בת האוליגרך

את הראיון במועד המקורי שתואם בינינו אירינה נבזלין־קוגן ביטלה ברגע האחרון. ממש כשכבר הייתי בדרכי אליה היא הסבירה שהיא "שבורה לגמרי". ההנחה הטבעית שלי היתה חשש שמשהו רע קרה למישהו במשפחתה, וגיששתי בזהירות אחר הסיבה. "הודיעו לה עכשיו שהאריכו את המאסר של חודורקובסקי בשש שנים, והיא פשוט שבורה מזה", מסרו נציגיה.

בדיעבד, אולי טוב שכך. קיבלתי עוד כמה שבועות ללמוד על הקשר המיוחד בין לאוניד נבזלין ובתו אירינה לבין מיכאיל חודורקובסקי, שותפו של האב בקונצרן יוקוס והאיש שלרגע היה האוליגרך העשיר ביותר באירופה, עם הון של כ־16 מיליארד דולר, ומאז 2005 לומד על בשרו בכלא ברוסיה מה קורה כשמתגרים בולדימיר פוטין קצת יותר מדי.

"חברים שלי אף פעם לא ראו אותי בוכה, אבל הפעם בכיתי", אמרה לי נבזלין כמה שבועות אחר כך, כשהראיון התקיים בסופו של דבר.

למה בעצם בכית כל כך?

"מרוב ייאוש ותסכול על כך שאין מה לעשות. כואב לי על חודורקובסקי. כשאני רואה אותו ועוד 20 אנשים שאני מכירה מיוקוס בכלא, אני מבינה מה שנאה של בן אדם אחד יכולה לעשות".

חילופי השלטון לא היו הזדמנות לשחרר את חודורקובסקי מהכלא?

"זה שיש לפוטין דובר בשם מדביידב, זה לא אומר שבאמת יש נשיא אחר. זה עצוב לראות את זה".

אירינה נבזלין. "בעצם גדלתי עם שני אבות: אב ביולוגי, ו'אבא של כבוד'" | צילום: דניאל דה אלבי

בעוד נבזלין מצא מקלט בישראל ב־2003 וקיבל אזרחות ישראלית, חודורקובסקי יושב בכלא הרוסי כבר שמונה שנים, ונהפך סמל לרדיפה הפוליטית של תומכי האופוזיציה ושל מבקריו של הנשיא לשעבר וראש הממשלה היום פוטין. מאסרו הוא פצע פתוח במשפחת נבזלין - פצע פתוח גם מפני שחודורקובסקי הוא חבר נפש של משפחת נבזלין ושותף עסקי ותיק, וגם מפני שגורלו ממחיש את מה שהיה עולה בגורל אבי המשפחה אלמלא הקדים לברוח לישראל.

"אצלי זה תמיד נורא ויזואלי. כשרואים בעיתון תמונה של פוטין מצד אחד ושל חודורקובסקי בכלא מצד שני, ברור לי שהתמונה צריכה להיות הפוכה. זה ממש קשה", אומרת נבזלין.

פרופיל לידתו של אוליגרך הזמן הנכון, המקום הנכון, השותף הנכון - כך נהפך ליאנויד נבזלין לאוליגרך סופי שולמן, תגובה אחתלכתבה המלאה

עם כל הכעס, כמי שנולדה וגרה עד גיל 25 ברוסיה, אין געגוע?

"למה אפשר להתגעגע, לעצים? רק לאנשים, ורובם כבר לא שם. רוב החברים שלי עלו לארץ. אם להיות צינית, אני שמחה נורא ש'עזרו' לי לצאת, כי הנטייה של אדם היא להמשיך לגור במקום שנוח לו בו. רק כשעזבתי את רוסיה הבנתי כמה לא הייתי בבית".

ויתרת על המולדת?

"שנה אחרי שעזבתי ועבדתי בחברת לובינג ויחסי ציבור בלונדון, דיברתי עם אמי, שעוד נשארה אז ברוסיה, ואמרתי לה בטלפון: 'אין לי מושג איפה אני אחיה בזמן הקרוב, אבל אני יודעת בדיוק איפה לא'".

והיא הבינה אותך?

"קשה לאדם שלא יודע מה זה דמוקרטיה וזכויות אדם להבין שתחושת החירות והביטחון שלך כשאתה חי ברוסיה היא אפס. נראה שתחושת חופש הביטוי, חופש העיתונות וחופש הבחירה שחוויתי לזמן קצר בתקופת ילצין היתה טעות בהיסטוריה של המדינה. שום דבר לא באמת השתנה שם מאז תקופת סטלין".

תל אביב יקרה מדי

כיוון שהבית של אירינה נבזלין (32), שעברה רק לאחרונה עם בעלה ובנה בן השלוש מתל אביב להרצליה פיתוח, נמצא על ארגזים, המפגש לצורך הצילומים לכתבה מתקיים בביתו המפואר של אביה, באחד מריכוזי העשירים בהרצליה פיתוח. כמו השינוי במועד המקורי שנקבע לראיון, גם הלוקיישן שהוצע לצילומים, מתברר, הוא רק לטובה. הוא מאפשר לנו לפגוש את נבזלין האב ומשפחתו החדשה, ולחשוף ביתר דיוק את הלכי הרוח של בתו של האוליגרך העשיר בארץ, שעלתה שלוש שנים אחרי שהוא מצא כאן מקלט.

נבזלין עם אביה ליאוניד. "צחקו איתי שנולדתי בטעות"

בחירתה של נבזלין, שנמנעה עד עתה מלחיות באזורי היוקרה המובהקים של ישראל, לבנות את ביתה החדש במרחק כמה רחובות מבית הפאר של אביה מערערת במקצת את ניסיונה להתנער מתדמית בת התפנוקים. גם העובדה שהיא שולחת את בנה יאשה לגן בריטי "והוא מגמגם בשלוש שפות" מחזקת את תדמית בת האוליגרך. ניסיונה להצדיק את הבחירה בהרצליה פיתוח במחירי הנדל"ן הנוכחיים ("המחירים בתל אביב מטורפים, ואני לא מוכנה לקנות דירה ב־20 אלף דולר למ"ר") כבר עשוי לגרום להרמת גבה. בעיקר בהתחשב בעובדה שהיא המנהלת הרשמית של עסקי קבוצת נבזלין בארץ, שהונה מוערך בכחצי מיליארד דולר.

בעוד אנו מתארגנים לצילומים, נבזלין האב יורד מקומת המגורים לקבל את פני בתו הבכורה כשהוא יחף, מחזיק בידיו את בתו בת השנה וחצי דנה מאשתו השלישית, אוליסיה. יש לו בת נוספת, מרינה (27), מאשתו השנייה טטיאנה, אבל רק אירינה פעילה בעסקים המשפחתיים.

התרגלת לחיות עם התווית של "הבת של"?

"מאוד ברור לי שיש אנשים שלפעמים רואים את הכסף ולא כל כך אותי, רואים אותי רק כ'בת של', ולא שופטים אותי בזכות עצמי. אבל אני חושבת שבמשך השנים למדתי לבחון אנשים, לעשות את הסינון. חושים פנימיים שעוזרים לי להחליט עם מי להיות בקשר תמיד היו לי".

אבא ו'אבא של כבוד'

התעקשותה של נבזלין כי לא נולדה לעולם של עושר תואמת את פרטי חייה. היא אכן לא נולדה עם כפית של כסף בפה. הכפית הזאת הונחה בפיה רק בהגיעה לגיל 10, כאשר אביה חבר לידידו חודורקובסקי והחל לנצל את התפרקותה של ברית המועצות לצבירת הון אישי עצום (ראו מסגרת). בתוך שנים מעטות הפך לאחד האנשים העשירים באירופה, וחייה של בתו מנישואיו הראשונים החלו להשתנות.

אירינה נבזלין נולדה במוסקבה ב־1978 לאנה ולאוניד נבזלין, מהנדס תוכנה שעבד אז כפקיד במשרד לגיאולוגיה של ברית המועצות. הוריה התגרשו כאשר היתה כבת שנתיים, וזמן קצר אחר כך התחתנה אמה, מהנדסת תוכנה גם היא, בשנית. אירינה גדלה אצל אמה ובעלה החדש, ולדימיר, פקיד בכיר בעיריית מוסקבה, אבל נפגשה אחת לשבוע־שבועיים עם אביה, נבזלין.

ולדימיר פוטין. "מה ששנאה יכולה לעשות" | צילום: אלכס קולומויסקי

"ההורים תמיד הסבירו לי שהתחתנו כצעירים שרק סיימו אוניברסיטה ושאני בכלל הייתי טעות", מספרת נבזלין בחיוך, "בעצם גדלתי עם שני אבות: אב ביולוגי ו'אבא של כבוד'. זה היה הכינוי שמצאנו. 'אבא חורג' זה לא ביטוי שאני יכולה להשתמש בו. אבי הביולוגי תמיד השקיע בקשר שלנו אף שלא גדלתי איתו, ולכן אף פעם לא הרגשתי שעזב אותי. הבנתי שהוא ואמא נפרדו בלי קשר לאהבתם אליי".

עד לתיכון למדה נבזלין בבית ספר שכונתי רגיל, ועל היהדות כמעט שלא דיברו בבית. "רק מאוחר יותר הבנתי למה סבתא מפרידה צלחות חלביות מצלחות בשריות. לא רצו לדבר על זה, פחדו שילד שמדבר על היהדות של משפחתו ברחוב עלול להסתבך. בגיל שמונה מישהו קרא לי 'יהודייה' בבית הספר. באתי לסבתא שלי, שהיתה מורה בבית הספר הזה, ושאלתי אותה מה זה אומר. סבתא אמרה לי: 'אני יכולה רק להגיד לך שיש שתי יהודיות בבית הספר, אני ואת'. מאותו רגע הסתובבתי עם תחושה מוזרה של שונות".

כשהגיעה לגיל תיכון, במקביל להתעשרותו הטרייה של אביה, העבירו אותה הוריה לתיכון יהודי פרטי ו"די מהר נפל לי האסימון. פתאום ראיתי משפחות אינטליגנטיות, עם ילדים שיש לי איתם נושאי שיחה משותפים, שמדברים גם הם על תוכניות לעזוב את רוסיה ולבוא לישראל. פתאום הרגשתי שייכת. מגיל 14 הבנתי שיש לי עוד בית", היא אומרת.

אבל באותן שנים לא נראה היה שמישהו מבני משפחת נבזלין מתכנן ברצינות לעזוב את רוסיה. עסקיו של נבזלין האב פרחו לאחר רכישת השליטה בחברת הנפט והגז יוקוס, והונו הוערך כבר ב־2 מיליארד דולר. בתוך הקלחת העסקית מצא זמן להמשיך להיפגש עם בתו, "אף שלפעמים הייתי צריכה לקבוע עם המזכירה שלו שבוע מראש כדי לפגוש אותו". אבל מעבר לכך, נבזלין מתעקשת כי החיים בצל עושרו האגדי של האב לא השתנו באופן דרמטי, ומוכנה להודות רק בפריביליגיה אחת כבת לאב שהפך למיליארדר: "סגרתי עם אבא שבכל יום הולדת אבחר מקום שאליו אני רוצה לנסוע בעולם, אז ראיתי עולם מגיל צעיר".

כמה שנים מאוחר יותר כבר עשתה נבזלין את צעדיה הראשונים בעולם העסקים, בתיווכו של אביה, שביקש משותפו חודורקובסקי להציע לה לבנות עבורו קרן לתמיכה בסטודנטים רוסים. נבזלין היתה אז בת 19 בלבד. "הוא פנה אליי לבקשת אבי. הייתי סטודנטית שנה שלישית לכלכלה ומשאבי אנוש באוניברסיטת מוסקבה, וזה היה ממש לזרוק אותי למים. היה צריך להקים עבורו קרן של 20 מיליון ליש"ט, אבל הגיל הצעיר, למזלי, לא אפשר לי לחשוב לעומק ולהבין למה אני נכנסת. זה היה מפחיד. הייתי פרויקטורית ואחת משלושת הנאמנים של הקרן, ועבדתי על ההקמה שלה במשך שנה וחצי. היה לי קושי גדול להתמודד עם התחושה ש'זה גדול עליי'. זה לא היה מובן מאליו לתת לי את זה. חודורקובסקי היה יכול לבחור מנהל מיומן ולא לסבול שאלות של ילדה בת 19. המפגש היה מלחיץ, היתה לי יראת כבוד כלפיו, הוא היה מפורסם מאוד וגם חבר של אבא. מצאתי טיפוס שקט, מרתק, גאון בצורת המחשבה שלו, שמצא זמן להקשיב לי ולענות לי על שאלות. למדתי ממנו המון".

ליאוניד נבזלין והכלב מקס בבית בהרצליה | צילום: בלומברג

"הייתי נאיבית"

האידיליה לא נמשכה זמן רב. מ־1998 החלו לצוף האשמות כלפי יוקוס בגין התחמקות מתשלום מסים, וב־2003 נעצר חודורקובסקי בחשד לגניבה והעלמת מסים. נבזלין וכמה שותפים נוספים ביוקוס נמלטו לארץ.

נבזלין עצמה טוענת שאביה כלל לא נמלט לישראל בגלל חקירתו, אלא יצא במקרה לחופשה בארץ כדי לסיים את כתיבת הדוקטורט שלו. "אבא עזב את רוסיה לא בגלל הסיפור של חודורקובסקי. הוא הגיע לכאן מסיבה מאוד חיובית, לקחת קצת זמן לעצמו ולכתוב דוקטורט בבית ששכר לעצמו ביפו. אבל החושים הטובים שלו התעוררו אחרי שעצרו את חודורקובסקי".

ואז ישראל הפכה למקלט?

"כשעצרו את חודורקובסקי, היה לי די ברור שזה מה שיקרה. כעבור שבוע טסתי לאבא לבית ביפו, להבין מה קורה. אבא הוא טיפוס שבשיא הלחץ בדרך כלל לא רואים עליו כלום, אבל הפעם ראיתי שזה אחד הזמנים הכי לא פשוטים בחייו. הרגשתי שהוא מאוד מתוסכל, אף שבמידה מסוימת קרה מה שהוא ציפה שיקרה. רוב האנשים אז עדיין לא ידעו מי זה פוטין ולא ידעו למה הוא מסוגל. אני באיזשהו מקום עדיין לא מאמינה שכל זה קרה".

אחרי שבועיים אצל אביה בארץ חזרה לרוסיה, אבל מהר מאוד החלה להרגיש את הלחץ. היא חששה לדבר עם אביה בטלפון מחשש לציתות, ואבטחה ששכר אביה גילתה ששלושה כלי רכב עוקבים אחרי כל תנועותיה. "מצאתי את עצמי חיה ב'ג'יימס בונד מובי' שבכלל היה אמור להיות שייך לתקופה הסובייטית. אבל ככה זה עובד. גם אם את לא קשורה לכלום שמים לך ברכב נשק או סמים, או מספיק שעברת באור אדום - את נכנסת ל־15 ימי מעצר ויותר לא יוצאת. אבא תמיד ידע את זה, אבל אני לא הייתי מודעת כי לא גדלתי בשלטון הקג"ב הייתי נאיבית".

נשארת במוסקבה עוד כמה חודשים עד שעברת ללונדון. למה לא עזבת כשאביך עזב?

"אנחנו לא מחוברים בחבל הטבור. יש לי משפחה נוספת, חברים, קריירה. אבל בתוך חודשים ספורים מעזיבתו של אבא התחלתי להרגיש בצורה מוחשית את הלחץ סביבי, ועזבתי. היה ברור שאפשר להשתמש בי כדי להגיע אליו. אני יכולה להיות כלי, לשמש בת ערובה כדי לגרום לו להסגיר את עצמו. הנחתי שמאזינים לי כל הזמן והרגשתי נרדפת, ידעתי שלא הייתי מחזיקה מעמד בסוג כזה של חיים, ועזבתי".

אחרי שעזבת ללונדון לא יכולת לחזור לבקר את אמא שלך, שעדיין חיה במוסקבה עד 2006?

"מנובמבר 2003 לא חזרתי אף פעם, מכיוון שאני לא רוצה להיות בת ערובה. נפגשתי עם אמא בינתיים גם בלונדון ובמקומות אחרים באירופה, וגם בארץ".

אמא לא פחדה?

"גם לאמא לא היתה הרגשה טובה בתקופה הזאת. היא נשארה עם שם המשפחה של אבא, כדי שלי ולה יהיה אותו שם, ופתאום זה סימן אותה ועורר תשומת לב. אף אחד לא חשב לפני 29 שנה שלשמור את השם תהיה החלטה לא טובה. למזלנו שום דבר לא קרה, אבל מאוד שמחתי כשהיא החליטה לעלות לארץ. רק אז הפסקתי לדאוג לה".

נבזלין ואמה אנה. "רק כשהיא עלתה לארץ הפסקתי לדאוג לה"

תרופות, בית התפוצות ובזן

את ההחלטה שלה עצמה לעלות לבסוף לארץ קיבלה נבזלין באותה מהירות שבה החליטה לעזוב את רוסיה שלוש שנים קודם לכן -על המטוס לארץ בדרך לבקר את אמה ב־2006, שלוש שנים לאחר שעברה ללונדון. עוד באותו יום פגשה כאן את בעלה, מיכאל קוגן, אדריכל במשרד סקורקא אדריכלים. "בתוך שבועיים עברנו לגור יחד בדירתו בפלורנטין, ובתוך שנה כבר הייתי בהיריון", אומרת נבזלין, שנמצאת בימים אלה לקראת סוף הריונה השני.

מפלורנטין עברו השניים לאחר כמה חודשים לדירה במיקום אסטרטגי בנווה צדק, ומשם לדירה ברחוב יהודה המכבי בתל אביב, בסמוך לפארק הירקון, שנראה לבני הזוג מקום מתאים לגידול ילדים ("המגדלים של תל אביב לא באו בחשבון כי הם ממש לא מתאימים לילדים"). במקביל התערתה נבזלין במהירות בחברה הישראלית. היא נרשמה לאולפן של אוניברסיטת תל אביב, לקחה מורה פרטית לעברית, וכיום היא מדברת עברית שוטפת במבטא של עולה ותיקה. היא אמנם עדיין אינה קוראת ספרות בעברית, אבל ניירת מקצועית ועיתונים היא קוראת בשטף.

"היה לי חשוב להתערות בחברה וללמוד עברית. בשלב מסוים הבנתי שאנשים נהנים לתרגל עליי את האנגלית שלהם, וביקשתי שידברו איתי רק בעברית. בהתחלה זה היה קשה ונאלצתי לפעמים לעשות 'פרצוף מבין' כשדיברו איתי, אבל בסוף זה השתלם".

גם המגורים בפלורנטין, בהחלט לא מקום המגורים המצופה מבתו של אוליגרך, אינם טעות בביוגרפיה שלה, היא מבקשת להדגיש. "אני אוהבת את החום הישראלי, את הצורך של אנשים לעזור", היא אומרת. "ברוסיה זה אחרת, ובלונדון זה הרי הפוך ב־180 מעלות. לגור בפלורנטין היה מדהים, ואחר כך גרתי בדירה מדהימה בנווה צדק, עם מרפסת שפונה לסוזן דלאל, ליפו ולים".

אבל העיסוק בלימוד העברית והקמת משפחה לא סיפקו את נבזלין, וזמן קצר לאחר העלייה לארץ הבינה שהעבודה והעשייה האינטנסיבית, שבה החלה בגיל 19, חסרה לה. "ניגשתי לאבא ואמרתי לו שאני רוצה לחזור לעבוד, אבל לא מעונינת להמשיך את הקריירה שפיתחתי בלובינג וביחסי ציבור בלונדון, והוא הציע לי להיכנס בחזרה לתחום הפילנתרופי. הרעיון נראה לי, אז הלכנו יחד לרב פירר והוא הציע לי להקים קרן שתעזור לילדים חולים לקבל תרופות שאינן בסל. היה קל מאוד להתחבר לנושא של בריאות ילדים, והקמתי עמותה בשם 'המרכז הישראלי לילדות טובה יותר', עם ועדה מקצועית של ראשי מחלקות אונקולוגיות לילדים ברחבי הארץ. לאחרונה נכנסו לסל ארבע מהתרופות שמימַנו, בין היתר בזכות הידע על אחוזי הריפוי שנצבר אצלנו".

בהדרגה החלה נבזלין להיכנס גם ללב העסקים של אביה, וכיום היא מנהלת את המשרד המשפחתי בארץ ומשמשת נשיאת קרן נדב, הקרן המשפחתית לפילנתרופיה. כיום מתמקדת קרן נדב בתוכנית לעיצוב מחודש של מוזיאון בית התפוצות, שאותו "הציל" נבזלין מסגירה ב־2003, זמן קצר לאחר עלייתו ארצה, לבקשתו של ראש הממשלה דאז אריאל שרון. "אני בת 32 והתצוגה בבית התפוצות היא בגיל שלי, זאת אחת הסיבות להידרדרותו. חוץ מזה, הסיפור של העם היהודי לא נגמר עם הקמת המדינה, הוא עדיין נמשך וצריך להמשיך לספר אותו. אני מקוה שבישיבת הדירקטוריון הבאה של הקרן נבחר במעצב ובעיצוב החדש", מסבירה נבזלין.

"התפקיד שלי בקבוצה הוא ניהולי, לדעת שהכל קורה בזמן, שמגיעים לתוצאות גם בפילנתרופיה וגם בהשקעות. אבא אחראי על הכל ומקבל את כל ההחלטות הסופיות בתור יו"ר הקבוצה, אבל כל מהלך עסקי הוא פרי החלטה משותפת, שקודמת לו התייעצות פנימית במשפחה.

"העיקרון המנחה את קבוצת נבזלין, גם בארץ וגם במשרדים בלונדון ובניו יורק, הוא בחירה בהשקעות סולידיות, בשותפות לא פעילה. ההחלטה הבסיסית היא לא להיכנס לניהול יומיומי של עסקים פעילים אלא להשקעות עם פוטנציאל. אסטרטגית, המטרה שלנו היא לא לעשות רווחים מהירים אלא להגדיל את ההון לדורות הבאים. קיבלנו החלטה להשקיע 350 מיליון שקל בעסקים שמתאימים לקריטריונים שלנו בארץ, ואנחנו בודקים עכשיו אפשרויות. בין היתר אנחנו בוחנים את תחום הקידוחים בארץ והשקעות בנדל"ן. כל הצעה שאנחנו מקבלים נבחנת נקודתית. אנחנו עושים את הכל לאט".

האם אסטרטגיית ההשקעות הזאת היא לא תוצאה של אילוץ, של העובדה שאינכם יכולים להיות שותפים פעילים בחברות ציבוריות, כמו שקרה בבזן שבה הרשויות ניסו להגביל את הנתח שלכם בניסיון למנוע מאוליגרך להיות בגרעין השליטה של נכס אסטרטגי?

"זה לא אילוץ. דפוס ההשקעות הזה נובע מבחירה. אם היו בעיות, הן אולי נבעו מאי־הבנה בתחילת הדרך, אבל היום אני לא מוצאת שום קושי להיכנס להשקעות. סולידיות, סיכון נמוך ופילנתרופיה זה בדנ"א של אבא שלי, זה האופי שלו, ואני לא נפלתי רחוק ממנו. גם בימי הזוהר של יוקוס, הוא אמנם היה מס' 2, אבל היה פחות איש עסקים ויותר אחראי על קשרי חוץ ויחסי ציבור".

אביך נוסע בעולם בחופשיות או שהוא פוחד לצאת מישראל מחשש שייעצר ויוסגר לרוסיה?

"המקום היחיד שאליו אבא יכול לטוס זה ארצות הברית, אז לשם הוא נוסע הרבה - לחופש, לראות חברים, לעסקים. הוא מבוקש ברוסיה, וזה לא נותן לו הרבה חופש".

למה את משתמשת בשמות 'אבא' ו'לאוניד' לסירוגין?

"קודם כל אנחנו חברים טובים, אבל הוא גם הבוס. אני לא באה מעולם הפילנתרופיה המשפחתית אלא מהעולם העסקי, ומבחינתי הוא אוטוריטה עסקית. אז לפעמים הוא אבא, ולפעמים הוא הבוס".