הון אנושי: גז זה לא כמו פרות

סיבת הפרידה משי פרמינגר, מנכ"ל גאון אחזקות וממקימי הקבוצה, התקיימה במלון דן כמה שעות אחרי שהממשלה הביעה תמיכה גורפת במסקנות ועדת ששינסקי. בעודי ממתין בבופה, בתור לרוסטביף השמנמן, פגשתי כמה אורחים שדאגו להבהיר לי שגם אם הממשלה החליטה, תמיד יש דרך לעקוף את המגבלות בעזרת כל מיני סעיפים קטנים, פרצות חמקמקות ושאר צ'ירקס.

רו"ח יצחק פורר, למשל, אמר: "מדובר בהשתפנות של השרים שנוהים אחרי פופוליזם. לא היתה להם ברירה, הם נאלצו לעשות את זה. הם לא רצו. וחוץ מזה, עד שימצאו את הגז, ימצאו את כל הדרכים לעקוף את השילומים". גם עו"ד רם כספי לא היה מרוצה מההחלטה: "היה אפשר להגיע למשהו באמצע, אבל אני מנוע מלהגיב כי אני מייצג את אחת החברות".

משה גאון, סמדר ברבר-צדיק ושי פרמינגר

מנחם גורביץ', הבעלים של מנורה מבטחים ואחד הטייקונים השקטים במשק, הביט בי בחיוך משועשע ואמר: "תקשיב לי טוב - לפי ההערכות שלי, משום שהמדינה מעורבת בכל העניין הזה לעולם לא נצליח להפיק את הגז. מה אתה מצפה שיהיה פה, במדינה שבמשך 20 שנה לא מצליחה להקים אפילו רכבת? גז הם רוצים להוציא?". שאלתי אותו מה הקשר בין גז לרכבת, והוא אמר: "מדובר באותה מערכת, באותה ביורוקרטיה. בוא ניפגש בעוד עשר שנים, חביבי".

אפילו רגע לא היה לי כדי להרהר בדברים, כי בדיוק אז נתקל בי משה גאון. הוא החמיא לי על החולצה המעומלנת שקיבלתי מאמי, שבאחד הטורים האחרונים קראה שאני מתגאה בכך שאני לובש סוודרים של סוכני ביטוח משנות השמונים והחליטה לעשות מעשה. "נו, ליבסקר, נהפכת לבן אדם כמונו", אמר גאון, "התחלת ללכת עם חליפות".

משה טרי ורם כספי

התמלאתי גאווה ותחושת שייכות, אבל בהמשך הערב כבר אבד לי הביטחון בעניין החולצה, כשרמי שביט השפיל אותי מול כולם: "נו, מה? קנית את החולצה במשביר?", הוא אמר בקול רם, "אני מכיר את הסחורה שלי". עניתי לו בשקט, שאיש לא ישמע, שלא צריך לצעוק, שמה הוא חושב לעצמו, שמה, הוא נהיה רמי לוי שמכיר כל עוף וכל עגבנייה בסופר שלו, וביקשתי שייתן לי לשחק אותה כאילו אני קונה במקומות האופנתיים שבהם כולם קונים. אף אחד לא מבין בזה ממילא. מיותר לציין ששביט לא הסכים איתי, אבל זה לא משנה. כמה דקות אחר כך נתקלתי במישהי, היא שפכה עליי כוס יין, והחולצה יצאה מכלל שימוש.

חזרה אחורה, לגאון שאמר לי שהוא גאה לשוב ולהתפקד למפלגת העבודה. "תמכתי בברק בעבר", אמר, "אבל ברק היה רק בן אדם, ומרגע שהוא עזב אני לא חייב לו כלום, אלא רק לדרכה של מפלגת העבודה. אני בטוח שהיא תעבור שינוי לטובה בזכות הפרישה שלו". אורי שני, מנכ"ל משרד ראש הממשלה בימי אריאל שרון, סיפק לי את הניתוח שלו: "מפלגת העבודה היא גוף מת כבר הרבה שנים. בגלל זה הקמנו את קדימה, שתחליף את העבודה. לכן המהלך של ברק הוא כל כך לא אפקטיבי. מה עוד שהוא בכלל לא התקבל אלינו בזמנו, גם כשהוא רצה".

את צביקה לבנת שאלתי אם הוא היה מעורב במשא ומתן שניהל נוחי דנקנר על מכירתה של מכתשים אגן לכימצ'יינה הסינית, והוא אמר: "לא הייתי מעורב במשא ומתן, כי בשבילי מכתשים זה הייטק. אני שייך לתעשייה הישנה של ההובלות והמלט". אפרופו מלט, שאלתי, איך קרה שקבוצת תעבורה היתה היחידה שקיבלה הנחה במס על הדלק המיוחד למחצבות? "לדעתי כל מי שנותן שירותים לציבור, כולל מוניות ותחנות כוח, היה אמור לקבל את אותה הטבה", ענה לבנת.

ניר זיכלינסקי מ־SRI Global Group אמר לי שהוא פנה אל ירון בלוך כדי לברר אם הם יכולים לרכוש את חלקו של מאיר שמיר בתנובה, "כי היינו מציעים להם הצעה מפתה". ואילו סמדר ברבר־צדיק אמרה שלדעתה קניית תנובה היא אחת העסקאות הכי טובות במשק. כששאלתי למה ותהיתי איך הערך של תנובה זינק כל כך מהר, אולי הפרות מניבות זהב במקום חלב, היא אמרה: "חביבי, הכל עניין של ניהול והתייעלות". כן, בטח, השבתי, אני בטוח שגם חברות הגז ידעו לנהל את ענייניהן לפחות באותה יעילות וניהול מבריקים כמו בתנובה.