תוכנית אח

בני גנץ, הרמטכ"ל ה־20 של צה"ל, נכנס השבוע לתפקידו. הצבא במצרים הכריז על כיבוד ההסכמים הבינלאומיים, ותוכנית "ההתחשבות בציבור" של נתניהו עיכבה את קולות המהפכה של עופר עיני. יום וחצי של ארשת ורודה ונינוחה שהתמתחה על פניו של ראש הממשלה. כשלבו טוב עליו מינה את היועץ לביטחון לאומי, עוזי ארד, לשגריר ישראל בלונדון. נתניהו לא יכול היה לחשוב על סיטואציה שמתאימה יותר להגדרה Win Win; הוא אוהב לחשוב על דברים טובים באנגלית. הוא ייפטר מארד, ובהזדמנות זאת ינקום את נקמתו של נתניהו האב במנדט הבריטי. ארד ימרר לבריטים את החיים לא פחות ממה שעשו להם מנחם בגין ז"ל וחבריו לאצ"ל.

אבל עוד לפני שהספיק לעדכן את אבא, ליברמן מבלי לעפעף ביטל את מינויו של ארד. התגובה בשום אופן לא היתה אימפולסיבית. ליברמן בדק בסקרים וגילה שככל שהעמים סביב רוצים בדמוקרטיה העם בישראל מאבד עניין בה. ככל שהוא מקצין הוא זוכה ליותר מנדטים. הוא ריאלי. הוא מבין שלא כל אזרחי ישראל בשלים לתלות את תמונותיו בסלון, אבל עשרים ומשהו מנדטים ישמחו לקבל פוסטר שלו עם ה"ווסטי".

ללא קשר לפופולריות של ליברמן הוא לא התכוון לאפשר לנתניהו לבצע בו את מעשה פואד בשנית. הוא כינס את סיעת ישראל ביתנו ומבלי להזיז את השפתיים הבהיר לראש הממשלה מי הוא בעל הבית. כצפוי ראש הממשלה הגיב בכל הכוח. הוא נצמד לכיסאו, ספר עד עשר והתהלך זקוף מתחת לשולחן. "אני המנהיג", הוא לחש. אף אחד לא שמע פרט לאח הגדול, שביקש שיסגור אחריו את הדלת.

הרמטכ"ל בני גנץ. התחלה מבטיחה לשבוע שבו נתניהו שוב התבזה מול ליברמן | צילום: אלכס קולמויסקי

"אדוני ראש הממשלה, ערב טוב. יש לך חצי דקה לפנות אל הצופים ולהסביר להם למה אתה נותן לליברמן לשחק... סליחה, אדוני, בלבלתי אותך עם דנה".

לאח הגדול יש קול של אלוהים. השבוע התברר שהוא לא גבוה כמו שהיה מצופה מאלוהים, ויש לו קוקו ועגיל, והביטויים מסדום ועמורה (אם מישהו במקרה הופתע) שרדו את המבול. אילו היה נערך סקר לפני שלשונו של האח החליקה לקונטרול, הכריזמה שלו היתה יכולה להחליף את הרמטכ"ל. אם בקשת יצליחו להרגיע את המהומה, ומבקר המדינה יתאפק לא להיכנס לאח הגדול, הרי שיורם זק, ששב מהחופשה הקצרה, יתפרנס עד כלות העונות מהתרופפות נפשותיהם של הדיירים ויצר המציצנות/הרע של הצופים.

ברוכים הנמצאים - הקולוסיאום המודרני פתוח לכולם.