הקרב בין האוצר לרשויות על תאגידי המים יוצא לדרך

ועדת ניסן לבחינת יחסי הרשויות המקומיות ותאגידי המים צפויה להתכנס היום לראשונה ולפתוח חודש גורלי במיוחד עבור משק המים. הוועדה תתבקש להכריע האם יש לבטל את תאגידי המים או לצמצם את מספרם, ומה יהיה גורל חשבון המים: האם תעריפי המים יירדו או עלייתם תיבלם.

ועדת ניסן הוקמה בעקבות איום השלטון המקומי להשבית את הרשויות בתחילת החודש. הרשויות המקומיות לא יהססו להשתמש בנשק אם לא ישיגו את מבוקשן. בניגוד לקריאות הפומביות, בשלטון המקומי לא קוראים לביטול התאגידים וכבר מנסחים הצעות פשרה. בין ההצעות שהועלו - הפיכת התאגידים לתאגידים עירוניים כך שתתאפשר נציגותם של חברי עירייה בתאגידים, זאת לצד הורדת תעריפי הגינון שעלו פי שלושה בשנתיים האחרונות. בראש ועדת ניסן יעמוד ראש אגף התקציבים אודי ניסן וחברי הוועדה יהיו נציג השלטון המקומי במשרד הפנים ושני ראשי רשויות. בהחלטת כינון הוועדה נקבע כי הוועדה תמליץ תוך 45 יום (עד ה־2.3.11) לשר האוצר על ההתאמות הנדרשות ביחסי השלטון המקומי ותאגידי המים.

בשלטון המקומי טוענים כי הקמת התאגידים היא שגרמה לייקור תעריפי המים. מאז שהציעו באוצר להקים את תאגידי המים הפגינו הרשויות המקומיות התנגדות נחרצת להקמתם ומשום כך דחו את הקמתם לאורך שנים. הקמת התאגידים הפקיעה את האחריות על משק המים העירוני ובצדו הכנסות נאות ממכירת מים ברווחים נאים לעירייה, לטובת חברה שאיננה עירונית, ללא נציגות עירונית. אם לא די בכך, תאגידי המים אמנם נמצאים כיום בשליטה מלאה של העיריות אך החוק מכשיר את הקרקע להפרטתם, בכפוף לאישור מועצת העיר, שר האוצר וועדת שרים לענייני הפרטה.

נוסף על כך, מאז הקמת התאגידים החלו הצרכנים הביתיים לשלם מע"מ על חשבונות המים. הרשויות המקומיות טוענות בהקשר זה כי כי הקמת תאגידי המים נועדה לשמש כמקור תקציבי נוסף לקופת האוצר.

ייקור התעריפים - ללא קשר להקמת התאגידים

הקמת תאגידי המים וייקור התעריפים אמנם התרחשו במקביל, אך לא קיים קשר סיבתי ביניהם. ברשות המים מציינים כי ייקור התעריפים היה קורה ממילא, ללא קשר למוסד המים המנהל. הסיבה לכך טמונה בחוק תאגידי מים וביוב שנחקק ב־2001 שהעבירה ממשלת שרון, בהמלצת משרד האוצר, לפיו תעריף המים צריך לשקף את עלותו. החוק החליף מצב לפיו תקציב המדינה מימן את משק המים וועדת גרונאו קבעה ב־2005 כיצד יחושב התעריף ובאילו עלויות יש להכיר. עם זאת, החוק יושם למעשה רק ב־2010 עם עליית התעריפים בשיעור ממוצע של כ־30%–35%. תאגידי המים הוקמו בהדרגה בעשור האחרון והייקור הדרמטי התבצע רק בשנה שעברה.

הקביעה לפיה מחיר המים צריך לשקף את עלותו קיבלה גיבוי בדו"ח ועדת החקירה הממלכתית למשק המים שפרסמה את ממצאיה במרץ 2010. למעשה, משנת 1999 עד 2007 לא עלו תעריפי המים, על אף תהליכי ההתפלה שקודמו. מתקן ההתפלה באשקלון חובר למערכת המים כבר ב־2005, מתקן פלמחים חובר ב־2007 וב־2010 חובר מתקן ההתפלה בחדרה - סיבה משמעותית לשתי ההתייקרויות בתעריפי המים שהיו ב־2010. נוסף על כך ב־2013 צפוי חיבור מתקן ההתפלה בשורק, ולכן צפוי ייקור נוסף. ייקור התעריפים זכה לביקורת מצד מבקר המדינה על כך שלא ניתנה התייחסות לשכבות החלשות בהתייקרות ועל כן הוחלט על הקמת צוות משותף עם משרד הרווחה, שעבודתו הופסקה.

סיבה נוספת להתייקרות המים מעבר לעליית מחירי המים היא השינוי במבנה תעריף המים. בעבר כלל התעריף שלוש מדרגות צריכה. הרפורמה ביטלה מדרגה אחת והקטינה את מדרגת הצריכה הבסיסית והתעריף הנמוך.

האוצר ירוויח 200 מיליון שקל בשנה עקב הטלת המע"מ

בנוגע לנושא הטלת המע"מ, באוצר וברשות המים מגלים חזית אחידה. לטענתם, כיום המדינה גובה מס ערך מוסף על כל המוצרים במשק, גם הבסיסיים שבהם כמו לחם ותרופות, פרט לפירות והירקות - יוזמה שטורפדה על ידי לובי החקלאים בחוק ההסדרים לשנת 2009–2010. נוסף על כך, ברשות המים טוענים כי גם בעבר הרשויות שילמו מע"מ על מים מכיוון שרכשו את המים ממקורות, שאיננה מלכ"ר. עם זאת, לגביית המע"מ יש תרומה לעליית התעריפים בשיעור המוערך על ידי רשות המים ב־3%, המשלשלים לקופת האוצר תוספת של כ־200 מיליון שקל בשנה.

באוצר מתעקשים שלא יבטלו את העיקרון המרכזי, שכבר עוגן בחוק, לפיו מחיר המים צריך לשקף את עלותו בפועל, כמו במקרה של תעריפי החשמל. באוצר מציינים כי לחשבון המים חלק מזערי בהוצאות משק הבית ועל אף הייקור הדרמטי, הוא לא בא לידי ביטוי בהוצאות הבית בהשוואה להוצאות התקשורת ומחירי הדלק למשל שעברו התייקרות משמעותית בשנה האחרונה.

עם זאת, כפי שהניסיון מלמד במקרה של היטל הבצורת והטלת המע"מ על פירות וירקות, אם הסוגיה תגיע לפתחו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, סביר להניח שהפרשה תסתיים בפשרה לפיה מחירי המים לא יעלו בתקופה הקרובה, זאת תוך מתן "סוכריה" לרשויות המקומיות בדמות הפחתת תעריפי הגינון. יש להניח כי הרשויות המקומיות לא יצליחו במאבק מול האוצר לחזור לאחור ולהביא לביטול תאגידי המים שכן שינוי חקיקה הדרוש לשם כך הוא תהליך מורכב שקשה להאמין כי יצלח.