לסופרי המד"ב.

קצרצרים

כאילו שלמארק צוקרברג לא היו מספיק צרות בחיים, הסרט "הרשת החברתית", שמתאר את ההיסטוריה המפוקפקת של פייסבוק, זכה בשורה של פרסי גלובוס הזהב. כשחושבים על זה, זה כנראה סרט הגיקים הראשון שאשכרה מצליח. ולא, הארי פוטר לא נחשב.

בפייסבוק גם השמיעו לאחרונה קולות שלפיהם הטרשת החברתית רוצה להגיע לשווי של טריליון דולר. ציינו אז שאין מספיק אנשים בעולם בשביל זה. עכשיו אנחנו מתחילים גם להבין מדוע פייסבוק הפסיקה לדווח על הגדילה שלה: כמעט שאין כזו, לפחות לא בארה"ב. מסתמן שלפחות בקרב הגולשים האמריקאים פייסבוק הגיעה לנקודת הרוויה שלה, והמרחק מכאן לנקודת המיאוס הוא קטן יחסית.

האפסטור של אפל מתקרבת לקו 10 מיליארד ההורדות (ול-12 מיליארד מקרים של צנזורה מיותרת, כנראה). על פי הנתונים, משתמשי המכשירים הניידים השונים של אפל (האייפון, האייפוד טאץ' והאייפוד טאץ' הגדול המכונה אייפד), הוריד לא פחות מ-60 אפליקציות. עם זאת, שיעור היישומים שממשיכים להשתמש בהם שלושה חודשים לאחר הורדתם עומד על כאפס.

שני אתרי תוכן גדולים, Bleacher Report ו-Seeking Alpha, שינו במפתיע את המדיניות שלהם: עד כה הם סירבו לשלם לכותבים שלהם ואמרו שהם מצ'פרים אותם בחשיפה ל"קהל איכותי", קרי כזה שמשלם. לפתע, הם הודיעו שהם יתחילו לשלם גם לכותבים, לא רק למנהלים. כנראה שהבינו שמוכנים לכתוב בחינם גם מביאים חומר ברמה נמוכה יותר. יש לקוות שהמגמה הזו תימשך.

אחד הצדדים הבעייתיים של עידן המידע הוא, כפי שיודעים כבר כולם, עודף מידע: הצבא האמריקאי, שבעשור האחרון הפך להיות צבא מבוסס מידע, מגלה את זה על בשרו לאחרונה. הוא מקבל כל כך הרבה מידע משלל כלי טיס, ריגול, האזנה וכו', שהוא לא מסוגל לעבד אותו הזה למשהו מועיל. התוצאה: פאשלות. אם כל פאשלה כזו לא היתה כרוכה באובדן חייהם של אזרחים רבים, זה היה יכול להיות אפילו משעשע, כי הבעיה הזו היא הכל חוץ מחדשה: הפנטגון ומערכת המודיעין האמריקאית מתמודדים איתה מימי המלחמה הקרה.

הטור לא יתפרסם מחר, וישוב ביום רביעי. עמכם הסליחה.

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"