מצב הברנדי
המשקה הכי חורפי, שנחשב פעם גם להכי יוקרתי, איבד גובה, אך בתי הקוניאק הצרפתיים לא מוותרים וממציאים אותו מחדש - אפילו בטעם וניל
הופעת האורח הקצרה של החורף היא הזדמנות טובה לבדוק מה קורה לברנדי, אחד המשקאות הכי חורפיים וכבדים מצד אחד, והכי יוקרתיים ויקרים מצד שני. הברנדי, קיצור של המונח ההולנדי Brandewijn, יין שרוף, הופיע לראשונה על בימת ההיסטוריה במאה ה־12, והפופולריות שלו גברה מאוד במאה ה־14.
הברנדי בעצם נולד מתוך ניסיון לחסוך פעמיים - הן במיסוי שהושת עליו והן בעלויות ההובלה. במאה ה־12 הוטל מס שחושב על פי נפחו של היין הנמכר, ומובן שעלויות השינוע של חביות יין היו אז ניכרות ומשמעותיות. מאחר שטכניקת הזיקוק כבר היתה מוכרת באותה תקופה באירופה, ומאחר שכבר אז ידעו הסוחרים שחלק ניכר מנפח היין הוא למעשה מים, החליטו סוחרים הולנדים רבי תושייה לנסות ולזקק את היין, זאת כדי שנפחו יקטן ובמקביל יפחתו עלויות השינוע שלו ושיעור המסים. הסוחרים סברו כי לאחר שיגיע היין המזוקק ליעדו אפשר יהיה להוסיף לו מים ולהפוך אותו שוב ליין.
תקווה זו של הסוחרים נכזבה, שכן הזיקוק שינה מן היסוד את תכונות היין, והוספת המים לא החזירה לו את רעננותו אלא רק דיללה את הטעמים ואת ריכוז האלכוהול. אולם הסוחרים לא רצו לאבד את המלאי, ולכן ניסו למכור את התוצר ולמתג אותו כמשקה חדש: יין שרוף, ובקיצור - ברנדי.
בזכות הראפר
אף שהברנדי המוכר ביותר מזוקק מיין, יש גם סוגים אחרים: ברנדי תפוחים (דוגמת קלבדוס), המזוקק משיכר תפוחים (סיידר), ברנדי אגסים ועוד.
הברנדי המוכר ביותר מגיע מחבל קוניאק שבצרפת, שם הוא מזוקק ומיושן בחביות עץ על פי חוקי הגנת המקור. במשך שנים היה קוניאק המשקה הנבחר של האצולה האירופית, אבל מסוף שנות התשעים נרשמת ירידה במעמדו. הקוניאק, שהוא משקה יקר מאוד, אפילו ביחס לוויסקי סינגל מאלט, נתפס כמשקה זקן ובלתי רלבנטי.
בשנים האחרונות עושים יצרני הקוניאק מאמצים ניכרים לשנות את פני הדברים. חברת קורווזיה נהנתה מהצלחה מפתיעה לאחר שהראפר באסטה ריימס הוציא לשוק ב־2002 את שירו "Pass the Courvoisier", ואילו חברת רמי מרטן החלה בפיתוח קוקטיילים על בסיס קוניאק למרות הדימוי האליטיסטי, שדוגל בכך שזהו משקה מושלם. הוסיפו לכך את העובדה שבית הקוניאק מיוקוב החל לפני כמה שנים בשיווק קוניאק בטעם וניל, ותקבלו ניסיונות לשמור על הרלבנטיות של המשקה.
הצרפתי מישל דובה, הבעלים של בית הקוניאק Dobbe, דווקא אופטימי: "במדינות המתפתחות יש לקוניאק פוטנציאל גדול, אך בתי הקוניאק חייבים לשנות את הגישה ביחס לשיטות השיווק ולדרכי הצריכה. הסינים וההודים מתייחסים למשקה ולאלכוהול בכלל אחרת מהקהל המערבי".
תגובה אחת לכתיבת תגובה