וידיאו ארט ומיני בר

בשבוע הבא ייפתח בעין כרם מלון הבוטיק אלגרה. הוא יפעל במבנה המרשים שנקרא במשך שנים "בית היהודייה", ונקרא על שם אותה יהודייה - אלגרה בלו, גיבורת אחד מסיפורי האהבה המסעירים בתולדות ירושלים. ברוח הזו, אהבה היא אחת התמות המרכזיות של המלון. התמה האחרת היא אמנות. במרץ, עם תום תקופת ההרצה, תוצג במלון תערוכה קבוצתית שמשלבת בין השניים, ותחת השם "What is love? Baby don’t hurt me" בוחנת את מושג האהבה באמנות. אחריה יוצגו באלגרה תערוכות מתחלפות נוספות, שיאצור האמן ליאב מזרחי; ערוץ טלוויזיה פנימי יאפשר לאורחים לצפות בווידיאו ארט; ואמנים שיתארחו במלון יקימו בו מיצבים מיוחדים. בייעוצו של אוצר המלון מזרחי, הבעלים - אספני האמנות ישי מלכה, צלם ופרסומאי, וגדי דלמן, ארכיטקט - מתכננים להציג במלון אוספים של אספנים פרטיים ואולי אף לארח פסטיבל אמנות, בדומה לפסטיבל הווידיאו loop שמתקיים זה שנים במלון Catalonia Ramblas בברצלונה.

אלגרה מצטרפת למה שמסתמן כמגמה החמה בעולם המלונאות הישראלי: מלונות בוטיק שהופכים לחללי תצוגה ליצירות עכשוויות ומשקיעים זמן ומשאבים בהעסקת מומחים לנושא. עד היום רשתות בתי מלון הסתפקו בקנייה מאסיבית של הדפסי אמנות, שנתלו בלובי ובחדרים; כמה מלונות ייחודיים יותר, כגון מצפה הימים, נהגו גם לקנות יצירות מקוריות של אמנים ותיקים. עכשיו זה עובד אחרת: מלונות קטנים מקפידים על פעילות אמנותית קבועה שמעוררת עניין בסצינה, מציגים תערוכות מתחלפות בהשתתפות מיטב האמנים הצעירים ויוזמים פרויקטים מיוחדים. הפעילות הזו חושפת את סצינת האמנות הישראלית לזרים, חלקם בעלי טעם וכסף, ובעיקר הופכת את מלונות הבוטיק, בעליהם והאוצרים שלהם לדמויות חשובות שמרחיבות את שדה האמנות המקומי.

מלון אלגרה | צילום: גיא אסיאג

לא מדובר, כמובן, בהמצאה מקומית, אלא בתופעה השואבת את השראתה ממלונות בחו"ל. Art Hotel Atelier Sul Mare בסיציליה, למשל, מוגדר "מלון־מוזיאון ייחודי לאמנות עכשווית" ו"גן עדן לאוהבי אמנות". דוגמה מובהקת אחרת היא 21c Museum Hotel, מלון ומוזיאון שנוסד בקנטאקי ב־2006 בידי זוג אספנים שביקשו להציג לציבור אמנות עכשווית בדרכים חדשות.

המלון הראשון בישראל בז'אנר הזה הוא ארט פלוס, שנחנך לפני כשנתיים ברחוב בן יהודה 35 בתל אביב. מראשית הדרך הוגדרו היצירות אחת האטרקציות המרכזיות של המלון, בבעלות רשת המלונות אטלס והאספן דורון סבג (מנכ"ל ORS). מוצגות בו דרך קבע יצירות עכשוויות מאוסף סבג - ובהן עבודות וידיאו של אורי גרשט, סיגלית לנדאו ואורי ניר - והוא מארח באופן שוטף אירועי אמנות יוצאי דופן. לפני כשבועיים, למשל, התקיים בו יריד קטלוגים ומגזינים של אמנות ישראלית עכשווית בהשתתפות 19 גלריות, מוזיאונים והוצאות לאור. ב־15 בפברואר יתקיים בו האירוע "הכל ב־100 דולר", שבו יימכרו עבודות של 12 אמנים בערך במחיר הזה. המטרה כפולה: לאפשר לאמנים להתפרנס ממלאכתם - כל ההכנסות הולכות אליהם ישירות - וכן לאפשר לאורחי המלון ולמבקרים צעירים לקנות יצירות במחירים סבירים, משימה כמעט בלתי אפשרית בשוק היום.

כמו במלונות האחרים, גם בארט הוטל האחריות האמנותית הוטלה על אשת מקצוע מהתחום - נוגה דוידסון, בוגרת המדרשה, שבחצי השנה האחרונה עובדת כמנהלת פרויקטים מיוחדים במלון. דוידסון היא זו שיזמה את האירוע שהתקיים בארט הוטל לפני כחודש, ובמסגרתו נחנכו שני מיצבי קבע של יוחאי מטוס ואלעד קופלר בשני חדרים במלון, וכעת היא מחפשת אמנים נוספים שיציבו עבודות בחדרים.

מלון ארט פלוס | צילום: תומי הרפז

המיצב של מטוס כולל עבודת ניאון מעל המיטה, שהיא בו בזמן יצירת אמנות וגוף תאורה, ואילו קופלר הכין מעין רישום משעשע מפרווה ורודה בצורה של רובוט, שמתפרס על קירות החדר. "לפני כשנתיים הצגתי עבודה דומה במוזיאון חיפה", הוא מספר. "סבג, שראה אותה והתלהב, ביקש ממני עכשיו להכין לחדר משהו דומה. זה נכון שמלון לא דומה למוזיאון, אבל אני לא אמן אליטיסט ומאמין שיש מקומות שבהם אמנות צריכה לשרת את קהל היעד. כשהכנתי אותה חשבתי על הצופה שבא לנוח ולהתארח, ושזו עבודה שצריכה להיות נעימה. זו למשל הסיבה שהפרווה שנבחרה היא ורודה ולא שחורה. היה לי חשוב ליצור חוויה שונה, שזה לא ייראה כמו עוד ציור שתלוי על הקיר".

המחשבה על הקהל היא היבט אחד שמשנה את האמנות, בערבוב עם התיירות. היבט אחר הוא טכני עוד יותר. ביקור בארט הוטל מגלה כי חלק מציורי הקיר במסדרונות כבר נשרטו וניזוקו, והפרספקס שהוצמד אליהם כדי לשמור עליהם פוגם באיכות התצוגה. גם במסך שמקרין את עבודת הווידיאו המרשימה של אורי גרשט בלטה שריטה, ומכיוון שהוא חלק מהעבודה ונוצר במיוחד לה, קשה להחליפו במסך אחר.

הבעייתיות ניכרת קלות גם בתצוגה המרשימה במלון הבוטיק דיאגליב, שנפתח לפני כחודשיים במזא"ה 56 בתל אביב ומשווק כ"מלון בוטיק עם אמנות חיה". באחת השבתות שבהן ביקרתי שם התחושה היתה שאני מבקרת בחלל שאינו נופל ברמתו מגלריות תל־אביביות. אורטל מור, אוצרת המלון וסטודנטית למוזיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב שאחראית על התכנים התרבותיים, חנכה בו בחודש שעבר את התערוכה "בספירה לאחור", שמייצרת חוויה מרשימה בהחלט. עם זאת, התצוגה סובלת מהפרעות שונות הנגזרות מכך שבכל זאת מדובר במלון, וברור שהיא אינה העיקר שם.

מלון שלום&רילקס | צילום: תומי הרפז

מור אומרת שכל האמנים שאליהם פנתה הסכימו להשתתף בתערוכה, אבל ליאב מזרחי ממלון אלגרה מסכים להודות בבעייתיות של החיבור בין אמנות למלון. "זו נקודת התורפה של תצוגה במלון", הוא אומר. "הרבה אמנים לא ירצו שהעבודה שלהם תהיה תלויה מעל מיטה, או במסדרון שמוביל למעליות. לתערוכה כזו יש הרבה הפרעות, ובתחושה של האמנים זה מוזיל את העבודות. זה סיכון אוצרותי שצריך לקחת".

ברחבי דיאגילב מוצגים תחריטים של גיל יפמן וציורים של לינדה זנדהאוז, תצלומים של מישל פלטניק וסדרת תצלומים מרשימה של נורית ירדן שעוסקת במשפחה. אחת העבודות שמשכה את תשומת לבי היתה של נימה קטלב: קופסה שחורה ובתוכה דמויות ואובייקטים שחורים עטופים באבני חן של סוורובסקי. ליד כל עבודה מצוינים שם האמן, העבודה וגם המחיר. בעלי המקום לא משלמים לאמנים על התצוגה, אך משמשים כסוג של גלריה שמציעה את העבודות למכירה. בתמורה מקבל המלון אחוזים מהמכירה (כ־25% בממוצע).

זו לא תמיד השיטה. כך, במלון ארט פלוס קיבל כל אחד מהאמנים שיצרו עבודות במיוחד למסדרונות המלון - דורון רבינא, טלי בן בסט, אילת כרמי, מאיה אטון ואולף קונמן - 20 אלף דולר. יוחאי מטוס ואלעד קופלר, שהוזמנו ליצור בחדרים, קיבלו 5,000-3,500 דולר (כולל מחיר ההפקה). אטלס, הרשת שמפעילה את ארט פלוס, פתחה לפני כחודשיים ברח' הירקון 216 גם את מלון שלום&רילקס, שמציע חוויה אמנותית אחרת. 200 עבודות של מיכאל ארגוב, שנקנו מעיזבונו, תלויות בחדרים ובמסדרונות. הפורמט קצת מיושן - לא מדובר בתערוכות מתחלפות ובאמנות עכשווית - אך העובדה שמדובר בכל כך הרבה עבודות של אמן אחד הופכת את האתר כולו לתערוכה רטרוספקטיבית, כזו שמתקיימת רק במוזיאונים. יש בעיזבון רישומים וסקיצות, תצלומים, פוסטרים והדפסים, ויחד הם מציעים מבט מעמיק וחוקר על פעילותו רבת השנים של ארגוב.

מלון דיאגליב | צילום: תומי הרפז

בהקשר הרחב, מלונות האמנות הם חלק ממגמה שבה בתי עסק, משרדים, מסעדות ואפילו מוסדות ציבור (הכנסת, לדוגמה) משתמשים באמנות ככלי לשיווק ומיתוג, שמייצר עניין ואווירה ובעיקר מאציל ניחוח של יוקרה ועכשוויות. אבל יש כאן עוד זווית. בעלי המלונות הם אנשים שקשורים בדרכים שונות לעולם ההון והתרבות - דורון סבג מארט פלוס; המפיק אבי יפרח, בעלי דיאגילב; וגדי דלמן וישי מלכה מאלגרה, שניהם אספנים חובבים. כך הופכים המלונות הפרטיים להיכלי תצוגה שמזוהים עם אדם אחד ובדרך כלל גם עם האוסף שלו. קונספט חדש של מוזיאון פרטי.