דו"ח טכנולוגי: אובמה ינתק את האינטרנט? לא כל כך מהר

מצרים? אנחנו?

מעשה שהיה כך היה: ממשל אובמה רצה לקבל לידיו כל מיני סמכויות לקראת מצב חירום, כמו התקפת סייבר נרחבת על הרשת האמריקאית. שלושה סנאטורים - בהם הליצן הלא-מצחיק ג'ו ליברמן - אצו רצו לתת לו את מבוקשו. לפני כמה חודשים נראה היה שהסנאט הרג את היוזמה, אבל אז היא שבה מן המתים.

היוזמה מכונה Kill Switch, ועל פניו היא מאפשרת לנשיא לנתק חלקים נרחבים מן הרשת אם וכאשר יחוש שהמצב הלאומי מצריך זאת. החוק, שמאפשר לממשל להשתלט על הרשת לפרקים של חודש, שהוא יכול לחדש לפי ראות עיניו, גרר ביקורת חריפה בסנאט.

עכשיו מייללים יוזמי החוק שמשווים אותם ואת החוק שלהם למעלליו של חוסני מובארק, וזה בכלל לא מה שהם התכוונו אליו. על כן, הם הצהירו כי בכוונתם לשנות את הצעת החוק שלהם, כך שיגביל את כוחו של הנשיא ויאסור עליו במפורש ללכת בעקבות מובארק.

נו, לפחות דבר אחד טוב יצא מזה. הפסיכים של מפלגת התה כבר טענו שהחוק מיועד לאפשר לאובמה לחסל אותם. איך הם הגיעו לזה, כאשר ליברמן הוא אחד מאויביו המרים של אובמה, קשה לדעת - אבל מסתבר שתיאוריות קונספירציה נוסח כריש המוסד במימי אלכסנדריה נפוצות גם הרחק מהמזרח התיכון.

 

RIM לא רוצה לקלוט פקודות מהודו

ממשלת הודו ניצלה בחודשים האחרונים את הלחץ שבו היתה נתונה חברת RIM, יצרנית הבלקברי, מצד כל מיני רודנויות ערביות כדי ללחוץ עליה גם היא: היא העמידה אולטימטום ל-RIM, ודרשה ממנה לספק לה עד ה-31 בינואר גישה למייל המאובטח שהיא מציעה ללקוחותיה. הכל, כמובן, בשם התירוץ המקובל: חשש מפעולות טרור. חשש אמיתי, במקרה של הודו, אבל כזה שהממשלה שם לא מהססת לנצל.

תאריך היעד, כפי שוודאי שמתם לב, כבר חלף, ו-RIM לא נכנעה ללחץ. היא החליטה שלא לאפשר לממשלה לבלוש אוטומטית ובלי צו אחרי המשתמשים שלה. עכשיו הכדור במגרשה של הודו, והיא צריכה להחליט מה עושים. 

הממשלה טיפסה על עץ גבוה: היא איימה לאסור את השימוש בבלקברי בהודו, אבל ההערכות הן שהיא לא תעז לעשות את זה. במיוחד עכשיו: בדיוק כמו האמריקאים, כך גם ההודים ואף ממשלה נבחרת אחרת לא רוצה להיראות כמו משטר מובארק.

אפל מזכירה מי הבוס

 

לפני כשנה, כשהאייפד יצא לשוק, מכונת הבאזז של אפל עבדה שעות נוספות ושכנעה את המו"לים, במיוחד אלה של המגזינים, שהאייפד הוא מה שיציל אותם. כבר אז היה ברור לכל מי שעיניו בראשו שאפל מנסה לעשות לתעשיית הדפוס מה שעשתה לתעשיית המוזיקה: קרי, להשתלט עליה ולכבול אותה.

המגזינים למדו מהר מאוד מי הבוס. אפל סירבה (עד השקת "הדיילי") לאפשר למגזינים לעשות את מה שהם עשו תמיד: להפעיל את מודל המינויים. אפל התעקשה שלא יהיו מנויים שמתחדשים אוטומטית, אלא שהמשתמשים יצטרכו לרכוש כל גיליון מחדש. לא חלף זמן רב, ומכירות המגזינים באייפד צנחו. כל זה, בלי לומר מילה על הצנזורה שאפל הפעילה כלפי המגזינים, שנאלצו לטהר את עצמם ולהפוך לגרסה של דיסני.

עכשיו מגיע השלב המרתיח באמת: אפל פסלה את האפליקציה של הסוני רידר, והסיבה – אפל אמרה את זה מבלי להסמיק – היא שהאפליקציה אפשרה מכירות של ספרים מחוץ לאפסטור, ואז אפל לא מקבלת את הנתח שלה, של 30% מכל מכירה. היא דורשת כעת שמכירות ספרים יתבצעו בתוך האפליקציה, כדי לקבל את הכסף שלה. נו, לפחות היא הפסיקה עם התירוץ המטופש שלפיו האחוזים האלה מיועדים ל"תחזוקת האפסטור", ומודה שהיא רוצה גן סגור ורווחי, על חשבון שותפותיה.

בינתיים, אפל לא מעזה לעשות את התרגיל הזה לאפליקציית הקינדל של אמזון, כי מדובר בחברה גדולה ואפליקציה פופולרית מאד, שבהחלט מסוגלות לבעוט חזרה. אבל גם בלי לעשות זאת, יכול להיות שתאוות הבצע הלכה צעד אחד יותר מדי: המו"לים האירופאים מכנסים פגישת פסגה כדי להשיב מלחמה. האווירה בקרבם, מדווחים, היא של בגידה. חלק מן המו"לים, בצרפת ובלגיה, לא מסתפקים בסתם פעולה מאוגדת, אלא הלכו ישירות אל הממשלה, והם דורשים לחקור את אפל בחשד לעבירה על חוקי ההגבלים העסקיים.

בקיצור, כרגיל הכל התחיל עם הרבה רצון טוב, באפל כרגיל בעטו בדלי, וכרגיל מגיעים מוצרים טובים יותר ופתוחים יותר, שעם קצת מאמץ ישאירו את אפל עם נתח השוק שיש לה בתחום המחשבים. אבל יש לפחות אדם אחד שמהמר על האייפד, וקוראים לו רופרט מרדוק.

האם הדיילי יחזיק את עצמו?

אתמול, לקול תרועת חצוצרות, הושק המגזין החדש של רופרט מרדוק, "הדיילי". כדי לקדם אותו, חרגה אפל ממנהגה ואיפשרה לראשונה מינוי שמחדש את עצמו.

ממבט ראשוני האפליקציה נראית מלהיבה, אבל לפחות מבקר אחד הגדיר אותה כפגומה מבחינת שימושיות, ואמר שעל פי התוכן של המהדורה הראשונה, הוא לא יחדש את המנוי. וזו השאלה הגדולה: מי יחדש את המנוי, והאם זה יספיק?

מרדוק אמר שעלות ההפקה של "הדיילי" עומדות על כחצי מיליון דולר לשבוע: המשמעות היא 26 מיליון דולר בשנה. מנוי שנתי ל"דיילי" עולה כ-40 דולר. המשמעות היא שהוא יזדקק לכ-650 אלף מנויים אם הוא רוצה שהם לבדם יחזירו את ההוצאה עליו. העיתונים של מרדוק בבריטניה, שהוא סגר מאחורי חומת תשלום, מגיעים בקושי ל-100 אלף מנויים. גם אם נוסיף למשוואה הזאת את ההכנסות מפרסום, מרדוק הציב לעצמו מטרה לא קלה בכלל.

קצרצרים

נשמע מוכר?: ג'וליאן אסאנג', מנהיג וויקיליקס שמאבד תומכים מהר יותר מאהוד ברק, נאלץ להתמודד עכשיו עם הדלפת כל המסמכים על פרשת האונס שבה הוא חשוד, כולל עדויותיהן הבלתי מחמיאות עד למאוד של המתלוננות. מדובר בכ-100 עמודים שאסאנג' היה מעדיף שאף אחד לא יקרא. לסנגוריו כבר היתה את החוצפה להתלונן על הדלפות מהתיק נגד אסאנג' בעבר.

דיווחנו אתמול על האסון שפקד את מרקו וולהלם, שעובד פליקר מחק לו בטעות חשבון עם 4,000 תמונות. ובכן, מסתבר שהאסון של וילהלם היה כלום לעומת אסון היח"צ שפקד את פליקר, ועל כן מיהרו שם לעשות משהו. קודם כל, הם נתנו לווילהלם מנוי חינם ל-25 שנה (מישהו באמת חושב שפליקר יהיה כאן עוד 25 שנה, כשכולנו נשתמש בממשק נאנו-טלפתי?), והרבה יותר חשוב מכך – החזירו כמה מאות תמונות, על הקישורים שלהן וההערות. אז כנראה שהם בכל זאת מסוגלים לעשות משהו בנידון.

יש טענות שהסרטון הזה, שהוקלט בשבוע שעבר על ידי הבלוגרית המצרית עסמה מחפוז, הוא מה שהדליק את התקוממות ה-25 בינואר נגד מובארק. לא בטוח שזה נכון, אבל שווה מאוד לצפות בו, ולשים לב למה שהיא אומרת: אם אתם רוצים להשפיע, צאו לרחוב. אם אתם נשארים מול פייסבוק, אתם מתייצבים בצד הלא נכון.

המהומות מגיעות גם לתימן, שהיום החלו בה מפגינים ב"יום זעם" משלהם. הם מקבלים סיוע ארטילרי מהזרוע הצבאית של פורצ'אן, שאנשיה החלו אתמול להפיל את אתרי הממשלה התימנית. בהתחשב בכך שחדירת הרשת בתימן עומדת על חמישה אחוזים בודדים ומבוהלים, סביר להניח שרוב המתקוממים לא ישימו לב.

אתמול דיווחנו על כך שגוגל טוענת שמיקרוסופט מעתיקה את תוצאות החיפוש שלה - טענות שלוו בהכחשה מצד מיקרוסופט ובמתקפת-נגד על גוגל. לא ברור מי צודק בכל הבלגן הזה, אבל מה שברור הוא שגוגל נוהגת בצביעות לא קטנה, בהתחשב במה שהיא מרשה לעצמה לעשות עם מידע המשתמשים – ובהתחשב בעבר העגום שלה בהעתקת שיטות של אחרים. יכול להיות שכל ההיסטריה הזו אומרת שבינג מפחיד את גוגל?

ונעבור למילת השנה של העיתון האוסטרלי The Age: גוגלגאנגר (Googleganger). נבהיר מיד שלא מדובר בחבר כנופיה ממאונטן וויו, אלא במשחק מילים על המילה הגרמנית האימתנית Doppelgänger, קרי כפיל מרושע של אדם כלשהו. הגוגלגאנגר הוא אדם אחר ששמו כשמך, שדופק את תוצאות החיפוש בגוגל עליך בעצם נוכחותו המקוונת. במקרה המצער של כותב טור זה, הגוגלגאנגר הוא קרוב משפחה שעוסק במוזיקה חסידית.

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"