המודל המושלם

לאנגלים יש ביטוי קולע לתאר את מערכת היחסים בין ארסנל לברצלונה. "אין אהבה אבודה בין ארסנל לברצלונה", הם היו אומרים באנדרסטייטמנט בריטי קלאסי. שני המועדונים מעולם לא אהבו זה את זה, אף על פי שבאיזשהו מקום העריצו זה את זה.

ארסנל של ארסן ונגר רוצה להיות ברצלונה. לגדל שחקנים בעצמה ולשחק את הכדורגל הכי יפה שיש. ברצלונה רוצה להיות ארסנל מבחינת ניהול ופאסון. ואולם, מערכת היחסים עמוסה במשקעים.

ארסנל "דפקה" את ברצלונה מספר רב של פעמים - מכרה לה את עמנואל פטי ומארק אוברמרס במחיר מופקע ו"גנבה" לה את ססק פאברגאס כשזה היה בן 16 (מקרה שעד היום מגדירים בברצלונה כ"כואב"). הקאטלונים מצדם ניצחו את ארסנל בגמר הצ'מפיונס ליג ב־2006 וברבע הגמר בשנה שעברה, וגם ביצעו מהלכים מכוערים של חיזור אחר הילד האבוד ססק פאברגאס (בקיץ הופעלו עליו, דרך שחקני נבחרת ספרד, התקשורת ומשפחתו, לחצים רבים כדי שיעזוב את לונדון ויחזור לברצלונה).

ליאונל מסי מתאמן על רקע תמונתו של קרלס פויול. אם ישחקו את המשחק שלהם לארסנל אין סיכוי | צילום: איי פי

פצע פתוח

נושא ססק הוא פצע פתוח עבור ברצלונה. במועדון מאשימים בעזיבתו את המאמנים ההולנדים לואי ואן חאל ופרנק רייקרד שלא קידמו מספיק את הצעירים, אבל האמת היא שבארסה פשוט לא היתה מוכנה עדיין להתמסר למדיניות הנוער שלה ולאפשר לשחקנים שלה להשתלט על המועדון, כפי שקורה עכשיו עם פפ גווארדיולה כמאמן ראשי. באותה תקופה בארסה איבדה לא רק את ססק שהיה בטוח כי לא יוכל להיכנס לסגל הקבוצה הבוגרת אלא גם את ג'רארד פיקה למנצ'סטר יונייטד. שניהם היו חלק מקבוצת נוער אגדית שהיתה מביסה קבוצות בתוצאות אסטרונומיות - ככה זה שססק, פיקה וליאונל מסי משחקים באותה קבוצת נוער. ז'ואן לאפורטה, הנשיא לשעבר שאיבד את ססק לארסנל, אמר לאחרונה ש"זה רק הוגן שברצלונה תנסה להחתים את פאברגאס". "רצינו שססק יחזור לבארסה כמו שג'רארד פיקה חזר - כשהוא אומר שהוא רוצה לחזור לבארסה. שניהם שחקנים שנוצרו כאן. האנגלים מגיעים לכאן לדוג, ולכן זה רק הוגן שהשחקנים האלה יחזרו לכאן". יוהן קרויף, האב הרוחני של ברצלונה, גם מדבר על ססק לפני המפגש עם ארסנל. הוא טוען שססק יחליט אם להצטרף לבארסה או לחתום על חוזה חדש בקיץ הקרוב, אבל מסכם את הדיון על ארסנל בכך שהוא לא ממש מודאג ממנה. "הכדורגל האנגלי הוא מאוד אטרקטיבי - הכל מהיר מאוד וכולם רצים הרבה, אבל הקבוצות מאבדות את הכדור הרבה וכך גם ארסנל. חוסר היכולת לשמור על הכדור זה חטא שברצלונה לא עושה. זה ההבדל. ברצלונה מחברת מסירות רבות בהתקפה, והיא עושה את זה קרוב לרחבת היריב. אם נשמור את ארסנל רחוקה מהשער של ויקטור ואלדס ונשחק מלכודת נבדל ננצח". הביטחון העצמי הזה של ברצלונה בכדורגל שלה הוא משהו שבארסנל נורא מקנאים בו. הרבה בגלל שארסנל משחקת כדורגל יפה אבל לא מנצח כמו של בארסה.

ביטחון בחזון

עם זאת, ארסנל יכולה להרגיש בטוחה מספיק בעתיד המועדון. ולא רק בגלל מבנה מקצועי משובח אלא בעיקר בגלל שההנהלה של המועדון מבינה שאת עתידו מבטיחים האוהדים בלבד. בברצלונה הבעלות של אוהדי הקבוצה על המועדון נתפסת כמשהו טבעי. הבעלות הזו גם הביאה לחלחול פוליטיקה מלוכלכת לחדרי ההנהלה, מה שהוביל לבישול דו"חות ושקרים אחרים תחת משטר לאפורטה השנוא (משטר שנוא למרות שתי אליפויות אירופה שהביא). בברצלונה, תחת משטרו של סנדרו רוסל, מנסים עכשיו לתקן עיוותים ישנים שהביאו לחובות אדירים. ולכאן נכנסת הקנאה של ברצלונה בארסנל, שהפכה בעשור האחרון לקבוצה הרווחית ביותר בספורט העולמי.

ארסנל יכולה להוות דוגמה יותר טובה לאיך להתנהל בעולם הכדורגל. לאחרונה הגיעה משלחת של הממשלה הבריטית לבחון את המודל שאימצו בארסנל, מודל שמערב את האוהדים במרקם המועדון. טים פייטון, נציג עמותת האוהדים של ארסנל (AST), אמר לנציגי הממשלה את הדברים הבאים: "ברצלונה, אף שהיא בבעלות אוהדים, לא תמיד מתנהלת לפי האינטרסים של הכדורגל לטווח הארוך. לא רק שהיא פונה באופן בוטה ובצורה לא חוקית לשחקנים של מועדונים אחרים, המועדון נכנס לחובות אדירים כדי לרכוש שחקנים ונותן יד לחוזי טלוויזיה שמבטיחים לו הון ומותירים את שאר הליגה ללא הכנסות טבעיות ובכך פוגע בליגה שלו".

אז ייתכן שארסנל היא המועדון שצריך לקחת ממנו דוגמה? ארסנל היא קבוצה שנסחרת בבורסה, וכשמדברים על בעלי המניות מתכוונים, בדרך כלל, למאבק השליטה בין סטן קרונקי האמריקאי ותומכי לאלישר אוסמאנוב האוזבקי. ואולם באוגוסט האחרון עלו בהנהלה ובעמותת האוהדים של ארסנל על רעיון כל כך טוב שקשה להאמין שלא עלו עליו לפני כן - מניות אוהדים (The Arsenal Fanshare).

התוכנית הושקה באוגוסט האחרון, ומאז יותר מ־1,600 חברי עמותת ארסנל השקיעו יותר מ־350 אלף ליש"ט במניות אוהדים של ארסנל. לעמותה היו מניות לפני השקת התוכנית אבל רק שלוש מתוך 62,219 מניות, שכיום כל אחת עולה 11,200 ליש"ט. כיוון שלאנשים רגילים, אוהדי ארסנל, אין הכסף להשקיע כל כך הרבה במניה (שאגב, לא מניבה דיבידנדים), אז הרעיון היה לקנות באופן קולקטיבי מניות. "מניית אוהד" (fanshare) עולה 110 ליש"ט ומעניקה לאוהד עשירית ממניה אמיתית. צריך לשלם 20 ליש"ט כדי להירשם לחברות עמותה ואז ניתן להשקיע בין 10 ליש"ט ל־1,000 ליש"ט בחודש כדי להיות חלק מבעלי המניות של ארסנל. אף שמדובר בהשקעה סמלית בעיקרון - הרי האוהדים לא הופכים להיות חלק מהדירקטוריון - מדובר בהשקעה חשובה מאוד מבחינת ארסנל. האוהדים יכולים להגיע לישיבת בעלי מניות, והם מקבלים את הדו"ח הפיננסי כמו גם את זכות ההצבעה בנושאי מפתח.

צעירי ארסנל ג'ק ווילשר וקיירן גיבס. רוצים להיות ברצלונה | צילום: איי אף פי

אוהדים - שותפים

עמותת האוהדים של ארסנל היא לא הראשונה שנכנסת לעסקי רכישת המניות. האוהדים של גלזגו ריינג'רס עשו זאת קודם לכן, אבל המדהים הוא שההנהלה היא זו שתומכת באופן מוחלט במניות האוהדים. "המועדון בנה את עצמו דרך הקהילה, והוא מבין את הצורך של להישאר בה ולהיות חלק ממנה", אמראיבן גאזידיס, מנכ"ל ארסנל. "אנחנו חושבים שזה מהותי לקבוצה שיהיו לה אוהדים פעילים ומעורבים", הוסיף. "הדבר הכי חשוב הוא שהאוהדים זוכים להערכה וטיפוח, ולא מנוצלים. זה טוב לנשמה של המועדון, ולבריאותו הכללית".

המודל הזה הפך את האוהדים למה שהם, לשותפים, ולא אויבים. ארסנל, למרות מחירי הכרטיסים הגבוהים, הפכה למועדון שקוף, משתף ובטוח יותר מניסיונות השתלטות של בעלים יחיד. האוהדים לא עמדו על בריקדות ודרשו שליטה, הם קיבלו מהמועדון מה שמגיע להם - שיתוף פעולה וידע. המועדון קיבל שקט תעשייתי, ציון לשבח ואוהדים מאושרים יותר (הרגשת חוסר שליטה היא אחד מהגורמים הגדולים לדיכאון ו/או אלימות). כעת המודל הזה מומלץ על ידי משרד הספורט הבריטי וגם אופ"א. ועם מודל ניהולי טוב בנוסף למודל מקצועי טוב, האוהדים יכולים להיות אופטימיים. גם אם הוא יעזור נגד ברצלונה היום וגם אם לא.