צילום: ינאי יחיאל
הוריי, שעברו את המעברות, תמיד עודדו אותנו ללמוד ואמרו: "מה שעושה את ההבדל בין אנשים זה מה שהם לומדים"
איריס בק, מנכ"לית מקאן אריקסון: "חלק מהדרייב שלי קשור לרצון להוכיח לעצמי שאני ישראלית, בת לעולים ממרוקו, וגאה מאוד בזה"
"נולדתי ב־1965 בקריית אתא למרי ושלמה אזרד, שעלו ממרוקו בתחילת שנות השישים. בגיל צעיר עברנו לגור בשכונת נווה שאנן החיפאית, והיתה לי ילדות חיפאית מאוד -שבתות של פיקניקים בכרמל על שולחנות הקרן הקיימת, אוספים איצטרובלים ושמים אותם בבגאז' של האוטו עד שהם נפתחים; יוצאים מיד אחרי הגשם הראשון לקטוף אורניות ביערות, ואחר כך לא יודעים מה לעשות איתן. אבל מה שהכי אפיין את הילדות שלי זה חוגים מקיר לקיר: צופים, פסנתר, ציור, פיסול, אנגלית. כך שמתוך שבעה ימים בשבוע, שישי בצהריים היה הזמן היחיד הפנוי שלי.
"כילדה שמעתי מהוריי הרבה סיפורים על העלייה לארץ וקשיי הקליטה; על מחנות המעבר ועליית הנוער, על החיים הצפופים במעברה, סיפורים על מפא"י, הטלטלות עד למעבר לדיור קבע, והתהליך שכל המשפחה המורחבת עברה עד שמצאה את מקומה בחברה הישראלית של תחילת שנות השבעים. הם תמיד עבדו קשה מאוד, מתוך מוטיבציה לייצר לנו הילדים הזדמנויות שלהם לא היו. היה להם כל כך חשוב שנלמד, נרחיב אופקים, שהם שלחו אותנו לכל חוג אפשרי, כדי לוודא שאנחנו מקבלים את הכלים הטובים ביותר שיכינו אותנו לעתיד ישראלי. היה להם חזון ברור והבנה אינטואיטיבית מה צריך לעשות כדי להצליח 'בארץ החדשה הזאת', מעין אינסטינקט הישרדותי של אנשים שיודעים לקרוא את התמונה הרחבה ולפעול בתוכה. הם תמיד אמרו לי: 'מה שעושה את ההבדל בין אנשים זה מה שהם לומדים, צריך ללמוד, לרכוש ידע'. לפחות חלק מהדרייב שלי קשור לרצון להוכיח לעצמי שאני ישראלית, בת לעולים ממרוקו, וגאה מאוד בזה.
"יש לי בזיכרון תמונה קבועה של סוף הקיץ. סבתא אסתר יושבת במרפסת על שרפרף נמוך ומכינה קוסקוס שיונח על שולחננו בסוכות. מסביבה קערות אמייל גדולות וכמה נפות. היא ממוללת את הסולת עם המים בין כפות ידיה ומסננת בנפות בגדלים שונים וחוזר חלילה, עד שהקוסקוס מתייבש ומוכן. כשהתבוננתי בתהליך המופלא של קוסקוס מתייבש בשמש ושאלתי על מתכון וכמויות סבתי היתה עונה: "נכדתי, עינייך הן המאזניים שלך". גם כששאלתי את אמא שאלה על מתכון שמעתי תמיד את אותה תשובה: 'מה את רוצה שאני אגיד לך, העיניים שלך זה המאזניים שלך'. בהמשך לקחתי את זה למקום אחר, לכיוון של 'תפעילי שיקול דעת מתוך ניסיון החיים שלך'.
"הוריי היו עסוקים מאוד בהבאת פרנסה הביתה, מה שהפך את המשימה של הכנת שיעורי בית למשימה שלי, עצמאית. גם היום כאם אני לא בודקת שהילדים הכינו שיעורים. אבל בחוגים אני מאוד מאמינה, כי חשוב ללמוד מקצועות שמפתחים גם את הצד השמאלי וגם את הצד הימני של המוח. בטווח הארוך מה שעושה את ההבדל בין אנשים הוא מה שאתה מסוגל לעשות עם היכולות היצירתיות".
איריס בק, בת 45, מנכ"לית מקאן אריקסון. נשואה ואם לשניים. מתגוררת בזכרון יעקב.
46 תגובות לכתיבת תגובה