תיאוריות הקונספירציה הגדולות בספורט האמריקאי

דייל ארנהרדט ג'וניור זוכה במירוץ דייטונה, 2001

ארנהרדט ג'וניור התחרה בדייטונה כמה חודשים לאחר מותו של אביו על אותו המסלול. זהו השידור הראשון של נאסקר ב־NBC, שבדיוק חתמה עמה על חוזה גדול. שישה סיבובים לסיום, ארנהרדט היה במקום השביעי.

אלא שאז דגל צהוב האט את המכוניות, וארנהרדט זינק אל המקום הראשון, עם מכונית שנראתה חזקה מכל האחרות. הוא ניצח במירוץ, והחגיגה של הענף - שטוני סטיוארט, אחד הנהגים, השווה את האמינות של הענף לזו של קרבות אגרוף - היא כה גדולה שכל עולם התקשורת מקדיש לכך זמן וחשיפה. אחרי הכל, זאת אמריקה, והגרסה הספורטיבית לסיפור הבן שנוקם את מותו של אביו ב"פריים טיים טלוויז'ן" מנצחת כל דבר אחר. סיפור מושלם, אולי קצת מושלם מדי? אחד הנהגים, ג'וני בנסון, לרגע תהה אם מכוניתו של ארנהרדט היתה חוקית, בעודו מברך את הזוכה. חמור מכך, הנהגים שהגיעו במקומות 2 ו־3 היו מהקבוצה של ארנהרדט, והודו כי לא היתה להם כוונה לנצח אותו במירוץ הזה.

הפרישה של מייקל ג'ורדן, 1993

בשיא הקריירה, ולאחר שלוש אליפויות רצופות, החליט מייקל ג'פרי ג'ורדן לעזוב את ה־NBA ולרדוף אחר חלום הילדות שלו ושל אביו המנוח - ולשחק בייסבול. קצת יותר משנה לאחר מכן חזר ג'ורדן לשחק כדורסל בשתי מילים: "I’m back".

זה נכון שמותו של אביו השפיע עליו מאוד ונכון שתמיד אהב בייסבול, ואף הפך לשחקן לא רע בשנה הזאת, ונכון ששביתת הבייסבול חיסלה את סיכייו להתקדם אל הליגה הבכירה ביותר. אבל גם נכון שעם פרישתו התעבו העננים השחורים סביב ג'ורדן המהמר. היו לו קשרים עם סוחר קוקאין והוא הפסיד מיליונים (אנשים שזכו בכסף נהנו לספר על כך). בנוסף, ראו אותו לפנות בוקר באטלנטיק סיטי, ערב משחק בסדרת הגמר. כל אלו היו הסיפורים המעניינים ביותר של תחילת שנות התשעים.

וכאשר הליגה של דיוויד סטרן החלה לחקור את האווזה מטילת ביצי הזהב שלה, כולם ידעו שלהרשעה הם לא יגיעו. כי ככה זה דיוויד סטרן - הוא לא ייגע באדם שהפך את הליגה שלו למכונת מזומנים. אלא שדי לחזור לנאום הפרישה של ג'ורדן כדי להבין שמשהו כאן לא מסתדר. "בעוד חמש שנים, אם הדחף יחזור, ואם הבולס יסכימו לקבל אותי, ואם סטרן ירשה לי לחזור לליגה, אולי אשוב". סליחה? סטרן ירשה לי? לפי חובבי הקונספירציות, פליטת הפה הזאת מראה על הדיל שעשו ג'ורדן וסטרן: תפרוש עכשיו, והחקירה לא תגיע לשום מקום. וכידוע, היא לא הגיעה לשום מקום. וג'ורדן חזר אחרי קצת יותר משנה. ותושבי כדור הארץ ישמחו ויצהלו.

ארנהרדט ג'וניור. סידרו לו ניצחון לפריים טיים? | צילום: MCT

ההימור על "המשחק הכי גדול בכל הזמנים", 1958

התמונה של אלן אמיצ'י המכונה "הסוס" - מפלס בכוח את דרכו ממרחק יארד אחד ומבקיע את טאצ'דאון הניצחון עבור בולטימור קולטס באליפות ה־NFL (השם שלפני הסופרבול) נגד הניו יורק ג'איינטס ב־1958 - נחרתה בזיכרון האוהדים והונצחה בהיסטוריית הפוטבול. אבל מדוע הקולטס לא ניסו לבעוט שער שדה מרגע שנכנסו לעשרת היארדים האחרונים? היה זה משחק הפלייאוף הראשון בהיסטוריית פלייאוף הפוטבול שהלך להארכה תחת חוקי "המוות הפתאומי", או גול הזהב במונחי כדורגל - מי שמבקיע ראשון מנצח. אין שום סיכוי שהיום מאמן היה מחליט לנסות להבקיע טאצ'דאון במקום לבעוט בכדור.

לפי האגדה, הבעלים של הקולטס, קארול רוזנבלום, הימר במיליון דולר על הקבוצה שלו, אך בהימור הוא נזקק לניצחון ביותר מהפרש של שער שדה, שמקנה רק שלוש נקודות. יש לציין כי הבועט של הקבוצה סטיב מירה הצליח רק ב־4 מ־10 בעיטות באותה עונה, כך שאולי מאמן הקבוצה ויב יובנק רק בחר בבטוחה יותר מבין שתי אופציות מסוכנות.

בובי ריגס מפסיד לבילי ג'ין קינג ב"קרב המינים", 1973

האם אשה יכולה להתחרות עם גבר בספורט? בשנות השבעים השמחות, בספורט אצילי ואלטיסטי כמו טניס, הרבה לפני שסרינה וויליאמס נולדה, זה לא היה כל כך ברור, אבל "קרב המינים" משך די הרבה תשומת לב. לפי התיאוריה, ריגס הימר על קינג והפסיד בכוונה במשחק, כך שיצא ממנו עם רווח עצום. התצוגה של ריגס במשחק הזה נחשבת עלובה, ומזכירה את קשירת הנעליים המהוללת ההיא של טייב נגד בית"ר ירושלים. זאת ועוד, רק כמה חודשים קודם לכך הוא טאטא שחקנית אחרת, מרגרט קורט, בשתי מערכות חלקות וקלות.

אלא שלתיאוריה הזאת יש גם כמה נקודות חולשה. בראש ובראשונה, ריגס היה בן 55 ולא בכושר. האטיות שלו וחוסר היכולת לרדוף אחרי כדורים היו פשוט אטיות וחוסר יכולת. בנוסף, לאחר המשחק הפך ריגס לבדיחה, המורשת שלו כאתלט חוסלה, וחברו תיאר אותו כמי שעבר שישה חודשי דיכאון.

דיוויד סטרן מבטיח את העתיד של שוק המדיה הגדול בעולם, 1985

ב־1985 נערכה הגרלת סדר הדראפט בניו יורק. קומישינר הליגה, דיוויד סטרן, שייחל לקבוצה מנצחת בבירת המדיה העולמית, שלף במקרה מעטפה, ובה שם המנצחת - ניו יורק ניקס. הניקס יבחרו ראשונים את תקוות העתיד, פטריק יואינג, מי שהיה עמוד התווך של הקבוצה בעשור וחצי הבאים, והוביל אותה פעמיים אל סדרת הגמר, אם כי מעולם לא זכה באליפות.

איכשהו שמו של סטרן והליגה שלו תמיד נדבקו לקונספירציות, ולא בכדי. בליגה שבה שחקנים מהמרים והחקירות על כך מושתקות, בליגה שבה שופטים הימרו על משחקים שבהם הם שפטו והיטו את המשחקים בהתאם, יש משהו חשוד. והחשד הזה מסריח מהראש. סטרן בחר במעטפה מבין רבות באותו כד זכוכית מכוער. אלא שלפי חובבי התיאוריה, המעטפה של ניו יורק קוררה, או שהיתה מקומטת בקצה, וכך סימנה לקומישינר של הליגה שיש לשלוף אותה מבין כל האחרות.