אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
ההשקעה הבטוחה בעולם צילום: אי פי אי

ההשקעה הבטוחה בעולם

אם אפשר היה להשקיע בפרסים של טניסאים, זו היתה אחת ההשקעות הטובות בכל הזמנים. בעשור בלבד קפצו סכומי הפרסים בטניס העולמי ביותר מ-90%. היום אפילו לא צריך לזכות בגרנד סלאם כדי להיחשב לאחד הטניסאים המכניסים ביותר

30.01.2011, 09:50 | ניצן פלד

אם יש תופעה אחת שמשותפת לכל ענפי הספורט הגדולים והפופולריים בעולם - מכדורגל וכדורסל ועד הענפים אמריקאיים - היא שבכולם מעורב יותר ויותר כסף ככל שחולפות השנים. טניס לא שונה, ועונת 2011 שיצאה לדרך החודש מגיעה אחרי עוד שנה שבה נשברו שיאים, תמשיך את אותה מגמה. אם אפשר היה להשקיע במדד שמייצג את כמות הכסף שעוברת ב־20 בענפי הספורט המקצועניים במובן של שכר, זכויות שידור ופרסים - זו היתה אחת ההשקעות הסולידיות הטובות בעולם. אולי אף הבטוחה מכולן.

בארבע השנים האחרונות כמעט כל ענפי הספורט המקצועניים חוו האטה בצמיחה הכלכלית, כפי שהיא מתבטאת במשכורות ובפרסים, עם מה שנראה היה כדריכה במקום בשיאו של המשבר הכלכלי העולמי. אבל גם זה לא עצר לחלוטין את התופעה, ובחלק מהמקומות היא אפילו לא הורגשה. הגרנד סלאם הראשון של השנה, האוסטרליאן אופן, ממחיש זאת היטב.

ב־2007 סך הפרסים שבו עמד על 20 מיליון דולר, והמנצח לקח הביתה רק קצת יותר ממיליון דולר. שנה אחר כך הפרס למנצח עמד על 1.28 מיליון דולר. ב־2010 סך הפרסים עלה ל־21.4 מיליון דולר (עלייה של 7% בלבד בארבע שנים), אבל הפרס למנצח צמח ל־2 מיליון (56.2% יותר בהשוואה ל־2008). אז האם גם כאן רק העשירים מתעשרים? לא ממש. כי בטורניר השנה הפרס למנצח אמנם צמח שוב (ל־2.1 מיליון דולר, עלייה של 5% מהשנה שעברה), אבל סך הפרסים לכלל המשתתפים קפץ ל־24 מיליון דולר. שזה כבר 12.1% יותר מהסכום הכולל שחולק לפני שנה.

עם זאת, ואף שזה נורא נחמד שמי שעף היום בסיבוב השני של גרנד סלאם מרוויח הרבה יותר מאשר מי שעף בסיבוב השני לפני עשר שנים, עדיין הדרך הכי מהנה לבחון את הנתונים האלה היא להסתכל על מה שקורה בצמרת הטבלה. ושם המצב לא יכול היה להיות טוב יותר. בעצם, הוא יכול להיות טוב יותר - והוא יהיה טוב יותר כבר השנה.

עוקפים את סמפראס

בשנת 1999, כשטניס עוד היה ספורט מאוד פופולרי בארצות הברית (בסקר מקיף שהתפרסם לאחרונה, רק 2% מהנשאלים בחרו בו כענף הספורט המועדף עליהם - מקום 12 בארה"ב), פיט סמפראס זכה בווימבלדון ואנדרה אגאסי הביא לדוד סם את הרולאן גארוס והשאיר בבית את הגביע של היו.אס אופן. ייבגני קפלניקוב זכה באוסטרליה. בסוף השנה השלושה גם עמדו בראש טבלת המרוויחים הגדולים של הטניס. אגאסי זכה ב־1999 ב־4.269 מיליון דולר בפרסים, פיסטול פיט ליקט 2.816 מיליון, קפלניקוב לקח 2.36 מיליון.

כשסמפראס פרש ארבע שנים מאוחר יותר אחרי קריירה בת 15 שנה, הוא הסתכל אל תוך הכיס שלו וראה שם 43.280 מיליון דולר בסך הפרסים. מה שהספיק לו למקום הראשון, ובהפרש עצום מהאחרים. היחיד שעוד איכשהו התקרב אליו היה אנדרה אגאסי, שכאשר פרש ב־2006 עם 31.153 מיליון דולר, הם הספיקו לו למקום השני.

צופים באליפות אוסטרליה הפתוחה בטניס. הפופולריות הולכת וגוברת, צילום: אי פי אי צופים באליפות אוסטרליה הפתוחה בטניס. הפופולריות הולכת וגוברת | צילום: אי פי אי צופים באליפות אוסטרליה הפתוחה בטניס. הפופולריות הולכת וגוברת, צילום: אי פי אי

חמש שנים אחרי, אגאסי כבר רביעי. וממש כשם שאיבד את שיא הזכיות בגרנד סלאם לרוג'ר פדרר, פיט סמפראס כבר לא ראשון גם בטבלה הזו.

מה שפדרר עשה ב־30 הגרנד סלאמים האחרונים, מאז ווימבלדון 2003 (16 זכיות ועוד שישה גמרים), אמור היה להספיק לו כדי לעבור את סמפראס בסך הפרסים גם אם היו מתחרים במקביל, אבל בעידן של התנפחות שיאים, פדרר בן ה־29 כבר מזמן עבר את האמריקאי. כיום, בזמן שהוא שועט אל עבר הגרנד סלאם ה־17 שלו (שלושה יותר מסמפראס), הוא כבר עומד על 61.237 מיליון דולר. גם אם מחשבים אינפלציה ושינויים בשערי המטבע, הרי שה־43.28 מיליון של סמפראס הופכים "רק" ל־51.291 - 10 מיליון דולר פחות מהשוויצרי.

וגם המקום השני של סמפראס לא יישאר שלו לעוד הרבה זמן. רפאל נדאל, שאמנם סובל מפציעות אבל עדיין עוד לא בן 24, כבר הרוויח 37.475 מיליון דולר מטניס בלבד, השאיר הרבה מאחור את אגאסי ומתקרב בצעדי ענק לפיט סמפראס. ולמרות השליטה הבלתי מעורערת וחסרת התקדים של פדרר ונדאל בטניס העולמי בשנים האחרונות (זכו ביחד ב־25 מ־30 הגרנד סלאמים האחרונים), בטופ 20 נמצאים עוד חמישה טניסאים פעילים - נובאק דיוקוביץ', אנדי רודיק, לייטון יואיט, ניקולאי דוידנקו ואנדי מארי. השלושה הראשונים הם מהגברים הבודדים שזכו בגרנד סלאם בשנים האחרונות ושלא קוראים להם פדרר או נדאל, ומארי נמצא שם אף שמעולם לא עשה זאת ואף על פי שהוא עוד לא בן 23. אם ימשיך בקצב של השנתיים האחרונות (ועוד לפני הירידה בדומיננטיות של פדרר ונדאל, שאמורה לקרות מתישהו במילניום הנוכחי), מארי יעלה מהמקום ה־19 ל־13 כבר השנה, וייכנס לטופ 10 ב-2013. וכל זה, מבלי להיות חייב לזכות בגרנד סלאם.

זינוק של 90.3%

ב־1999, כשאגאסי, סמפראס וקפלניקוב הובילו את טבלת המרוויחים, כל הטופ 10 במאני ליסט הרוויחו יחד 21.182 מיליון דולר. ב־2008 המספר עמד על 31.319 מיליון - עלייה של 47.8%. ב־2009 הנתון זינק והגיע ל־42.068 מיליון. וגם אם מוציאים את השניים הראשונים מ־1999 (אגאסי וסמפראס), מ־2008 ומ־2009 (פדרר ונדאל), בעצם בשביל לנקות את ההשפעה של הדומיננטיות של השוויצרי והספרדי מהחישוב, מתקבלת אותה תמונה: מקומות 3 עד 10 הכניסו יחד 14.097 מיליון דולר ב־1999. אותם מקומות עשו 18.66 מיליון דולר ב־2008 ו־26.834 מיליון ב־2009. זינוק פסיכי של 90.3% בעשר שנים. ככה זה כשלהפסיד בגמר היום שווה לך יותר מאשר לזכות בטורניר לפני עשור. ואולי יש בזה גם צדק, כי להגיע לגמר זה בערך כל מה שאותם מקומות 3–10 יכולים לקוות לו כבר שנים.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות



5 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

5.
המציאות בעולם הטניס
שטפי גראף - למי שזוכר אותה - הייתה מתאמנת כ-12 שעות ביום, בעיקר בתחום הכושר הגופני. אנדרה אגאסי - לימים בעלה - הגיע בגיל 12 לאקדמיה של בולטיירי, והתאמן שעות מרובות על אף סלידתו מהטניס ! לא זכור לי שחקן ישראלי ב-15 השנים האחרונות ששיחק 5 מערכות בטורניר גרנד-סלאם. וזה אומר הרבה, אולי יותר מדי : יכולת ההתמדה והנחישות הישראליים נמצאת מרחק רב מאחורי האמריקאים, הרוסים, הספרדים - בעצם, כמעט כולם. הכספים אינם נכנסים לכיס מעצמם - מעבר לכישרון ולתנאים, יש שם הרבה עבודה קשה. מלבד כשרונות בולטים למדי, כמו אותם ספמראס ופדרר, רובם ככולם עובדים קשה. מי מהמאמנים הישראליים יודע לדרוש עבודה קשה ? מי השחקנים שמוכנים לכך ??
נופי יפו , יפו  |  30.01.11
4.
תבינו דבר אחד
הפרסים עלו בסדר אבל אתם חייבים להבין שהתחרות להגיע היא קשה במיוחד בארץ. גם אם נותנים לך כסף בלתי מוגבל להשתמש לאימונים וכו' לא בטוח שתגיע לשם. ותבינו דבר אחד אם הנהלות התחרויות מעלות את הפרסים זה אומר שהם מרוויחים יותר הם לא יעלו סתם ככה את הפרסים כל עוד אין להם הכנסות. וגם הפרסים שהם מרוויחים זהכרוך בהוצאות כבדות שאפילו טניסאים כמו דודי סלע שמרוויחים 270-300 אלף דולר בשנה לדוגמא בשנה האחרונה לא יכולים להרשות לעצמם להטיס את המאמן לכל תחרות וזה עוד חוץ מהשכר שלו של המאמן כושר מלונות טיסות וטניסאים לא מוכרים שהם לפחות לא בטופ 100 צריכים ציוד משלהם כי לא נותנים להם וכבר האיגודים לא תומכים בגיל כזה בהם. בקיצור אולי יש חיים מצוינים עם כסף טוב ואין בעיות בכלל לטופ30-50 והטופ 100 יכול להסתדר בסדר כבוד והלהרוויח הרבה כסף אבל אחרי זה זה כבר קשה ושחקנים רבים פורשים כי אין להם מימון והם לא מרוויחים כמעט. אז על כל אחד שנהנה מכסף גדול וזה יש עוד עשרות שלא מרוויחים מעל ההוצאות שלהם ועוד אלפים שלא מצליחים להתקרב אפילו לתחרויות על סך 100-50 אלף דולר אז כל הכסף שהם מרוויחים הם מרוויחים ביושר ועבודה רבה וקשה.
איתי  |  30.01.11