אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
האמהוּת הופכת את האשה ל"מוגבלת" בעיני המעסיק צילום: אוראל כהן

האמהוּת הופכת את האשה ל"מוגבלת" בעיני המעסיק

למרות התקדמות הגישה השוויונית בישראל, המעסיק יעדיף להעסיק ולקדם גברים, גם אם מספר ימי המילואים השנתי שלו שווה ולעתים עובר את מספר ימי המחלה שתצטרך אם צעירה

20.02.2011, 07:42 | סופי שולמן

אולי זו רק מקריות משעשעת, אבל כשמנסים להגיע לדף החלטת הממשלה בנושא "עידוד תעסוקת אמהות לילדים בגילאים 0–5" באתר משרד ראש הממשלה, מגיעים לעמוד שאינו קיים. מקריות, אך גם סמליות. ההחלטה כנראה קיימת אי שם במאגרים העצומים של החלטות שהתקבלו אי פעם, אבל בדיוק כפי שהתקלה העלימה אותה מעמוד האינטרנט, היא גם לא קיימת במציאות.

והחלטה זו אינה לבדה. יחד עמה קבורות רוב התוכניות "המהפכניות" לשילוב נשים במעגל העבודה במדינת ישראל: יום לימודים ארוך, סבסוד מעונות יום וגם הכרה בהוצאות גן לצורכי מס.

מדוע בכלל צריך החלטות מסוג "שילוב אמהות במעגל העבודה" או "ייצוג הולם לנשים בדירקטוריונים בחברות ממשלתיות?". למה לבזבז משאבים על קבוצה, שמהווה מעט יותר ממחצית מכלל אוכלוסיית ישראל, ואינה סובלת ממוגבלות כלשהי? האם לא עדיף להשקיע את אותם המשאבים בתוכניות לשילוב נכים, למשל, בשוק העבודה?

מילואים לעומת ימי מחלה

 

את התשובה לשאלה יכולים לתת רק גברים. בעוד שהנשים אינן רואות את עצמן כ"מוגבלות" או כ"בעייתיות" בנושאי עבודה ותעסוקה, הרי שנקודת השקפתם של הגברים שונה לחלוטין. לא מדובר בהכרזה פמיניסטית אלא בשיקוף המציאות. את ההמחשה הראשונה לכך קיבלתי לפני כמה שנים טובות, כאשר אבי אמר לי "היה עדיף לך להיוולד גבר". באותו רגע כמובן נפגעתי, אבל ככל שאני חושבת על כך יותר, ובעיקר ככל שחולפות השנים, אני מבינה את כוונתו.

הגישה השוויונית בישראל אמנם התקדמה מאוד, ושיעור תעסוקת הנשים עולה בהתמדה והגיע ב־2008 ל־51.3%. שיעור הנשים המובטלות נמצא בירידה ועמד על 6.5% מכוח העבודה האזרחי ב־2008. גם אחוז הנשים האקדמאיות נמצא במגמת עלייה מתמדת, ובתארים המתקדמים אף יש ייצוג גבוה יותר לנשים - אבל כל זהרחוק מלהיות מתורגם לשוק העבודה. שם, מתברר, רק כ־30% מבין המנהלים הם נשים, וגם ברמות השכר קיים פער גדול של כ־20%, אם מדובר במשרה בכירה ואם במשרת שכיר רגילה.

מה קורה בין הלימודים והעבודות הראשונות לבין הטיפוס במעלה מדרגות הקריירה? התשובה פשוטה: האמהוּת. רק אחרי שהפכתי לאמא הבנתי את משמעות האמירה של אבי, נוראה כמה שהיא עלולה להישמע. האמהות הופכת את האשה ל"מוגבלת" בעיני המעסיק.

אותה אם צעירה שחוזרת מחופשת לידה ראשונה עדיין לא מכירה את ענייני מחלות הילדים, המטפלת שחייבת ללכת הביתה בזמן ובעיקר את רגשות האשמה, הנגרמים במידה רבה על ידי החברה מעודדת הילודה שלנו. אבל ברוב המקרים, המעסיק שלה כבר יודע יותר טוב ממנה. ידיעה זאת תגרום לו להעדיף לרוב להעסיק ולקדם גבר - גם אם מדובר ביוצא יחידה קרבית שמספר ימי המילואים השנתי שלו ישתווה ולעתים אף יעבור את מספר ימי המחלה שלהם תזדקק האשה.

עין עקומה מהחברה

 

בדיוק כפי שמקור הכשל הוא גורם אחד, כך גם הפתרון למצב הנוכחי חייב להיות משולב. קודם כל המעסיקים: הפסיקו לראות בנו "אמהות". כשאנחנו בעבודה אנחנו "עובדות", בדיוק כפי שאתם "עובדים" ולא רק "אבות". כך, אם תקבעו ישיבות בין השעות שמונה בבוקר לארבע אחר הצהריים, נוכל גם אנחנו להרגיש עובדות לכל דבר. אם חשוב לכם לראות אותנו במשרד גם אחרי ארבע, דאגו להקים גנים בצמוד למשרד או באזורי התעסוקה.

הממשלה אמנם לא תשנה את התרבות הארגונית, אך במסגרת המשך הניסיונות לעודד יציאת נשים לעבודה, חובה להקים יותר מעונות יום ממלכתיים, כדי שחינוכו של פעוט בן שנתיים לא יעלה כמו סמסטר בהרווארד.

באותה הזדמנות יש להאריך את שעות פעילות הגנים וצהרונים עד לשעה שש או שבע, כדי לאפשר לאמהות "הקרייריסטיות" לבנות את עצמן במקום העבודה.

ומה בנוגע לחברה? הפסיקו להסתכל עלינו בעין עקומה. כן, יש לנו ילדים, אנחנו אוהבות אותם יותר מכל דבר בעולם, אבל אנחנו גם נשים ועובדות. הלידות לא מחקו לא את המקצוענות שלנו ולא את הרצון שלנו להתקדם. הגישה שהשתנתה היא רק שלכם.  

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

51 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

51.
אני לא מסכימה לחלוטין עם הטיעונים בכתבה
מנסיוני, מעסיקים רבים יעדיפו אשת משפחה ואם לילדים אשר תרצה לשמור מאוד על מקום עבודה יציב לטווח ארוך ולא תחפש הרפתקאות. גברים בעמדות מפתח אולי יכולים להפלות על רקע מגדרי ולקדם גברים יותר מנשים, אולם דעתי האישית היא שאישה אשר תביא למקום העבודה אסרטיביות, ביטחון עצמי, יכולות אישיות גבוהות ומוטיבציה, תקודם באופן טבעי, בייחוד אם היא לא נותנת לדעות קדומות להשפיע עליה או על מי שעומד מולה, ואם היא מכירה בערך העצמי שלה. בסופו של דבר המעסיק רואה לנגד עיניו עבודה יותר טובה או פחות טובה, עובד יותר מסור ובעל יכולות גבוהות ולהיפך. ואם למרות הכל הוא עדיין בוחר להפלות רק בשל היות העובדת אישה, אז שילך לקיבינימט. אני וודאי לא אסכים עם אפליה שכזו במקום בו אני נמצאת.
קרן , פתח תקווה  |  21.02.11
50.
"נשחק במשפחה" - מצב עגום (התגובות של הגברים עוד יותר) ופתרונות מעציבים
מייל שכתבתי לחברה ששלחה לי את הלינק לכתבה: עצוב... פשוט לא יאומן מבחינתי שקבוצה כל כך גדולה באוכלוסיה (כמו שהיא אמרה זה לא קבוצת הנכים שרוצה זכויות) נמצאת בפער כל כך גדול מבחינת תפיסת הזכויות שלה ומבחינת היכולת לממש אותן כמו שאת יודעת אני חווה את זה על בשרי מה שהכי הזוי שכולן חוות או יחוו את זה על בשרן... זה כמו שאמרתי לך שאני מרגישה כאילו אני האמא הראשונה שיוצאת לעבוד במיוחד מבחינת הפליאה שזה עורר אצל מעסיקים (מה את אמא? איך תעשי את זה???.אפילו קראו לזה "מגבלה של ממש"- וזה עוד בשוק עורכי הדין) ועוד יותר הזוי שהפתרונות שהכתבת מציעה זה להאריך את שעות המעונות כאילו הבאנו את הילדים האלה בשביל שהגננת תגדל אותם ונראה אותם שעה ביום ... (בפועל הם הולכים לישון בשבע וחצי-שמונה) נביא ילדים ו"נשחק במשפחה" לא משנה שיש בני אדם קטנים מדהימים שרק מחכים שאמא ואבא שלהם יחזרו ויהיו איתם אוף פשוט מתסכל!
אמא , תל אביב  |  21.02.11
49.
סופי שולמן היקרה!
קראתי את הטור שלך בעניין וכאם שמעסיקה אמהות איננה מסכימה עם חלק מהטיעונים שהעלית, אבל בנוגע להטלת האחריות על המעסיק לדאוג למסגרת לילדים אני לא מסכימה איתך לחלוטין. בעיני להביא ילדים לעולם ואז להשאיר אותם במסגרת של גן/מטפלת עד השעה שש או שבע בערב זו הזנחה של תפקידנו כהורים ומי שלא יכול אחרת מוטב שימתין ויקים את משפחתו כשיהיה זמין לכך. מעבר לצורך הנפשי של הילדים למערכת יחסים עם הוריהם שמתקיימת גם בימי חול ולא רק בסופי שבוע, אני רוצה להדגיש שילד אמור כבר להיות במיטה בין השעות שבע לשמונה, כי הוא זקוק ל- 11-12 שעות שינה בלילה. לכן בעניין זה, כמו שאומרים תפסת מרובה לא תפסת, אילו מין חיי משפחה יהיו לנו אם המעסיק או המדינה היו דואגים למסגרת לילדינו עד שעות הערב - אולי פשוט נשלח אותם לפנימיה עד הצבא ונסגור את העניין? ולפני שכל הנשים העובדות מתקוממות עלי, אני אישה עובדת ואם, מעסיקה אמהות, וכן משכורתי גבוהה משל בעלי ובכל זאת אני יוצאת רוב השבוע בארבע כדי להגיע לגן - נכון, חיכיתי עד שיהיה לי ותק ורזומה כדי שהיחסים ביני לבין המעסיק שלי יהיו כאלה שאנו נזדקק זה לזה באותה המידה, ולאחר שנים של עבודה עד שעות מאוחרות, נסיעות לחו"ל בחגים וכו', הוכחתי את עצמי מספיק כדי שיבואו לקראתי כשאקים סוף סוף משפחה.
אני , תל אביב  |  20.02.11
48.
ממש משעשע שמאשימים בזה את הגברים
היחידות שאשמות בזה הן הנשים עצמן. אותן אמהות קרייריסטיות שיושבות כל יום בעבודה עד 9 בערב, מלבד יום אחד קדוש שבו הן יוצאות בשלוש כדי להיות עם הילד שלהן ולא מפסיקות לדבר בטלפון בענייני עבודה עד 9 בערב. אותן אמהות שמרגישות אשמות מצד אחד ומצד שני נהנות מזה שלא הן אלה שצריכות לטפל בילד כל היום. אותן אמהות שרוצות שתדפקי בדיוק כמו שהן נדפקו וגם את תטחני שעות בעבודה כי הרי אם הן יכולות אז למה שאת תלכי הביתה בארבע??? ועל שלוש בכלל אין על מה לדבר. נשים הביאו אותו למצב הזה. רק נשים. גברים בדרך כלל מבינים הרבה יותר. במיוחד הגברים של היום שרוצים לחזור הביתה בשבע בערב כדי להספיק לקלח את הילדים ולבלות איתם שעה. זה כבר לא האבות שלנו שהגיעו מהעבודה ב- 11 בלילה. חוץ מזה לא כל גבר הוא מנכל שעובדת תחתיו אמא שצריכה לצאת בארבע.
דנה , מרכז  |  20.02.11
47.
תגובה לדריה - 26 : את צודקת, אבל את הטענות אי אפשר להפנות כלפי המעסיקים. אין ספק
שיש לסייע ולתמוך בכל אישה יולדת. אבל אי אפשר להפריט את סיוע. למה אני מתכוון? ניקח שני מעסיקים. אחד מעסיק אשה בגיל הפוריות והשני אשה מעבר לגיל זה (או גבר לצורך העניין). תסכימי איתי שעלות ההעסקה של המעביד הראשון (בהנחה סבירה שהעובדת תכנס להריון) תהיה גבוהה יותר מאשר למעסיק השני. על פי כללי הצדק וההגיון, העלות צריכה להתחלק בין שניהם. מובן שטכנית הדבר אינו בר ביצוע. מה שכן בר ביצוע הוא "הפלת" העלות על המדינה - ולא על המעסיק הבודד. ברור לך שגם זה לא יקרה - אין קבוצת לחץ הקרויה "מעסיקי נשים בגיל הפוריות" ואין מי שידחוף שנוי כזה בחוק. בינתיים מרחיבים את זכויות הנשים בהריון, וכל "שיפר" מרתיע עוד ועוד מעסיקים. עם הזמן לומדים איך להמנע מלגייס נשים מבלי לעבור על החוק. עצוב. אבל זה המצב.
20.02.11
לכל התגובות