וינרוט, ויטה ודילמת האסיר

נתחיל מהסוף. לשופט בית המשפט המחוזי בתל אביב גלעד נויטל, אין אולם קבוע. במסדרונות בית המשפט מתרוצצת הנחה מחויכת שלפיה אין טעם למצוא לנויטל אולם קבוע, משום שהוא ממילא לא יישאר שם עוד הרבה זמן, שעד מהרה הוא ימונה לשופט בבית המשפט העליון. איך כל זה קשור לענייננו? חכו.

יום א' האחרון. שעת ערב בבית המשפט המחוזי בתל אביב. המקום ריק מאדם. דיון ההוכחות האחרון במשפט וינרוט-ויטה הסתיים. העיתונאים עזבו. עכשיו נותרו הצדדים לבדם. עכשיו צריך לדבר תכל'ס. עשרה עורכי דין, תובעים וסנגורים, הסתגרו בלשכתו של נויטל. שוקי ויטה, ד"ר יעקב וינרוט, ורעייתו ג'יזל המלווה אותו, נשארו לבדם במסדרון בית המשפט השומם, נשענים על דלפק פקיד העזר וממתינים לכל שביב מידע שיצא מהישיבה.

הישיבה בלשכת נויטל, שבה אמורים היו הצדדים לשוחח על עניינו של ויטה, מסתיימת ללא תוצאות. נויטל מצידו קובע דיון פומבי ליום א' הקרוב, שבו יעדכנו הצדדים בתוצאות המשך המגעים עם ויטה, וככל שאלה לא יצלחו, יקבעו מועדים להגשת סיכומים. נציגי התביעה וההגנה של ויטה אכן נפגשו למחרת, כלומר באמצע השבוע שעבר, במשרדי הפרקליטות, בניסיון נוסף לגשר על הפערים. גם פגישה זו התפוצצה, וגורמים שנכחו בה ציינו כי "הצדדים רק המשיכו להתבצר בעמדותיהם".

ועדיין, נויטל מצפה שבשבוע הבא תוכרע שאלת הסדר הטיעון של ויטה. בפגישות שהתקיימו בלשכתו, הרחק מעיני התקשורת, שמע השופט את הצעת התביעה לויטה לפיה יחתום על הסדר טיעון שבו יודה בעבירת הפרת האמונים, וכן יודה בעובדות עבירת השוחד, מבלי להיות מורשע בה. ויטה רוצה מאוד לחתום על הסדר טיעון. הפרקליטות מצידה טוענת שהכדור בידיו וכי עליו להחליט אם הוא מקבל את ההצעה. ויטה, לעומת זאת, טוען שהכדור נמצא בידי הפרקליטות. לטענתו, אם תגמיש מעט את עמדותיה - הוא יחתום. נויטל, ככל הנראה תומך, אם כי לא באופן מפורש, בעסקה שכזו.

ויטה במלכוד נוראי. הוא רוצה לגמור. ללכת הביתה. לחזור לחיים נורמאליים. אבל הוא לא פועל בחלל ריק. בכסא אחד לידו על ספסל הנאשמים יושב ד"ר יעקב וינרוט. ויטה יודע שחתימה על הסדר הטיעון שהציעה לו הפרקליטות חשובה לפרקליטות פחות בגללו, הרבה יותר בגלל וינרוט. בהסדר טיעון עם ויטה קיים פוטנציאל ממשי לסבך את וינרוט. התובעת, שרון כהנא יודעת שויטה בשום פנים לא יחתום על עסקה שמסבכת את וינרוט. כהנא יכולה להקל עם ויטה ולהציע לו עסקה יצירתית מעט יותר ומפלילה הרבה פחות. אבל היא לא עושה זאת. היא יודעת, שויטה יודע, שהסיכון להשאיר את ההכרעה בידי נויטל משחק לרעתו. התוצאה היא שאם הוא חותם – הוא מסבך את וינרוט. אם הוא לא חותם, הוא מסכן את עצמו. קשה.

עכשיו ברור, כי במצב הדברים הנוכחי, לא ניתן יהיה לפתור את הבעיה בחזית ויטה בלבד, ולכן החליט השופט נויטל להוביל מהלך מורכב יותר, כולל יותר, מאשר עסקת טיעון עם ויטה.

את הביטוי למהלך הזה מצאנו באותה ישיבה שהתקיימה בלשכתו של נויטל. בישיבה הזו נויטל הפתיע. הוא שרבב אמירה, לא ברורה בעליל, גם בעניינו של יעקב וינרוט. אנשים שנכחו במקום הגדירו את פניהם של נוכחים אחרים במקום כ"המומים" ו"מבולבלים". לא שנויטל אמר משהו מפורש, בוודאי שלא את צמד המילים "הסדר טיעון", אבל עצם העובדה, שבישיבה בעניין ויטה, הוזכר גם שמו של וינרוט בקונטקסט של סיום התיק, היא דבר שדורש התייחסות. התייחסות זה בדיוק מה שנויטל רצה. לאחר מכן יאמרו הצדדים למקורביהם שמדובר באמירה "סתומה", "בלתי ברורה", ו"כזו ששיכולה להתפרש לטובתו של וינרוט". הכל נכון.

אבל אמירתו של נויטל, סתומה ככל שתהיה, היא הדרך הנכונה והחכמה להתרת פקעת האינטרסים במשולש ויטה-וינרוט-פרקליטות. נויטל נוקט באסטרטגיית הידועה כ"ערפול קונסטרוקטיבי", מונח אותו תבע הנרי קיסינג'ר במסגרת המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים, פקעת אינטרסים סבוכה כמעט באותה מידה. מדובר ברטוריקה פוליטית שבה מעלים נושא לדיון מבלי לומר דבר מהותי לגופו, באופן שמאפשר לצדדים להתקדם לכיוון התוצאה, מבלי להתייחס לרכיבים הבעייתיים שבבעיה. והצדדים? הם מדורבנים, הם מתומרצים להגיע להסכמות.

עכשיו נחזור להתחלה. אם אכן יצליח נויטל להוביל מהלך אסטרטגי שיפתור את התסבוכת תוך תמרון כל דמויות המפתח הללו, באופן שבו כולם יקבלו את מה שהם רצו, ועוד מבלי לומר מילה מפורשת אחת, באמת, אבל באמת שאין שום סיבה למצוא לו אולם קבוע בבית המשפט המחוזי.