אלימות כלפי המדינה

כל פגיעה ואיום על אדם הם מעשה חמור. אולם, מקובל להבדיל ולדרג בין החומרות. האם הפגיעה היא באדם כאדם או באדם כמי שמסמל או מייצג מערכת, ארגון או מדינה. ליגאל עמיר לא היה סכסוך אישי עם יצחק רבין. הוא רצח אותו בגלל מה שרבין הוביל וסימל - תהליך שלום שנתפס כבגידה בעיני הרוצח. לכן הרציונל להכבדת עונשו של הרוצח - בידוד ואי־קציבת מאסר עולם - הוא שהפגיעה היתה לא ברבין האיש אלא בכולנו. בדמוקרטיה הישראלית שבחרה בו, במשטר, במדינה.

שופטים הם המדינה בעולם המשפטי, ומאחורי השופט תלוי סמל המדינה. לכן, עורכי הדין קמים וקדים לא בפני השופט־האדם אלא בפני השופט־הסמל. לכן פגיעה בשופט היא בדרגת חומרה גבוהה יותר, משום שהפגיעה אינה באדם אלא בתפקיד, בכהונה, בפונקציה החברתית שלה. העובדה שלפעמים נבחרים לתפקיד בורים או רשעים, שאינם מתאימים לתפקיד, היא סוגיה אחרת.

אותו הדבר אמור לגבי ראשי עיריות, פקידי ביטוח לאומי, רופאים ומורים. הציבור והתקשורת לא רואים בהם, למרבה הצער, שווי מעמד לשופטים, אבל גם פגיעה בהם היא בדרגת החומרה של פגיעה במדינה. וחשוב להדגיש כי לא מדובר במובן הפשיסטי של המילה, אלא כמשרתי ציבור המופקדים מטעם החברה על שירות הכלל. דמוקרטיות אמיתיות סובלניות לפגיעה בסמלי מדינה, כמו המנון וסמל, שהם רק סמלים. מצד שני, עליהן להחמיר עם הפוגעים בממלאי הפונקציות מטעם המדינה - ושופטים בכלל זה.

תובעים מטעם הפרקליטות כלולים גם הם בקטגוריית סמלי המדינה, אך סנגורים אינם בהכרח כלולים בה. במגזר עורכי הדין שעוסקים בגירושים ישנם לא מעט סיפורים על יחסים רומנטיים שהתפתחו בין הפרקליט ללקוחה. במצבים כאלה, קשה לקטלג את הבעל הפוגע כמי שפגע בסמל המדינה, אפילו כשמדובר ב"אופיסר אוף דה קורט".