פרשנות: רגע המבחן של משק האנרגיה

משק האנרגיה בישראל עובר מהפך היסטורי. הגילוי של מאגרי גז גדולים ליד חופי ישראל הפך אותנו ממדינה חסרת מקורות אנרגיה למיני מעצמה בפוטנציה, עם רזרבות גז לעשרות שנים שאמורות להספיק אפילו ליצוא.

אלא שהגז עדיין לא כאן. הפקתו מתמר תחל רק בעוד שנתיים, ועד שנראה גז מלווייתן יעברו עוד כמה שנים. כל אלה לא מונעים מאיתנו לעסוק בחלוקת עור הדוב, אף שזה טרם נולד ודיונים עקרים בתקשורת מוכיחים שוב את אזלת ידינו להתוות מדיניות ברורה ולבצע אותה.

בל נשכח גם את אילוצי לוחות הזמנים, שמחייבים למצוא חלופה לגז שמקורו בים תטיס שיאזול בשנים הקרובות. ואם אין די בזה, חוסר היציבות במצרים והפיגוע בצינור הנפט המצרי הם תזכורת למה שעשוי לקרות אם נמשיך לרכוב על גלי האופוריה ולא נקבל את ההחלטות הנכונות.

דרושה אסטרטגיה

השימוש העיקרי בגז אמור להיות ייצור חשמל. אלא שניהול משק החשמל הישראלי כ"אי אנרגטי", ללא גיבוי של מדינות שכנות, מחייב להציב את הביטחון באספקת החשמל בראש סדר העדיפויות. כדי להבטיח רציפות באספקת הגז וזמינותו, מקבלי ההחלטות צריכים לאמץ שורה של החלטות אסטרטגיות בהקדם האפשרי.

בראש ובראשונה, יש להסיר חסמים ולקדם את הפעולות בתמר כדי להצליח להפיק גז משדה זה בשנתיים הקרובות. במקביל, ולאור החשיבות שבשמירה על גיוון במקורות הגז, ברור שאין להסתפק בגז המצרי כגיבוי יחיד לגז הישראלי ויש להקים מתקן גיבוי לקבלת גז המיובא בקירור בצורה נוזלית (LNG).

הביטחון באספקת החשמל יושג באמצעות הקמת תחנות דו־תכליתיות. אלה יאפשרו שריפה של סולר או פחם, למקרה שאספקת הגז תיפסק. לפיכך, עלינו להקשיב לקריאת משרד התשתיות המבקשת לייצב את משק החשמל ולהיענות לצורך לסיים את הסחבת בבניית תחנת הכוח באשקלון במתכונת דו־דלקית.

תשע שנים ללא החלטה

היעדר משילות במשק האנרגיה היא פריבילגיה שישראל אינה יכולה להרשות לעצמה. כבר תשע שנים שתחנת הכוח באשקלון נידונה במוסדות התכנון ולמרות הסכמה גורפת בנחיצותה, עדיין אין אישור להקמתה.

לתחנה זו יש להוסיף תחנות נוספות שלמרות נחיצותן אף אחד אינו רוצה בסמוך למקום מגוריו. ואם זה לא די, בימים האחרונים אנו עדים לניצנים של מאבק על מיקום מתקן הקבלה לגז נוזלי. הציבור חייב להבין שאנו קרבים לשעת חירום לאומית שבה משק החשמל ייוותר ללא רזרבות; הדבר עלול לפגוע באופן אנוש לא רק בכלכלה הישראלית אלא גם בביטחון המדינה.

על הממשלה להבין שהמרחק בין הפיכתנו למעצמת גז להידרדרות לכאוס אנרגטי הוא כחוט השערה. היענות לאינטרסים של קבוצות שונות בציבור אינה אפשרית יותר בנסיבות הקיימות. על קברניטינו לקחת אחריות, לקבל החלטות מהר ולדאוג להסרת החסמים הקיימים. הגיעה עת ההכרעה.

הכותב משמש יו"ר המכון הישראלי לאנרגיה ולסביבה, יוזמת הוועידה הלאומית השלישית לאנרגיה שתתקיים ב־2 במרץ, בהילטון תל אביב