הון אנושי: להועיל ביעילות

במצרים, הפערים החברתיים המעמיקים הובילו למהפכה. אצלנו הם מובילים בינתיים לצמיחת עוד ועוד עמותות וגופים פילנתרופיים אחרים.

השבוע אירח הבנק הבינלאומי שלל פילנתרופים בולטים בכנס "עמותות משיגות תוצאות", שנועד לשפר את האפקטיביות של ארגוני המגזר השלישי והוא חלק מההשתכללות המקצועית שעובר הענף. אחד ממארגני הכנס היה מידות, ארגון שעוסק בדיוק בדירוג אפקטיביות של עמותות, ושההוגה שלו הוא אבנר סטפק ממיטב.

שאלתי אותו מה באמת עושים עם העמותות שדואגות בעיקר לכיס של המנהלים שלהן. "אני מסכים איתך שבתחום הזה יש המון שרלטנים והרבה אגו", אמר לי סטפק, "אבל אני עדיין מאמין שפילנתרופיה יכולה לשנות את העולם יותר מפוליטיקה, אם היא נעשית בצורה נכונה. אני לא אומר שאין בעיות בתחום. לדוגמה, היום יש כ־20 מפעלי האכלה באותו אזור. למה לא לאחד ביניהם? זה הרבה יותר אפקטיבי. יש בתי ספר שפועלות בהם 40 עמותות שמסייעות בהכנת שיעורים אחר הצהריים. לא צריך כל כך הרבה, אפשר לאחד. הבעיה היא שלתורמים יש אגו, וכל תורם רוצה שהעמותה תישא את שמו".

אבנר סטפק. המון שרלטנים והרבה אגו"

אחר כך שאלתי למה בכלל צריך להסתמך על טוב לבם של תורמים, למה המדינה לא ממלאת את תפקידה, וסטפק שלף משפט מפתיע: "אם אתה שואל אותי, אני נגד הורדת המסים. התנגדתי שיורידו את מס החברות".רעיה שטראוס אמרה: "אני מצטערת שהמדינה מזניחה את תחום הרווחה. זה עצוב ומדאיג אותי".

שאלתי את יו"ר הבנק הבינלאומי ז'אק אלעד אם הוא לא חושב שבמקום לתרום היה יותר אפקטיבי פשוט להוריד את העמלות שגובים הבנקים וכך להקל על הציבור. אלעד התנגד, והסביר שהבנק מתפקד כעסק רווחי לכל דבר, והתרומות נעשות בנפרד. "ונגיד שהיינו משלמים יותר מסים", הוסיף, "והכסף היה עובר לידי המדינה לטובת הציבור - אני בטוח שפחות ממנו היה מגיע אל הציבור מאשר דרך פילנתרופיה. זו דרך אפקטיבית יותר".

מימין: יעקב בורק' רעיה שטראוס וז'אק אלעד

למאמץ להגדלת האפקטיביות יש מצטרפת חדשה. אם תהיתם מה דידי לחמן־מסר עושה בימים אלה, חוץ מלתמוך בבעלה אורי שמסובך עם אולמרט, הנה התשובה: "אני מקימה חברה שתיתן ייעוץ ומענה לאנשים שרוצים להקים עמותות שגם ירוויחו כסף וגם יעזרו לזולת". כשאחד הנוכחים שמע את התשובה שלה הוא אמר שגם מסר ואולמרט היו צריכים כבר מזמן להקים חברה, וכך היו חוסכים לעצמם את כל הבלגן.

אחר כך פגשתי את יעקב בורק, יו"ר מידות, ושאלתי למה התלות בפילנתרופיה גדלה ככל שהפערים בחברה גדלים. "אני לא מסכים עם הקביעה הזאת", אמר בורק, "אבל לפני שאתה מדבר איתי על הנושא אני מציע לך לקרוא את הפרק האחרון בספרי האחרון". כשהוא עלה על הבמה ונשאל אם לדעתו מנכ"לי העמותות צריכים להרוויח יותר ממנכ"לים של חברות, השיב בורק: "אנחנו משפיעים על החברה הישראלית יותר מהמגזר העסקי, ואני לא רק חושב שזה צריך לקרות, אני חושב שזה יקרה". הקהל - רובו מנהלי עמותות - הגיב בהתלהבות.

גם סטפק שלהב את הקהל כשאמר שזה לא בושה שמנכ"ל של עמותה יקבל משכורת גבוהה. אחר כך פנה לחברות התורמות והדגיש שהן צריכות לתת כסף, לא לשלוח עובדים שיצבעו בהתנדבות מתנ"ס בשכונת התקווה.

לקראת לכתי שוחחתי עם אהובה ינאי, מנכ"לית עמותת מתן, ממארגני הכנס. היתה לה זווית קצת אחרת לעניין הקשר בין העמותות לוואקום ממשלתי. "יש יחס הדדי בין תמיכה ממשלתית לתמיכה פילנתרופית", היא אמרה. "קח לדוגמה את נושא האלימות נגד נשים. זה התחיל כעבודה של עמותה בחיפה, והיום משרד הרווחה אימץ את המודל שלהן ויש מקלטים לנשים מוכות בכל הארץ. כך לדעתי זה צריך להיות. פילנתרופיה אמורה להיות חלוצה".

ובינתיים במצרים, חלוצים אחרים מזכירים לנו לאן אנחנו יכולים להגיע. דב לאוטמן סיפר לי שהמפעל של גוטקס במצרים עובד כסדרו חרף המהפכה, והתפנה לפרשן: "הסיבה העיקרית למהפכה היא שחיקת מעמד הביניים, לא העניים. אצלנו מתרחש אותו תהליך. בינתיים, אני ממליץ לא להשקיע כסף במצרים. אין שם הזדמנויות, תתרחקו".