אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
דו"ח טכנולוגי: מנוע החיפוש של גוגל והונאת הספאם הגדולה צילום: בלומברג

דו"ח טכנולוגי: מנוע החיפוש של גוגל והונאת הספאם הגדולה

קישורים לאתר ענקית הקמעונאות JC Penny הושתלו באלפי אתרי זבל, והקפיצו את האתר לראש התוצאות בעשרות חיפושים שונים. וגם: הצרות של מי שמנסים ליצור סאטירה ברשת

14.02.2011, 13:15 | יוסי גורביץ

איך הפשפש עלה למעלה?

לא כל כך הולך לגוגל בחודשים האחרונים, מבחינת מנוע החיפוש שלה: בנובמבר האחרון נאלצה החברה להתמודד עם מקרה שבו המנוע קידם נוכל אחד גם, ולמעשה במיוחד, כשהוא קיבל תגובות שליליות. אחר כך התרבו התלונות על כך שהתוצאות של גוגל רוויות בספאם ובחוות תוכן, ושהתוצאות האמיתיות שוקעות. לגוגל לא היתה ברירה אלא לשפצר את האלגוריתם שלה גם הפעם.

עכשיו מגיעה הונאה מסיבית במיוחד. אנחנו כבר לא מדברים על איזה סוחר בשנקל או על אתרים שמשפריצים מונחי חיפוש שדלו מגוגל טרנדז בעמודים שלהם. חברת קמעונאות ענקית, JC Penny, הגיעה לתוצאות הראשונות בגוגל בעשרות תחומים שאינם קשורים זה לזה, ולא - לא באמצעות פרסומות.

מה שקרה הוא הונאת הקליקים והספאם הגדולה בהיסטוריה: ג'יי סי, או מי מטעמם, שילב - בתשלום - את המותג שלהם באלפי אתרי ספאם. התוצאה היתה מספר עצום של קישורים שמנוע החיפוש של גוגל אימץ כלגיטימיים, והדירוג של ג'יי סי זינק מעלה-מעלה. כשהעוגה הזו הוטחה בפרצופה של גוגל, לאחר תחקיר מרשים (ומייגע) של "הניו יורק טיימס", מיהרו בחברה לטפל בבעיה "באופן ידני", והדירוגים של ג'יי סי צנחו משמעותית.

JC Penny. זינקו בזכות אתרי הספאם, צילום: בלומברג JC Penny. זינקו בזכות אתרי הספאם | צילום: בלומברג JC Penny. זינקו בזכות אתרי הספאם, צילום: בלומברג

הסיפור הזה מעלה שתי שאלות: ראשית, למה לקח לגוגל כל כך הרבה זמן לגלות מה קורה. "הניו יורק טיימס" רומז שיכול להיות שהחברה העלימה עין, משום שג'יי סי היא מפרסם גדול שלה.

השאלה השניה היא מה שווה האלגוריתם של גוגל, אם חברה שיש לה מספיק נחישות וכסף יכולה לבצע בו מניפולציות כאלה, שיש צורך לתקן ידנית. הבעיה בהטיות חיפוש, אחרי הכל, היא לא הסוחרים הקטנים, אלא חברות הענק, שמסוגלות להטות את התוצאות לטובתן במאמץ מזערי. גוגל לא ממש הצליחה לענות על השאלה הזו. בהתחשב בכך שהיא "פוני של טריק אחד", כפי שכבר הודה המנכ"ל שלה, כדאי לה למצוא תשובות, ומהר.

צחקת עלינו ברשת? טעות

 

סאטירה ופרודיה הם כלי הנשק של החלשים; ימיהם כימי יוון ורומא. אריסטופנס העלה מחזה, "הפרשים", שלעג לדמגוג הגדול של זמנו, קליאון; לא נמצא שחקן שיעז לשחק את הדמות, מחשש לנקמה, ואריסטופנס שיחק אותה בעצמו. חמשירי לעג היו כלי נפוץ ברומא, הן הרפובליקנית והן הקיסרית, והם הפכו לעיתים קרובות לגרפיטי.

בדרך כלל כותבים כאלה עשו מאמצים ניכרים כדי לא להיחשף. הרשת מאפשרת אנונימיות, ובהתאם גם יכולת מרשימה ליצור פרודיות נגד העשירים והמנופחים. לפני שנה ראינו איך חשבון הטוויטר @BPGlobalPR שחט בעקביות את יחסי הציבור של חברת בריטיש ("דליפה? במפרץ מקסיקו? לא רציני") פטרוליום.

הצד השני של המטבע הוא שבמאה ה-18 יכולת פשוט להגיע למדפיס מפוקפק כלשהו, להדפיס את הפמפלטים שלך ולהיעלם. היום, אם אתה פועל מכתובת קבועה, אתה צריך לעבוד עם ספק רשת, שברוב המקרים אין לו שום בעיה למכור אותך לעשיר הזועם שרוצה את הראש שלך כקישוט מעל האח.

זה בדיוק מה שקרה לקבוצה של ליצנים שהחליטו לשים ללעג את האחים קוך, בריונים מיליארדרים מארה"ב שמעורבים עד צווארם במימון כל מיני קבוצות מפוקפקות, אבל בוכים מרה כאשר מעזים להזכיר את זה לציבור. יוצרי הפרודיה פרסמו הודעה פיקטיבית, כביכול בשמה של החברה שבבעלות האחים, ותוך זמן מה מצאו שהשניים מנסים לחשוף את זהותם. לא בגלל הפרודיה, חלילה - בארה"ב שומרים על זכות הביטוי. האחים קוך מאשימים את הליצנים הנ"ל ב"פגיעה במערכות המחשב" שלהם.

המצב שבו אתרים מאוחסנים על שרתים ששייכים לחברות פרטיות, מזהירים מומחי זכויות אזרח בארה"ב, מסכן את חופש הביטוי. רק שלחזור לבית הדפוס המחתרתי זו כבר לא באמת אופציה.

עם קרדיט לא הולכים למכולת

 

"הניו יורק טיימס" מצביע היום על אחת התופעות המצערות ביותר בכל מה שקשור למדיה החברתית של ימינו: החלוקה הלא נכונה של העושר.

את שוויה של פייסבוק מעריכים השוטים ב-50 מיליארד דולר או יותר, את שוויו של טוויטר בכ-10 מיליארד, ולאחרונה נמכר "האפינגטון פוסט" ל-AOL תמורת 315 מיליון דולר. תזכורת: לאריאנה האפינגטון, הבעלים של "האפינגטון פוסט", יש מדיניות קבועה של הימנעות מתשלום לכותבים שלה, אלא אם הם חלק מקבוצה מצומצמת של כותבים נבחרים, שמוכרים מספיק כדי שהם יוכלו לערוק לאתר אחר ולקבל שם תשלום.
אריאנה האפיגנטון. כסף? שכח מזה, צילום: בלומברג אריאנה האפיגנטון. כסף? שכח מזה | צילום: בלומברג אריאנה האפיגנטון. כסף? שכח מזה, צילום: בלומברג

והאפינגטון לא לבד: טוויטר ופייסבוק מבססים את עושרם - על הנייר, בינתיים - על העובדה שמיליוני אנשים מייצרים עבורם תוכן ללא תשלום. אילו אנשים היו מפסיקים לכתוב שם, הם היו קורסים.

ניטשה, מהמטורפים החביבים עלי במאה ה-19, כתב פעם שהמצב שבו כל אדם יכול לקרוא הוא נורא, ושאוי לנו ממצב שבו כל אחד יוכל גם לכתוב. ובכן, הנה אנחנו שם: יצרני תוכן בכלובים גדולים, שהשתכנעו שהעובדה שאחרים עושים כסף על חשבונם לא חשובה, ושמה שחשוב הוא שיש להם הזדמנות "לבטא את עצמם", "לקבל קרדיט", ו"לקדם את המותג האישי שלך".

במקביל, כמובן, התופעה הזו מורידה את ערכה של כתיבה טובה: תוכן אפשר לקבל, בכמויות, בחינם. אתה רוצה שנשלם? תצטרך להיות ממש, ממש טוב. במצב שבו חוות תוכן משפריצות כתבות מועתקות באפס מאמץ, ערכה של המילה הכתובה רק יורד. כמה זמן זה יוכל להימשך, זו כבר שאלה אחרת.

מהפכת אל ג'זירה

פעם, לפני 20 ומשהו שנה, כשהגוש המזרחי קרס בקול רעם, התחנה ששידרה את הכל היתה CNN. מאוחר יותר, בשנות התשעים, רווחה בדיחה צינית: "יש סימני מלחמה, CNN נערכים ליד הגבול".

הפעם היתה זו אל ג'זירה, במיוחד הגרסה האנגלית שלה. מאחר שרוב צרכני הטלוויזיה לא מקבלים את הערוץ הזה, האתר שלה עבד שעות נוספות – ורשם עליה של 2,500% בהיקף הצפייה. אמרו לנו שזו היתה מהפכת פייסבוק: לא נכון. אם כבר, זו היתה מהפכת אל ג'זירה. רשתות חברתיות שיחקו את תפקידן, בהחלט - אבל אלה היו קודם כל טוויטר ורדיט, שהם במהותם הרבה יותר חדשותיים מרשת בזבוז הזמן הידועה כפייסבוק.

ויש לומר עוד משהו על אל ג'זירה, שלשם שינוי לא קשור לעמדתה כלפי ישראל או לאינטרסים של קטאר: סוג העיתונות שלה. זו עיתונות אחרת, מעורבת, שהיא הרבה יותר בלוגית במהותה מהמהדורות המכופתרות (נוסח הערוץ הראשון אצלנו) או המבדרות (נוסח הערוצים המסחריים).

כשזרקו את כתבי אל ג'זירה ממצרים, הם פשוט הורידו את התגים והתערבו בהמון. הם היו מחויבים למהפכה, לא היו מנותקים ממנה. הכתבים השתדלו לא להיות הסיפור, אבל לא ניסו להעמיד פנים כאילו צריך לאזן בין משטר דיקטטורי ומענה ובין האזרחים שמתקוממים מולו. הם נקטו צד, ובדיוק בשל כך הם היו רלבנטיים. לא לכל סיפור יש שני צדדים: אחרי הכל, כשאנחנו משדרים כתבה על פשעיו של פדופיל, בדרך כלל לא פונים לקבלת תגובה מאיגוד סוטי המין.

קצרצרים

שומעים את תופי הטם-טם? כן, אפל שוב עומדת להשיק מכשיר חדש, והכלי הקבוע שלה – הפצת שמועות לפמפום הבאזז – עובד שעות נוספות. הפעם, אומרים לנו "מפי מקורות באפל", שמכרו לנו דיסאינפורמציה רק אלפי פעמים בשנים האחרונות, מדובר באייפון נאנו, כלומר סמארטפון זעיר. תזכורת: אפל מיישנת את המכשירים שלה במחזורים שנתיים, כך שלחנויות צפויים להגיע אייפד חדש באפריל ואייפון חדש ביוני. אפשר להפסיק את ההיסטריה, זה יגיע.

לפני כמה חודשים יצא מנכ"ל אפל סטיב ג'ובס בהתקפה על פלאש, והגדיר אותה בערך כדבר הגרוע ביותר שקרה למין האנושי מאז הפלישה המונגולית. לצערה של אפל, יצרנית הפלאש אדובי צוחקת בינתיים כל הדרך אל הבנק: מאז ההצהרה של ג'ובס הותקן פלאש על יותר מ-20 מיליון סמארטפונים, וכל הטאבלטים שעתידים לצאת בקרוב – חוץ מאשר, נכון, האייפד 2 – יתמכו בפלאש.

מהן שעות השיא לשימוש בסמארטפונים? על פי מחקר קצר, בימי העבודה – בארה"ב ואירופה, על כל פנים – שעת העומס היא 17:30, כלומר מיד עם סיום העבודה. בסופי שבוע, מצד שני, שעת השיא היא 13:00. עוד מצא המחקר שרוב המשתמשים מעדיפים להשתמש באפליקציות ולא בדפדפן של המכשיר, פרט למקרים שבהם הם זקוקים לשירותי חיפוש, קניות, וכמובן - פורנו.

אחת התופעות היותר מעיקות ברשת היא הסגידה הנרחבת לג'סטין ביבר, והפרודיה עליה כבר מזמן הפכה, בהפוך על הפוך על הפוך, להמשך של התופעה. ובכן, אליל חסרי המוח הפסיד אתמול באיזו תחרות של פרסי הגראמי למישהי אחרת, וכתוצאה מכך חובבי ביבר הזועמים התקיפו את עמוד הוויקיפדיה שלה וחיבלו בו נמרצות. כל זה גרם למדור לפרץ נוסטלגיה לימים הרעים ההם של המלחמות בין מעריצי עפרה חזה וירדנה ארזי. אבל אם פגיעה בעמוד ויקיפדיה היא המקבילה המודרנית לאמבוש זועם, עדיף שהמחאה תישאר במרחב המקוון.

ג ג'סטין ביבר. מלחמת מעריצים ברשת | צילום: אי פי אי ג

והנה עוד דוגמה ל"טוב שזה נשאר ברשת": שרץ קטן בשם קורי כריסטיאן אדמס ביצע אונס ביוני האחרון. כשהקורבן ניסתה להתעמת איתו, חודשים לאחר מכן, ואיימה להסגיר אותו למשטרה, האידיוט החל לחפש רוצח שיפטור אותו מן הבעיה הזו – באמצעות הודעה בדף הפייסבוק שלו, שבה הציע 500 דולר תמורת ביצוע הרצח. הוא אפילו קבע פגישה עם רוצח אפשרי, בלש משטרתי (אלא מה), אבל לא הגיע. זה כנראה לא יעזור לו, כי הוא פירסם עוד הודעה שלפיה הרצח הזה ממש דחוף לו. עכשיו הוא מביט לעבר 22 שנה בכלא. נקווה שהמושבעים יהיו במצב רוח רע.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

7 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

לכל התגובות