השורה התחתונה: איך להגיע לרווחים ולהקטין את הסיכונים

המשבר העולמי נמשך, וביתר שאת, במדינות אירופה. שערי הריבית בעולם נמוכים מאוד, והכלכלה המערבית מקרטעת ומתקשה לחזור לפסים של צמיחה בת־קיימא. בתקופות כאלה עלינו להבין מהם הסיכונים שאליהם אנו, המשקיעים, נחשפים בבואנו להשקיע בשווקים וכיצד להתגונן מפניהם.

הסיכון שהכי קשה לחזות

כאשר בוחנים את גורמי הסיכון השונים, ניתן לזהות שלושה גורמים עיקריים: הראשון הוא הריבית הנמוכה שטומנת בחובה את הסיכון להתנפחותם של מחירי נכסים פיננסיים - בועה, בשפת המשקיעים. הריבית הנמוכה תורמת גם לשני הסיכונים הנוספים. יחד עם המשבר העולמי, שעדיין מלווה אותנו, היא מגדילה את הסיכוי להתממשותו של הסיכון השני - הסיכון לחדלות פירעון, הן של תאגידים והן של מדינות. ועם התנודתיות הגדולה בשערי המטבעות בעולם היא מביאה את הסיכון השלישי - סיכון האינפלציה.

מובן שקיימים גם סיכונים נוספים. למשל, כשנחשפים לשוק הסחורות, אנו מושפעים גם מתנודתיות מחירי הסחורות, אך חשיפה מעין זו קל יותר להגביל או אף להימנע ממנה.

מבין שלושת הסיכונים העיקריים, סיכון הבועה הוא הקשה יותר לזיהוי, ולכן גם קשה יותר להתגונן מפניו. לרוב אנו מבינים שמחירי הנכסים היו מנופחים רק לאחר שהאוויר כבר יצא מהם. כדי לנסות לזהות בועה, יש צורך בהיכרות מעמיקה מאוד עם השוק, וגם אז לא נוכל להיות בטוחים אם זאת אכן בועה ולבטח לא נצליח לתזמן את פקיעתה.

כיוון שהבועה מתנפחת לאורך זמן רב ורק לבסוף מתפוצצת, ובתקופת ההתנפחות רבים נוטים להאמין כי מדובר במהלך טבעי של השווקים ולא בבועה, הדרך הטובה ביותר להתמודד עמה, מבלי לוותר על השקעה בכל התחומים "החמים", היא פשוט על ידי פיזור השקעות. גם אם אחת ההשקעות תתברר כבועתית, האחרות צפויות להגן על התשואה הכוללת בתיק שלנו.

מי שחשב שהעלאת ריבית היא הפתרון, הרי שגם בה טמון סיכון למשקיעים, בכך שהוא עשוי להוביל להפסדי הון בתיקים. העלאת הריבית גורמת לעלייה בתשואה על הנכסים ועל איגרות החוב וכתוצאה מכך נרשמת ירידה במחירים, שמשפיעה גם על יתר הנכסים הפיננסיים, משום שעלות גיוס הכסף עולה וכך הביקוש להשקעות בכללו יורד. אגב, העלאות ריבית אטיות, כפי שאנו חווים בשנה האחרונה, בעלות השפעה מתונה מאוד.

הדרך להתמודד עם העלאות הריבית הצפויות היא על ידי קיצור המח"מ (משך החיים הממוצע) של רכיב האג"ח בתיק, שכן ככל שהמח"מ קצר יותר, כך השפעת הריבית חלשה יותר. באופן כללי, מכפלת אחוז השינוי בתשואה במח"מ תיתן לנו את השינוי במחיר האג"ח. יוצאות מן הכלל הן אג"ח בריבית משתנה, שמטבען מנטרלות את סיכון הריבית.

נגד הסיכון השלישי, סיכון האינפלציה, ניתן להתגונן על ידי הגדלת הרכיב צמוד המדד בהשקעות. המאקרו־כלכלה גורסת שריבית נמוכה מגדילה את היצע הכסף במשק ולכן אמורה להביא לגידול באינפלציה, אך כשמשק נמצא במיתון כבד, גם ריבית נמוכה לא בהכרח תביא לאינפלציה. הדוגמה הטובה ביותר לכך היא יפן, שכבר עשור נמצאת עם ריבית אפסית אך ללא אינפלציה.

לא על הדירוג לבדו

סיכוני חדלות פירעון מתחלקים לשניים: חדלות פירעון של תאגידים, שאליהם אנו חשופים דרך האג"ח הקונצרניות, וחדלות פירעון של מדינות, שחוזרת להיות אקטואלית עקב המשבר באירופה.

אחד הכלים החשובים למדידת הסיכון לחדלות פירעון הוא דירוג האג"ח, שניתן על ידי חברות הדירוג לאחר שבדקו את סיכוני החברות ונתנו הערכה לחסינותן וליכולת החזר החוב שלהן. שלבי סולמות הדירוג הם החל מ־AAA (דירוג מושלם) ועד ל־D, המסמל את הגעת החברה לחדלות פירעון (Default בלעז), כלומר, מצב של שמיטת חובות - חלקית או מלאה.

אולם, המשבר האחרון לימד אותנו לא להתחשב אך ורק בסולמות הדירוג, לאחר שחברות פיננסיות הגיעו בתוך זמן קצר מדירוגי השקעה גבוהים לפשיטת רגל, כמו בנק ההשקעות ליהמן ברדרס, או אפריקה ישראל, שירדה בתוך שנה מדירוג של AA למצב של הסדר חוב.

לכן, לאחר שנבדוק את דירוג החברה, נבחן גם את התשואה בפועל של האג"ח הסחירות שלה בשוק ביחס לחברות אחרות באותו דירוג ובאותו מח"מ (ואם אפשר, גם באותו תחום פעילות). כך נוכל ללמוד כיצד נתפסת מידת הסיכון של החברה על ידי הכוחות הפועלים בשוק, וכן נוכל להסיק על סיכון הסקטור המסוים לעומת סקטורים אחרים. לרוב, השוק יתמחר את הסיכון עוד לפני שחברות הדירוג יפעלו להורדת הדירוג, ולכן, כאשר מבחינים באג"ח בדירוג גבוה עם תשואה חריגה ביחס לחברות אחרות באותו דירוג, יש להביא בחשבון שייתכן מאוד שבקרוב תירשם לחברה זו גם הורדת דירוג על ידי חברות הדירוג.

לאחר בחינת הסיכון ובחירת רמת הסיכון הרצויה להשקעה, חשוב מאוד לשמור על פיזור ומומלץ להיעזר בתעודות סל או בקרנות נאמנות שעושות את הפיזור גם בסכומי השקעה נמוכים.

בדיון על חדלות פירעון של מדינות יש להפריד בין המדינה שבה אנו חיים למדינות אחרות. כיוון שאנו חיים בישראל והוצאותינו נקובות בעיקר בשקל, באופן טבעי ייטה התיק שלנו לחשיפה לשקל ולכלכלה הישראלית. אם אין סיכון ספציפי למדינה שבה אנו חיים, אין סיבה לא להחזיק את רוב הנכסים בשקל.

כאשר מתכוונים להשקיע במדינה זרה, יש להתייחס להשקעה כמו לכל נכס סיכון אחר וליצור את הפיזור הראוי, כיוון שמעבר לסיכון בהשקעה קיים סיכון למטבע. משקיע שרכש לפני כמה שנים אג"ח של ממשלת ארצות הברית, כאשר שער הדולר עמד על 4.5 שקלים, אולי הרוויח יפה על השקעתו, אך היה עליו לרשום רווח של יותר מ־20% רק כדי לפצות על הפגיעה מהתחזקות השקל.

למרות כל זאת, כספים שמיועדים לחיסכון ארוך טווח, רצוי לפזר גם להשקעה במדינות שונות. ניירות הערך שמוחזקים בחשבון רשומים על שמנו ולכן חשיפה למדינות זרות נותנת פיזור שמשחרר אותנו מהתלות במצבה של הכלכלה הישראלית ויוצרת הגנה מפני הסיכון בהשקעות במדינת ישראל.

לסיכום, התרופה הטובה ביותר נגד סיכוני השוק היא פיזור. אך גם בכך אין צורך להגזים, שכן פיזור מוגזם עלול לגרום לאובדן שליטה על ההשקעות וחבל להשקיע זמן יקר בנכסים שמהווים שברירי אחוזים מהתיק.

הכותב הוא יועץ השקעות ביובנק רעננה