גופים מוסדיים שהשקיעו ב-EMG: "אנו תקועים עם ההשקעה הזאת"

מנהלי ההשקעות של גופים מוסדיים עודכנו היום בבוקר על הפיצוץ שאירע בחצי האי סיני והביא להפסקת הזרמת הגז. העדכון הראשון הגיע בתכתובת מייל של קרן תשתיות ישראל שבבעלות חברת הביטוח הראל (40%), עו"ד יהודה רווה (40%) ומנהל הקרן ירון קסטנבאום (20%), שריכזה את השקעת המוסדיים בשותפות EMG. המייל כלל בדיוק את הדיווח שהוציאה לתקשורת חברת אמפל שבשליטת יוסי מימן, המחזיקה ב־20.6% משותפות EMG, ולפיו "בניגוד לדיווחים, לא היה כל ניסיון פגיעה במערכת EMG המובילה גז ארצה".

יוסי מימן, בעל השליטה בחברת אמפל הציבורית, גייס ביוני 2007 משקיעים מוסדיים ישראליים לחברת הגז שבה הוא שותף עם המיליארדר המצרי חוסין סאלם (28%). המוסדיים הישראלים רכשו 4.4% ממניות EMG דרך שותפות מוגבלת שהקימו אמפל והם (50% כל אחד), וזאת בתמורה להשקעה כוללת של 92 מיליון דולר ולפי שווי חברה של 2.2 מיליארד דולר. קרן תשתיות השקיעה 12 מיליון דולר, הראל 27 מיליון דולר, מנורה 21 מיליון דולר, כלל ביטוח 13.5 מיליון דולר, פסגות 11 מיליון דולר והפניקס 8 מיליון דולר.

בשבוע שעבר שוחח "כלכליסט" עם מנהלי ההשקעות של הגופים המוסדיים המושקעים ב־EMG. אלה גילו אז אופטימיות יחסית והניחו שהאפשרות שבמסגרתה תופסק הזרמת הגז המצרי לישראל אינה בת־קיימא על רקע הנחיצות הכלכלית של מצרים בהכנסות הנובעות מהזרמת הגז, הנאמדות ביותר ממיליארד דולר בשנה. אתמול נשמעו המוסדיים בעיקר חסרי אונים: "לפי מה שאני קורא, הדרמה יותר קטנה ממה שמנסים להציג אותה", אמר ל"כלכליסט" מנהל השקעות באחד הגופים המוסדיים המושקעים.

היום יש לכם אפשרות לצאת מההשקעה הזו? בחנתם דרך לעשות זאת?

"יש לנו אקוויטי, איך נצא מההשקעה? זו לא השקעה מותנית, המניות לא סחירות בבורסה. זה בדיוק כמו שמישהו קנה מניות של תנובה ורוצה עכשיו למכור אותן: צריך למצוא קונה".

"אין כרגע שום דבר שביכולתנו לעשות", אמר מנהל השקעות בגוף מוסדי אחר. "מדובר בשותפות מוגבלת סגורה. מי יקנה ממני את הדבר הזה?". באשר לאפשרות המכירה, הוסיף כי "אפשר למכור כל דבר, השאלה באיזה מחיר. צריך לבדוק גם מה המנגנון בהסכם השותפות ביחס למכירה. קיימות היום קרנות Secondary שמתמחות בקנייה של אחזקות קיימות של גופים בקרנות. אבל הקרנות הללו קונות את האחזקות במחיר הנמוך בעשרות אחוזים משווי ההשקעה. כרגע אנחנו תקועים עם האחזקה הזו".

לדברי בכיר בגוף מוסדי אחר: "כל הפרשנויות שאתן עכשיו יהיו סתמיות. אף אחד לא יודע מה יקרה בעתיד. אני אופטימי יחסית, כי למצרים יש אינטרס לשמר את הקשר עם ישראל והם תלויים בגז הזה, ועצירת אספקתו זו התאבדות. ברור שיש סיכון בגלל הטרוריסטים שאי אפשר לשלוט בהם. בהשקעה הזו לקחנו בחשבון את יחסי הסיכון־סיכוי. אם הרציונל של הפחד הוא הגיוני, אז לפי אותו היגיון צריך לעזוב את ישראל".