השורה התחתונה: המשקיעים אוהבים את זולל המים הכבד

האורז הוא מזונה העיקרי של כמעט מחצית מאוכלוסיית העולם. בשל חשיבותו העצומה, ביותו וגידולו נחשבים לאחד המאורעות החשובים ביותר בהיסטוריה האנושית.

בשפה הסינית הקלאסית המילים "גידול אורז" ו"חקלאות" הן מילים נרדפות, ומילה אחת (fan) מציינת אורז ומזון כאחד. כך גם ברבות מהשפות האסייתיות. לא ידוע בבירור היכן ומתי החלו בביות האורז, אבל ממצאים ארכיאולוגיים מהזמן האחרון מלמדים כי כבר לפני 11 אלף שנה גידלו אורז לאורך נהר היאנג צ'ה שבמרכז סין. בסביבות 2500 לפני הספירה עבר גידול האורז מסין להודו וכעבור כאלף שנה הוא הגיע לאינדונזיה. בסביבות 100 לפני הספירה הוא הגיע גם ליפן.

צילום: shutterstock

גידול האורז התפשט לכל המקומות שבהם הוא יכול לשגשג - כלומר לאזורים סובטרופיים חמים יחסית ולחים מאוד. בסוף המאה ה־17 האורז כבר היה נפוץ גם במערב אפריקה, ולעבדים השחורים שנשלחו משם לארצות הברית היתה תרומה חשובה לגידולו של האורז בעולם החדש.

לרוב מגדלים אורז בשדות מוצפים במים המכונים "Paddies". כך מונעים מעשבי בר מלהפריע לגידולים. אפשר אמנם לגדל אורז באדמה יבשה, אבל אז דרוש ריסוס בחומרים כימיים קוטלי עשבים. מלבד זאת, שיטת הגידול בשדות מוצפים מגדילה את היקף היבול.

האורז צורך כמויות גדולות של מים לעומת גידולי מזון אחרים - בין אם מגדלים אותו בשדות מוצפים ובין אם מגדלים אותו באדמה יבשה. לכן, כדאיות הגידול שנויה במחלוקת. בארצות הברית ובאוסטרליה נשמעות טענות הכופרות בצורך לגדל אורז מכיוון שמצד אחד, תרומתו לתוצר הלאומי היא מזערית, ומצד שני, הוא צורך כ־7% מכמות המים הכללית (נדרשים כ־5,000 ליטר מים לצורך גידול ק"ג אחד של אורז). לעומת זאת, באזורים שבהם ממילא יורדים גשמים מרובים, גידול אורז בשיטת ה־Paddies מסייע למניעת שיטפונות.

יותר מ־95% מגידולי האורז בעולם משמשים למאכל אדם. אורז שבור משמש למשק החי ולייצור משקאות אלכוהוליים. קליפות האורז משמשות לדלק ולהפקת סיבים תזונתיים. בארצות המזרח הרחוק משתמשים בגבעולים כסכך לגגות וכן להכנת נייר, מחצלות, כובעים וסלים.

יותר מ־90% מיבול האורז בעולם גדלים ונצרכים באסיה. מאות מיליוני עניים ביבשת מוציאים יותר ממחצית הוצאות המזון שלהם על אורז.

בשנת הגידול 2010–2009 (שהסתיימה בסוף יולי) ירד ייצור האורז ב־2.5% לעומת השנה הקודמת שבה הוא הגיע לשיא של 657.1 מיליון טונות. לעומת הירידה בייצור, צריכת האורז העולמית בשנת הגידול האחרונה דווקא גדלה ב־0.2% לעומת השנה הקודמת. צרכניות האורז העיקריות היו סין (30.7% מהצריכה העולמית), הודו (19.5%), אינדונזיה (8.6%), בנגלדש (7.2%), וייטנאם (4.4%), הפיליפינים (3.1%) בורמה (2.3%) ותאילנד (2%).

בשנת הגידול 2010–2009 צמח יצוא האורז העולמי ב־8.6% לשיא של 31.05 מיליון טונות. היצואניות העיקריות היו תאילנד (31.9% מהיצוא העולמי), וייטנאם (19.3%), פקיסטן וארה"ב (11.1% כל אחת) והודו (7.4%). יבואניות האורז העיקריות באותה שנה היו הפיליפינים (9.6%), ניגריה (6.6%), איראן (5.2%), האיחוד האירופי (5%), עיראק וסעודיה (4% כל אחת), מלזיה (3.8%), דרום אפריקה (2.9%), יפן וסנגל (2.6% כל אחת).

ביוני 2010 נקלע מחיר האורז לשפל, 9.3 סנטים לפאונד, אך מאז חל זינוק של 73% ואתמול נסחר פאונד אחד של אורז במחיר של 16.08 סנט. מאז החל המסחר באורז ב־1986, המחיר הגבוה ביותר נרשם ב־24 באפריל 2008 - 24.69 סנט לפאונד.

ההערכה הרווחת היא שמחיר האורז יוסיף לעלות בתקופה הקרובה. גורו הסחורות הנודע ג'ים רוג'רס אף טען בתחילת ינואר שהשקעה באורז עדיפה בעיניו על כל השקעה בסחורה חקלאית אחרת. הערכה זו נשענת, בין השאר, על החלטת החקלאים האמריקאים להעדיף בעונת הזריעה הקרובה את גידולי הכותנה, הסויה והתירס - שרשמו עליות מחירים גבוהות יותר לעומת האורז. כתוצאה מכך, שטח גידולי האורז בארה"ב יקטן השנה ב־30% לעומת עונת הגידולים הקודמת, והדבר עתיד לגרום למחסור באורז מכיוון שארה"ב היא יצואנית חשובה של הדגן.

נוסף על כך, יצואניות אורז בכל רחבי העולם צופות השנה ירידה ביבול האורז. תאילנד, שהיא יצואנית האורז הגדולה בעולם, צופה ירידה של 5.3% בגלל השיטפונות העזים שמהם סבלה לאחרונה. במצרים, שאף היא יצואנית חשובה, שטח גידול האורז עתיד לקטון השנה ב־30%. ההערכה היא שבשנים הקרובות הביקוש לאורז צפוי לצמוח ב־1.5% בשנה, בשעה שהייצור יגדל רק ב־1% לשנה - כך שגדולים הסיכויים שמחיר האורז יוסיף לעלות גם בשנים הקרובות.

למרות הביקוש הרב מצד המשקיעים, עד היום לא הונפקה קרן סל המשקיעה באורז. הדרך היחידה להשקיע בדגן היא באמצעות חוזה עתידי בבורסת הסחורות של שיקגו, CBOT.

הכותב הוא אנליסט גלובלי בכלל פיננסים