צילום: עטא עוויאסת
משפטנים על הכוונת
שני תובעים, שי ניצן וניסים מרום, קיבלו לאחרונה איומים על חייהם ומכוניתו של עו"ד מאיר בר־מוחא מולכדה. עורכי דין טוענים כי משפטנים כבר אינם מחוץ לתחום הפגיעה. השופט דן ארבל סבור שבמקרים אלו יש לתת עונש מקסימלי לעבריין כדי להרתיע מפני הרמת יד על סמלי המדינה
"עו"ד ניסים מרום לוקח את זה בהומור", מספר קולגה שפגש את עורך הדין מפרקליטות תל אביב שספג בשבוע שעבר איום על חייו. מרום טיפל בהסגרת האחים אברג'יל ובהליך התביעה נגד הנשיא לשעבר קצב ועל כן החקירה התמקדה בהם. אך אותו קולגה מוסיף: "לא נראה שהאיום עליו היה מהאברג'ילים או מקצב, הגיוני יותר שמדובר בנער או באיזה עבריין קטן".
בין אם מדובר באיום רציני או במעשה קונדס, אף אחד לא לוקח סיכון ומרום מסתובב כיום מאובטח. על אחת כמה וכמה לאחר שהוצמד מטען חבלה לגחון רכבו של עו"ד מאיר בר־מוחא ולאחר האיום על חייו של המשנה לפרקליט המדינה עו"ד שי ניצן. "האיומים על ניצן ובר־מוחא", אומרת עו"ד טליה ששון, לשעבר מנהלת המחלקה לתפקידים מיוחדים בפרקליטות, "מגיעים משני מוקדי סכנה מוכרים - ההארד קור הפלילי והימין הקיצוני".
סיפור בר־מוחא מפנה את הזרקור לפרקליטים שעוסקים בגירושים. כשהלקוח המתגרש הוא גם פושע, קשה להפריד ולקבוע אם הרקע למעשה הוא עברייני או פשוט מדובר בבעל עצבני. בכל מקרה, מדובר בתחום לוהט ויצרי כפי שמעיד עו"ד מיכאל טאוסיג המתמחה בדיני משפחה: "לי שרפו את המשרד כליל לפני כ־30 שנה. אני ייצגתי את האשה והחשד נפל על הבעל, אם כי לא היו די ראיות להעמידו לדין".
אם מצרפים את שלושת האיומים האחרונים לנעליים שנזרקו על נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש ועל השופט צבי סגל מבית המשפט המחוזי בירושלים, מסתבר שאין חסינות לאף אחת משלוש צלעות המשפט - שופטים, סנגורים ותובעים מצויים על הכוונת.
"אווירה ציבורית של עליהום"
קשה לדבר על הסלמה, במיוחד לאחר ששופט (עדי אזר ז"ל) ועורך דין (יורם חכם ז"ל) נרצחו בעבר. קשה גם לחלץ מכל המקרים האלה מסקנות ותובנות מגובשות, אלא אם פונים לניתוח מאקרו־חברתי רחב יותר, כמו זה שמציע מנהל בתי המשפט לשעבר, השופט דן ארבל: "נוצרה כאן אווירה ציבורית של עליהום על כל דבר.
"העבריינים לא השתנו, השתנתה האווירה הציבורית שגובלת בהסתה שמתירה לפגוע בכל אחד - בתי המשפט, צבא, ראשי עיריות, רופאים ומורים. זה מתחיל בסיסמאות כמו 'מושחתים, נמאסתם' ונגמר בלגיטימציה לרצח אידיאולוגי. ההסתה נגד שי ניצן יכולה חלילה להוביל לרצח כמו רצח רבין. אנחנו מדברים ביום שבו יונה אברושמי משתחרר מהכלא. מי שזרק נעל, מחר יזרוק רימון".
עו"ד דבורה חן, לשעבר בכירה בפרקליטות, טיפלה גם בעבריינים האידיאולוגיים וגם בפושעים המובהקים. "עליי לא איימו", היא אומרת, "למעט במקרים שבהם צעקו לי באולם 'תשני עם אקדח מתחת לכרית'. בסך הכל לא הרגשתי מפוחדת. אבל אין ספק שכללי המשחק פעם היו יותר ברורים".
ככל שמדובר בפושעים, הכללים היו ברורים בשני מובנים: אנשי חוק היו מחוץ לתחום, ונזהרו שלא לערב ולפגוע בנשים וילדים במסגרת החיסולים ההדדיים. הכללים השתנו בשני המובנים: אנשי חוק הפכו למטרה והפסיקו לחוס על נשים וילדים שנקלעו לזירת החיסול. אפילו אנשים שלא קשורים כלל ליעד, כדוגמת מרגריטה לאוטין ז"ל שנרצחה בחוף הים רק בגלל שנקלעה למסלול חיסול רצחני בין שתי כנופיות.
סנגורית פלילית בכירה אומרת שאובדן הקודים אצל הפושעים ניכר גם בהתנהגותם כלפי עורכי דינם: "העבריינים הגדולים מזלזלים בהם, מדברים אליהם בגסות, דורשים מהם לעשות דברים לא חוקיים ולעתים אף מבזים". ארבל אומר: "מה שבעיקר השתנה, זה שכולם איבדו את הברקסים". מי שזרק את הנעל על נשיאת בית המשפט העליון לא היה יצחק אברג'יל ולא יגאל עמיר, אבל הוא ושכמותו מסוגלים להתנפל בכל רגע, באגרוף או בסכין, על מי שמרגיז אותם בכביש, במסעדה או בסכסוך על מקום חניה.
"מה שחמור זה שהתרגלנו"
גם עורכי דין, מסתבר, איבדו את הברקסים, כפי שעולה מתביעתה של המורה אסטלה שר נגד עו"ד ישי בית און. "הנתבע הפך את חדר המורים לזירת איומים, התגוששות ואלימות, תקף את התובעת פיזית ואף גרם להשפלתה בפני ציבור מורים ותלמידים", נכתב בתביעה, שבמסגרתה תובעת שר מבית און 500 אלף שקל. וכל זה בגלל שהמורה פסלה מבחן לבנו של עורך הדין.
"הדברים האלה קורים ברגע שחברה הופכת את השגת המטרה ללגיטימית בכל מחיר", אומרת ששון. לדבריה, "פגיעה במערכת אכיפת החוק היא פגיעה בחישוק מרכזי של המשטר הדמוקרטי".
עו"ד רויטל סוויד טוענת ש"שום דבר לא חדש ולא תמיד כצעקתה. סנגורים נפגעים לפעמים בידי לקוחות כחלק מסכסוך ביניהם. כמובן שאין להצדיק זאת, אבל לא פעם זה קורה לאחר שהם נפגעו בידי עורכי הדין. מדאיגים אותי יותר איומים כמו זה שקיבל שי ניצן, וטוב שפתרו את העניין הזה מהר". דן ארבל סבור שעל פגיעות אלה יש למצות את הדין: "זורק הנעל על נשיאת בית המשפט העליון צריך היה לקבל את עונש המאסר המקסימלי, כדי להרתיע מי שמרים יד על סמל של מדינת ישראל. בסוף קיבלו את הערעור והפחיתו בעונשו. זו טעות חמורה. לצערי, גם השופטים נסחפו אחר דעת הקהל".
שופטים מאוימים ומאובטחים הפכו לשגרה. הנעל הראשונה שהושלכה על דוכן השופטים היתה בעת דיון של הרכב פשעים חמורים בתל אביב בראשות אמנון סטרשנוב. חפצים חשודים נמצאו ליד בתי השופטות נירה לידסקי ז"ל ועדנה קפלן־הגלר. מכוניתו של השופט משה גלעד הוצתה. השופטים ג'ורג' קרא, אורי שוהם, חנה בן עמי וסעב כמאל אוימו על ידי ארגוני פשע. בממוצעים שנתיים ספק אם מדובר בעליית מדרגה. "מה שחמור זה שהתרגלנו", מסכמת ששון.
25 תגובות לכתיבת תגובה