כנס הרצליה יורד אל העם

במעמד הפתיחה החגיגי של כנס הרצליה דקלם נשיא המדינה שמעון פרס את הנאום הקבוע שלו, את אותן מנטרות שעליהן הוא חוזר כבר 15 שנה אם לא יותר: שתי מדינות לשני עמים, מזרח תיכון חדש, וההייטק, הו ההייטק, שיפתור את כל הבעיות בעולם. הפעם הוא גם הזכיר את העוני ואת פער המעמדות במצרים. הפתרון לפערים החברתיים גם שם הוא כמובן הטכנולוגיה. אנחנו מדינה של חכמים, וגם הפלסטינים יכולים להיות כמונו, בעזרת שכר חופשי, טכנולוגיה והייטק. או בקיצור, המשפט שממצה את כל הנאום היה זה שבו אמר ש"הדור הצעיר יצטייד באייפונים במקום באבנים".

פויו זבלדוביץ'. נפעם מפרס | צילום: יותם פרום

ראשי המשק והקהילה העסקית, שמביטה אל פרס בהערצה ונושאת אותו על כפיה בשנים האחרונות, נהנו מהנאום. כי הרי לפי פרס אצלנו אין פער מעמדי, אין שחיקה של מעמד הביניים, אין עניים ועשירים. יש רק אנשים שעדיין לא הבינו איך להיכנס להייטק. פויו זבלודוביץ', למשל, אמר לי: "נאום כזה מעודד משקיעים בינלאומיים להזרים לפה כסף ומפיג את התחושות הנוראיות שנוצרו בגלל המהפכה המיותרת במצרים. פרס הוא אדם מדהים". אמרתי לו שלעם יש זיכרון קצר, ופרס היה פה פעם האדם השנוא ביותר בישראל, כמעט כמו אהוד ברק עכשיו.

אחר כך חלפתי ליד דובר צה"ל אבי בניהו, שנראה מאושר וזחוח. בכיר אחד עצר והסביר לי שבניהו בא לאירוע כדי לחגוג את הניצחון שלו על ברק ועל יואב גלנט, ושרוב הסיכויים שהוא ימשיך להיות הדובר.

גם אביגדור קלנר, מגיבורי פרשת הולילנד, הסתובב בטוח בעצמו ושידר עסקים כרגיל. שאלתי אותו אם כמנכ"ל לשעבר של אזורים הוא יכול לנדב לי פרטים על המשא ומתן למכירת החברה בימים אלה. "תראה, אני לגמרי לא מעורב בזה בימים אלה", הוא אמר. "אין לי קשר לאזורים ואין לי דעה על זה". שאלתי אותו במה הוא כן מעורב בימים אלה, בתקווה לקצת אינפורמציה על הולילנד, אבל בגישת העסקים כרגיל הוא רק אמר: "אני מפתח כל מיני מיזמים שקשורים לנדל"ן". בכיר אחר שראה אותי משוחח עם קלנר אמר לי אחר כך בהתרשמות: "שמע, צריך אומץ בשביל בכלל להסתובב בציבור אחרי מקרה כזה".

ואז פגשתי את שלום קיטל, לשעבר יועץ של ברק. אמרתי לו שעושה רושם שברק צריך היום, יותר מתמיד, יועץ צמוד. "לאו דווקא", אמר קיטל, "נראה שברק מסתדר לבד. הוא חושב שהוא יודע מה הוא עושה, ותראה את התוצאות". לרגע חשבתי שהוא רציני, זה מבלבל אצל קיטל, והוא מיהר להבהיר: "אני כמובן מתבדח".

דוד שמחה ויוסי לנדסמן. למי נתניהו מקשיב

אחר כך נקלעתי לשיחה עם יוסי לנדסמן ודוד שמחה. "אני נשיא לשכת המסחר ישראל־מצרים", אמר לי שמחה, "ורצו שאני אדבר ברדיו ובטלוויזיה על מה שקורה. אבל אני אומר שכל דיבור רק יזיק. יש לנו את הסכמי ה־QIZ לאזורים תעשייתיים עם מצרים, בסכומים של מאות מיליוני שקלים. צריך לשתוק. גם ראש הממשלה שתק". הזכרתי לו שאחרי הפגישה עם הקנצלרית אנגלה מרקל נתניהו כבר פחות שתק, ולנדסמן אמר: "נו, זה ברור, הוא תמיד אומר מה שנשים אומרות לו לעשות. הוא מתנהג ממש כמו בבית".

כמעט אחרי כולם בא הנגיד סטנלי פישר, ואמר לי שאין לו זמן לדבר כי הוא בדרך לשירותים. חיכיתי עד שיסיים, אבל כשהוא יצא פישר נראה קודר. הצצה קלה לשירותים הכימיים והניידים הסבירה הכל - הם היו מזוהמים מאוד. מה זה פה? מדובר בנגיד ובכמה מבכירי המשק! אבל בעצם, למה לא - שיירדו קצת אל העם לפעמים. אולי רק כך הם יבינו שלא הכל אפשר לפתור בעזרת טכנולוגיה והייטק. יש גם עבודה שחורה שצריך לעשות.