חקר ביצועים: גיליון הערכה שבועי

וייבר באייפון - מצמצמת פערים במשק

אפליקציה אחת לאייפון גרמה לי להתוודע לאחרונה לצד העממי באישיותם של בעלי הממון והשררה בישראל. מי שמתקין את האפליקציה, וייבר שמה, יכול לנהל שיחות טלפון בחינם עם כל בעל אייפון וייבר אחר. וכדי שיידע עם מי הוא יכול לדבר - האפליקציה מעדכנת אותו כשאחד מאנשי הקשר שלו מתקין אותה. כך יכולתי בשבועות האחרונים לעקוב אחרי כל המתקינים החדשים - מעו"ד נבות תל־צור, דרך בייגה שוחט, השר ישראל כץ ועד עידן עופר. כן, עידן עופר. בהתחלה צחקתי. העובדה שהאנשים האלה רוצים לחסוך גרוש וחצי על שיחה נראתה לי אבסורדית. בהמשך התרככתי: נחמד לדעת שאפילו במרומי האלפיון אנשים הם אנשים - כשחבר מספר להם על גאדג'ט מגניב, כשהם קוראים על אפליקציה חמודה, הם רצים להתקין ולראות איך זה עובד. ממש כמוני.

שאול אמסטרדמסקי

צוקרברג פיצח עוד משהו

צוקרברג. הומור עצמי | צילום: בלומברג

הרגע התרבותי המסעיר של השבוע היה זה שבו מארק צוקרברג הופיע ב"סאטרדיי נייט לייב" וצחק על עצמו. המנחה היה ג'סי אייזנברג, שגילם את צוקרברג ב"הרשת החברתית" כאגואיסט חסר רגישות, ולצדו ניצב אנדי סאמברג, שמתמחה בחיקויים מעליבים של מייסד פייסבוק. "מי החנונים האלה שמחקים אותי?", שאל צוקרברג את המפיק לורן מייקלס בקטע מצחיק במיוחד, "אני מארק צוקרברג האמיתי, אני המצאתי את הפוקינג!". התגובות, באולפן ובעיתונות, היו נלהבות. צוקרברג עלה על משהו: כדי להיות מצליחן אמיתי, אתה צריך להצטייד בכמויות של הומור עצמי, ובעיקר שלא יהיה לך אכפת - אם צוחקים עליך, עדיף להצטרף ולצאת מלך. לא עושה רושם שמישהו מהישראלים יבין את זה בקרוב, ויבוא בשמחה להופעה לא מביכה ב"ארץ נהדרת".

מיכל פלד פליישר

ורמוס שמעבר למילים

תמלילי החקירות של רועי ורמוס ברשות ניירות ערך שפורסמו השבוע עוררו אי־נוחות. בקריאה שטחית הם יוצרים רושם קשה, כאילו סוחרי בית ההשקעות עדכנו את המנכ"ל לשעבר על הפעולות האסורות שביצעו לכאורה. "הדלקנו את השוק", אמר אחד הסוחרים לורמוס לפי התמלילים, "רצחנו אותם, דפקנו את הנייר". אלה מילים קשות לעיכול, אבל הן בסך הכל מלמדות על שפת הרחוב של הסוחרים, לא על עבירות פליליות. קשה להניח כי על ציטוטים אלו לבדם תבסס הפרקליטות את כתב האישום נגד ורמוס. קריאה קפדנית יותר של התמלילים מלמדת בעיקר שעוד ארוכה הדרך להרשעה, ושהיא תצטרך לעבור דרך עדויות וראיות איכותיות הרבה יותר מאלו שנחשפו השבוע.

עומרי כהן

יוסי מימן. המשקיעים לא עודכנו | צילום: אנדרס לצקו

מימן מתעלם מהסטנדרט

נציגי חברת אמפל של יוסי מימן באו בשבוע שעבר לבורסה בתל אביב, להעביר מצגת למשקיעים ואנליסטים. תמיד כדאי לשמור על יחסים טובים עם הכסף של הציבור - אף פעם אי אפשר לדעת מתי תזדקק החברה לקצת מזומנים. פחות מ־24 שעות אחרי המצגת החלו מהומות במצרים, והפעם התקשו אנשיו של מימן למצוא את הדרך לבניין הבורסה. אמפל לא טרחה לדווח למשקיעים מה ההשלכות הצפויות של המהומות על חברת הגז EMG, האחזקה המהותית ביותר שלה. המשקיעים לא המתינו להודעה, ומניות אמפל צנחו ב־20% בתוך יומיים. זה נכון שכחברה זרה שנסחרת גם בנאסד"ק אמפל זכאית ללא מעט הקלות בדיווח, אבל לצד החוק היבש יש גם סטנדרטים של שקיפות וממשל תאגידי. המבחן האמיתי של חברות ציבוריות אינו ברגע שלפני הגיוס, כשהן מפזרות הבטחות לכל עבר, אלא ברגע המשבר. מימן היה צריך להפנים את זה.

גלית חמי

תשובה קיבל מתנה

יצחק תשובה קיבל השבוע עזרה בלתי צפויה במאבק נגד העלאת תגמולי הגז: המהומות במצרים, כאילו בהזמנה גם אם באיחור של לפחות שבועיים, הבהירו היטב מה הסכנה בהסתמכות על גז מצרי ולמה צריך לזרז את תמר ולעודד את היזמים. הצהרה אחת של האחים המוסלמים, שדרשו לעצור את הזרמת הגז לישראל, היתה מבחינת תשובה זולה מכל לוביסט ויעילה מכל פגישה עם שר האוצר. אז הממשלה כבר אישרה, נתניהו כבר תמך, אבל לוועדת הכספים יש הזדמנות לתקן את הטיימינג המשובש, להקשיב ליורם טורבוביץ וגדעון תדמור ולהיסחף ברוח הגבית של האחים המוסלמים. העיקר לנצח.

נעמה סיקולר

כלכלני דאבוס לא רואים את מצרים

סטנלי פישר. התעלם מהמהומות | צילום: בלומברג

"הכינוס הכלכלי הכי חשוב בעולם", כפי שמארגני כנס דאבוס עדיין מתעקשים לכנות אותו, הוכיח השבוע שוב עד כמה כלכלנים לא יודעים כלום. את העבר הם אולי יודעים להסביר מצוין, אבל לתחזיות שלהם יכולים להגיע גם ההדיוטות, בניחוש מושכל. בימים האחרונים ישבו גדולי הכלכלנים בשוויץ השלווה ודנו בעתידה של אירופה ובמערכת הפיננסית בארצות הברית - מתעלמים מהרחובות הבוערים במצרים ומההשפעה האדירה שעשויה להיות למהפכה על המזרח התיכון ולפיכך על העולם כולו. אפילו סטנלי פישר, אישיות מבוקשת בדאבוס, התראיין שם רק על ארצות הברית ועתיד היורו. ובמקרה שלו, הוא בוודאי לא יכול להתעלם מהמהומות במצרים, שהזניקו את שער הדולר וחסכו לו את הצורך לקנות עוד מט"ח. כי לפעמים גם כלכלנים גדולים לא רואים את המציאות, אבל לפעמים המציאות מחלקת להם כרטיס פיס מנצח.

גבי קסלר

חברות הדירוג מיותרות לגמרי

כמה טוב שיש חברות דירוג אשראי בעולם. בלעדיהן לא היינו יודעים, באיחור של כמה ימים, שהסיכון הכלכלי של מצרים עלה. רק לפני יומיים־שלושה נזכרו המדרגות הגדולות להכריז שהמהומות רציניות ומסוכנות, והוכיחו שוב כמה הן לא רלבנטיות. כש־BP הסתבכה עם דליפת נפט ענקית ולכולם היה ברור שהדירוג שלה צריך לרדת, לחברות לקח שבועות לעשות זאת. גם מפני אסונות המשבר הפיננסי הן לא ידעו להזהיר. לנוכח פאשלות כאלו, כל גוף עסקי אחר היה מקפל את הזנב בין הרגליים ואולי גם מכבה את האור במשרדים, אבל חברות הדירוג בוחרות להתגאות בסטטיסטיקה: ברוב המקרים, טוענים שם, אנחנו צודקים. חוכמה גדולה - ברוב המקרים אין התפתחויות דרמטיות; עסקים גדולים וחזקים ממשיכים להרוויח, עסקים קטנים וחלשים נופלים. בשביל זה המשקיעים לא צריכים חברות דירוג, והם בטח לא יכולים להסתפק בהצלחה סטטיסטית. כך שבהחלט הגיע הזמן להתעלם מכל הדירוגים האלה.

גולן פרידנפלד

נתניהו בז לנו

קשה להאמין שהמוני ישראלים ייצאו לכיכרות להפגין נגד העלאת מחירי הדלק, אבל קשה עוד יותר להבין למה לא. המסים החדשים עוררו עד כה רק זעם מאופק על הגזירה החדשה של הממשלה. וזה מוזר. כי המס על הדלק, הקרוי בלו, הוא רגרסיבי ביותר: יותר משלושה שקל לכל ליטר בנזין (ועוד מע"מ!) בין אם אתם שכירים חנוקים ובין אם אתם טובלים באלפיון. הוא מנוגד לכל ההצהרות החגיגיות של שר האוצר על צדק חברתי. בנימין נתניהו ויובל שטייניץ דפקו, שוב, את הישראלים שנוסעים כל בוקר לעבודה, בעוד הם מיטיבים עם בעלי ההון והחברות. נתניהו בז למצביעים שלו. הוא כנראה האמין שסיסמה מתלהמת וריקה על ירושלים המאוחדת לנצח נצחים תציל אותו גם בבחירות הבאות. בסוף הוא זיגזג, כמובן.

יואל אסתרון