אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
לידתו של אוליגרך צילום: בלומברג

לידתו של אוליגרך

הזמן הנכון, המקום הנכון, השותף הנכון - כך נהפך לאוניד נבזלין לאוליגרך

03.02.2011, 10:25 | סופי שולמן

לאוניד נבזלין נולד בזמן הנכון ובמקום הנכון - אבל בעיקר פגש באדם הנכון. יליד 1959, בוגר אוניברסיטה ופקיד ממשלתי בתחום הגיאולוגיה המתחמם, הוא פגש ב־1987, רגע לפני הסערה הגדולה, את מיכאיל חודורקובסקי, סוג של יזם במושגים המוגבלים של רוסיה דאז. השניים היו אז בסוף שנות ה־20 לחייהם - שכבת הגיל של מרבית האוליגרכים ברוסיה, שנהנו מהשכלה חינם באוניברסיטאות ברית המועצות מחד, אך מאידך לא היו מקובעים בחשיבה סובייטית - וחיפשו הזדמנויות עסקיות.

חודורקובסקי כבר עשה את עבודת ההכנה הראשונית כשהקים מועדון ליזמות וטכנולוגיה לצעירים, שבו התבצעו מגוון רחב של פעילויות מסחריות, ממכירת ג'ינס ומחשבים ועד להמרות מטבע. לשם הכניס חודורקובסקי את נבזלין כשותף, וב־1989 נעזר בקשרים שבנה ובכאוס ששרר ברוסיה כדי לקבל אישור מהשלטונות להפוך את מועדון היזמות לבנק, שקיבל את השם "מנאטפ". חודורקובסקי מונה ליו"ר הבנק ונבזלין לאחד מסגניו, ועד מהרה נודעו השניים כמומחים פיננסיים, שב־1991 אף מונו כיועצים כלכליים לבכיר בממשל הרוסי.

מנטאפ נהפך במהרה לאחד הבנקים הגדולים ברוסיה, שעסק בין השאר בהמרות מט"ח - פעילות רווחית מאוד שהיתה מותרת רק לגופים מעטים שהיו להם קשרים עם השלטון. הונם של חודורקובסקי ונבזלין גדל כל העת, ולצדו השפעתם על הממשל.

רגע האמת הגיע ב־1996. התמיכה בילצין ירדה באותה עת לשפל המדרגה, והוא חשש כי לא ייבחר שוב לנשיאות בלי קמפיין עתיר מימון. לשם כך זומנה לקרמלין קבוצה מצומצמת של אנשי עסקים, בעלי שליטה בבנקים הגדולים במדינה, ובהם חודורקובסקי. הם התבקשו להשתתף בתוכנית שהיתה למעשה השלב השני בתהליך ההפרטה - "מניות תמורת הלוואות". במסגרת זו הועמדו לילצין "הלוואות", שהיה ברור כי לא יוכל להחזיר, וכערבות קיבלו אנשי העסקים את מניות השליטה בחברות הממשלתיות. חודורקובסקי ונבזלין קיבלו את יוקוס, ענקית הנפט הרוסית, ששלטה על 20% מייצור הנפט הרוסי.

כבר באותה שנה מונה חודרקובסקי, הבעלים של 59% ממניות בנק מנטאפ שהחזיק כעת ב־61% מיוקוס, לנשיא חברת הנפט, ונבזלין - שהחזיק ב־8% ממנטאפ - התמנה לסגן הנשיא, ודורג ברשימת 50 אנשי העסקים המשפיעים ברוסיה.

אחד הצעדים הראשונים של חודורקובסקי, נבזלין ובכירי יוקוס נוספים היה להזמין מומחים מערביים שילמדו אותם איך לשפר את תהליכי העבודה ולהגדיל את קצב הפקת הנפט של החברה, שפיגר הרבה אחרי מתחרותיה במערב. לאחר יישום השיטות המערביות זינק קצב ההפקה באופן דרמטי. במרוצת השנים אימצה יוקוס גם כללי חשבונאות ודיווח מערביים ונהפכה לכאורה לאחת החברות השקופות ברוסיה. בשיאה נשק שווי השוק שלה ל־40 מיליארד דולר, והונו האישי של נבזלין הוערך ב־2 מיליארד דולר.

ואולם, מ־1998 החלו לצוף האשמות נגד יוקוס על התחמקות מתשלום מסים. גורמי ממשל שונים, ובהם ראש העיר שבה היה ממוקם אחד ממפעלי החברה, טענו כי יוקוס לא שילמה את מסיה, וגם תחקירים שהחלו להתפרסם בעיתונות הרוסית והמערבית תהו כיצד מצליחה החברה להיות רווחית כל כך - שלא לדבר על מנהליה, שנהפכו לאנשים העשירים ברוסיה. אותו ראש עיר נרצח זמן קצר לאחר הטחת ההאשמות ביוקוס, וברצח הורשע מנהל שירות הביטחון של יוקוס.

עד 2003 נותרו כל החשדות וההאשמות האלה ברקע הדברים ולא מנעו את המשך פריחתה של יוקוס, שאף עמדה להתמזג עם סיבנפט, חברת נפט רוסית גדולה נוספת שהיתה אז בשליטתו של רומן אברמוביץ'. המיזוג היה הופך אותם לחברת הנפט השישית בגודלה בעולם.

אלא שאז נכנסו לתמונה שאיפותיהם הפוליטיות של חודורקובסקי ונבזלין. השנייים תמכו בגלוי במפלגת אופוזיציה ליברלית והזרימו לה לא מעט כספים, והפכו בכך את הנשיא ולדימיר פוטין לאויב מושבע. הטעות הפטאלית באה בדמות התבטאות של חודורקובסקי על כוונתו להתמודד בבחירות מול פוטין. עד מהרה זומנו חודורקובסקי ונבזלין לתת עדות בפרשת גניבת מניות לכאורה על ידי בכיר ביוקוס, ובתוך חודשים ספורים התרחב התיק לכיוונו של חודורקובסקי, שנעצר באוקטובר 2003 בחשד לגניבה והתחמקות מתשלום מסים. נבזלין ושני בעלי המניות הנוספים במנטאפ - ולדימיר דובוב ומיכאיל ברודנו - מיהרו לברוח לישראל. על חודורקובסקי נגזרו תשע שנות מאסר במשפטו הראשון, ובמשפט השני, שהסתיים לפני כחודש, נגזרו עליו שש שנות מאסר נוספות בגין גניבת כספים והלבנת הון.

נגד נבזלין הוצא צו מעצר בתחילת 2004, חודשים ספורים לאחר הגעתו לישראל. ב־2008 הורשע נבזלין שלא בפניו בהזמנת רצח והתנקשות בארבעה אנשים ובגניבה בהיקפים גדולים, ונגזר עליו מאסר עולם. ישראל סירבה להסגיר אותו לשלטונות רוסיה.

נבזלין טען בהזדמנויות שונות: "אוליגרכים הם אנשים שנמצאים בשלטון ויש להם כסף, כאלה שמנצלים שלטון לעשיית כסף ומשתמשים בכסף בשביל השלטון. אני לא כזה, ומקווה שאף פעם לא הייתי כזה".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות