אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
מיוחד ל"כלכליסט": המאגר הגרעיני כבר לא בידיים טובות צילום: בלומברג

מיוחד ל"כלכליסט": המאגר הגרעיני כבר לא בידיים טובות

ביקורו של סגן נשיא ארה"ב בפקיסטן הוא הזדמנות מצוינת לבדוק באיזו מידה ישכילו הפקיסטנים לבחור בצד הנכון של מפת הקיצוניות

19.01.2011, 11:09 | פאריד זכאריה

בשבוע שעבר ערך ג'ו ביידן את ביקורו החשוב ביותר במדינה זרה מאז מונה לתפקיד סגן נשיא ארצות הברית: ביידן ביקר בפקיסטן, מדינה שנמצאת במשבר בכל רמה אפשרית - צבאית, פוליטית, כלכלית וחברתית.

הצרות של פקיסטן נמשכות זמן רב, אך ההתנקשות שבוצעה בתחילת ינואר בסלמן תאסיר, הפוליטיקאי הליברלי האמיץ במדינה, האירה מחדש ובאור חמור יותר את אותן הבעיות. תמיד האמנתי שלמרות הכל, האליטה השלטת בפקיסטן משתלטת על המצב, הצבא לא מאפשר למדינה לקרוס, ומאגר הנשק הגרעיני שלה נמצא בידיים בטוחות. אחרי מה שקרה החודש, אני כבר לא כל כך בטוח בכך.

הממד המפחיד ביותר בהתנקשות בתאסיר נובע מכך שהמתנקש, מומטאז קדרי, היה אחד משומרי הראש שלו שהשתייך ליחידה עילית שהוכשרה להילחם בטרור. קדרי אמר לעמיתיו כי בכוונתו להרוג את המושל, אולם איש מהם לא טרח לעצור אותו. השומרים הביטו מהצד כשירה בגופו של תאסיר יותר מ־20 כדורים, ואז הניח בשלווה את הרובה.

סגן הנשיא ביידן וראש ממשלת פקיסטן יוסוף ראזה גילאני, צילום: איי אף פי סגן הנשיא ביידן וראש ממשלת פקיסטן יוסוף ראזה גילאני | צילום: איי אף פי סגן הנשיא ביידן וראש ממשלת פקיסטן יוסוף ראזה גילאני, צילום: איי אף פי

מדיווחים עולה שדעותיו הקיצוניות היו ידועות למפקדיו ודווחו לרשויות. זו לא היתה ההתקפה הראשונה שתומכת במסקנה כי הג'יהאדיסטים חדרו לשורות הצבא הפקיסטני. פרבז מושארף ניצל בתקופת נשיאותו משני ניסיונות התנקשות מצד קצינים בצבא ובחיל האוויר. אחד מהם, אליאס קשמירי, לשעבר לוחם קומנדו שנהפך לפעיל של אל קאעדה, נחשד על ידי המודיעין האמריקאי כמנהיג טרור ברמתו של אוסמה בן לאדן.

סוגיה מטרידה נוספת היא השתיקה והפחד שעוררה ההתנקשות בקרב המנהיגים הליברלים במדינה. בן בריתו היחיד של תאסיר בפרלמנט, שרי רהמאן, ירד למחתרת. בעוד כוהני דת, פוליטיקאים ועיתונאים הכריזו בגלוי כי הרצח היה מוצדק בשל דעותיו הליברליות, מעטים מדברים בעדו. זו הדילמה שניצבת בפני החברה הפקיסטנית: מפלגות מוסלמיות קיצוניות זכו תמיד רק באחוזים בודדים בבחירות, אך האליטות משתחוות בפני הקנאים הדתיים. תאסיר היה פוליטיקאי כריזמטי ופופולרי. אויביו הם בריונים שלא נבחרו. הוא זכה בבחירות, אבל הם מחזיקים ברובים מאז שנות השבעים.

כאן בדיוק טמון האתגר העומד בפני ביידן. עליו לומר למנהיגי פקיסטן כי זהו רגע האמת. כי עליהם למגר את הסרטן של פנאטיות דתית. ביידן חייב להבהיר כי ארה"ב תומכת בממשלה הדמוקרטית, במודרניזציה ובשלום, וכי היא מוכנה להילחם בטרור. ההשפעה האמריקאית באיסלמבד היא מהותית ובעלת תפקיד חשוב בחיזוק התמיכה בממשלה.

הגנרלים הפקיסטנים טוענים שהם נלחמים בטרור, וכי ההוכחה הטובה ביותר לכך היא העובדה שהם סופגים אבידות. אכן, בדרגים הגבוהים, הצבא מבין כי עליו להילחם במוסלמים קיצוניים, אך הוא ממשיך לנסות וליצור הבחנות בקרב הטרוריסטים, להסס במקום לפעול בנחישות, ונותר אובססיבי בהשגת עומק אסטרטגי בחוץ, בעוד המדינה עולה בלהבות.

קחו לדוגמה את הטאליבן באפגניסטן, המנהיגות שלהם ממוקמת בצפון וזיריסטן, סמוך לגבול. הצבא הפקיסטני סירב לתקוף קבוצות המקושרות אליהם, בטענה שזה מעבר ליכולתו. למעשה, הקצינים הפקיסטנים עדיין מאמינים כי הדרך היחידה להשיג השפעה באפגניסטן היא באמצעות הטאליבן. אם פקיסטן לא תצליח לבלום את נפילתה, מאמצי ארה"ב באפגניסטן נידונו לכישלון. כל עוד הטאליבן ואל קאעידה מוגנים במעוזים שלהם בפקיסטן, התקדמות באפגניסטן תהיה זמנית בלבד. הטאליבן יכול לסגת בקלות לפקיסטן, רק כדי לחזור לאחר שנח והתחמש, ולחדש את הקרבות נגד הממשל בקאבול. בשלב זה, ארה"ב תעמוד בפני הבחירה בין תקיפה חוזרת או המשך הסגת הכוחות לנוכח התחזקות הטאליבן.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

4 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה