צילום: בלומברג
"אובמה מקבל ממני B. הוא ניסה לעשות יותר מדי"
ביירון ווין, אסטרטג ההשקעות של קבוצת הפיננסים הענקית בלאקסטון, מודאג מהגירעון התקציבי אבל מאמין במשקי הבית האמריקאים - אלו שימשיכו לקנות ויזניקו את הצמיחה של ארצות הברית ל־5% לפחות
חורף 2011. ביירון ווין נמצא בציריך לרגל ישיבת דירקטוריון של קרן הגידור של המיליארדר ג'ורג' סורוס, אבל הראש שלו במצרים והוא מודאג. "אני דואג כי מובארק היה נשיא טוב בשביל ארצות הברית ובשביל ישראל. ארצות הברית תומכת בקיומה של ישראל, וראינו במובארק בן ברית לאותה התפיסה", הוא אומר בראיון בלעדי ל"כלכליסט".
- לכתבות נוספות במוסף ההשקעות לחצו כאן
הוא מתעניין מהן ההערכות בישראל על המצב (הראיון נערך לפני התפטרותו של מובארק). חשוב לו, לאסטרטג ההשקעות הראשי של קרן בלאקסטון, לנסות לשאוב מידע מכל מקור אפשרי, במיוחד בימים שבהם המזרח התיכון הוא כמעט שם נרדף לחוסר ודאות. "מובארק היה שותף כשלא היו לנו הרבה שותפים במזרח התיכון", הוא אומר, "אני מודאג מכך שכל ממשלה שתחליף אותו במצרים, או את הממשל הקודם בתוניסיה, או אולי אפילו את הממשלה הקיימת בירדן - הם לא יהיו ידידותיים מספיק לישראל, מה שיביא לחוסר יציבות במזרח התיכון".
הדברים האלה אינם מתיישרים עם העמדה הרשמית של וושינגטון ועם האמירות של הנשיא ברק אובמה, אבל ווין תמיד היה כזה. הוא אחד שחושב מחוץ לקופסה, ולא מפחד להביע רעיונות ותחזיות שלא תמיד מתיישרים עם הקונצנזוס. ב־25 השנים האחרונות הוא מפרסם את רשימת התחזיות השנתית שלו; אלא שבניגוד לאסטרטגים אחרים שמספקים תחזיות שלרוב נתפסות כמתקבלות על הדעת אצל מקביליהם, מדי ינואר ווין משגר למשקיעים רשימה של הפתעות: תרחישים שהוא חושב שיש להם סבירות של לפחות 50% להתרחש, בשעה שהקונצנזוס מעניק להם סבירות של 33% בלבד.
"זהב הוא פוליסת ביטוח"
ב־1985 הצטרף ווין לבנק ההשקעות הנחשב מורגן סטנלי כמנהל האסטרטגיה להשקעות בארצות הברית, ובהמשך התקדם לכיסא אסטרטג ההשקעות הראשי של הבנק, תפקיד שאותו מילא עד 2006. אחרי 21 שנה במורגן סטנלי עבר ווין לכיסא האסטרטג הראשי של קרן הגידור פיקה קפיטל מנג'מנט, אבל אחרי שלוש שנים ומשבר כלכלי עולמי אחד, לאחר מכן הוא עזב והצטרף לקבוצת הפיננסים של סטיבן שוורצמן - בלאקסטון גרופ - שנסחרת בוול סטריט לפי שווי של 7.2 מיליארד דולר.
באוגוסט 2009 מונה ווין לסגן יו"ר בלאקסטון אדוויזורי סרוויסס, חטיבת שירותי הייעוץ הפיננסי של בלאקסטון. המינוי לווה בהודעה מיוחדת, שבה הצהיר שוורצמן, אחד האנשים הבוטים והחזקים בתעשיית הפיננסים האמריקאית, כי "בתקופה שבה בלאקסטון עומדת לבצע את השקעותיה הגדולות ביותר מאז ומעולם, והלקוחות שלנו מתמודדים עם חוסר ודאות ומהומות כלכליות חסרות תקדים, ביירון ישחק תפקיד מרכזי ויקר ערך בלכוון ולהנחות".
בינואר האחרון שוב הצליח ווין להפתיע את המשקיעים. הפעם הוא סיפק, בין השאר, הערכות שלפיהן כלכלת ארצות הברית תצמח השנה בקרוב ל־5%, לעומת תחזית הקונצנזוס לצמיחה של כ־3% בלבד (זה קרה עוד לפני שבאמצע פברואר העלה הנגיד האמריקאי בן ברננקי את תחזית הצמיחה ל־3.9%); התשואה לפדיון על אג"ח של ממשלת ארצות הברית ל־10 שנים תזנק ל־5%, לעומת 3.3% בסוף 2010; מדד S&P 500 יתקרב לרמה של 1,500 נקודות, 19% יותר מרמתו בסוף 2010; ואילו הזהב יטפס לשיא חדש, של יותר מ־1,600 דולר לאונקיה, לעומת 1,420 דולר בסוף דצמבר. במילים אחרות, ווין אמר למשקיעים: תקנו מניות אמריקאיות, תקנו זהב, ותברחו מהר מהאג"ח הממשלתיות.
"אני מאוד שורי על הזהב", הוא מבהיר. "לא כל כך בתור מטבע אלא כפוליסת ביטוח. אצל רוב המשקיעים, נכסים פיננסיים מהווים חלק ניכר מתיק הנכסים, וזהב הוא תעודת ביטוח כנגד אסון בנכסים הפיננסיים. אני מעודד גם משקיעים מוסדיים להחזיק פוזיציה בזהב".
ואיך היית מגדיר את מצבו של הדולר?
"אם משווים את הדולר ליורו או לין היפני, מצבו נראה טוב למדי, בעוד שאם נשווה אותו לפרנק השוויצרי, הרופי ההודי או היואן הסיני, המצב פחות מעודד. אני חושב שהדולר ישמור על ערכו מול הין והיורו, אבל נראה שהיואן יתחזק השנה מול הדולר".
"וול סטריט לא תמשיך לקבוע את כיוון השווקים בעולם"
בכל הנוגע לשוק המניות האמריקאי, דומה כי לפחות על פי ששת השבועות הראשונים של השנה, התחזית של ווין לא מאכזבת. מתחילת ינואר ועד אמצע פברואר עלה מדד S&P 500 ב־5.7%, והדרך ל־1,500 הנקודות נראית אפשרית מתמיד. לעומת זאת, בשווקים המתעוררים נרשמו באותה תקופה ירידות בשיעור דומה, עקב חששם של המשקיעים שהעליות במחירי המזון והדלק יפגעו בכוח הקנייה של תושבי אסיה ואמריקה הלטינית - מה שיחליש את הצמיחה הכלכלית שם.
למרות זאת, ווין אינו מאמין כי וול סטריט תכה השנה את השווקים המתעוררים. "השווקים הללו הציגו חולשה בחודשים האחרונים אף שהכלכלות שלהם היו חזקות, כך שאני חושב שבסופו של דבר כן נראה שוקי מניות חזקים גם במדינות המתעוררות. ארצות הברית עדיין מתאוששת ממכירת החיסול שנרשמה בין אוקטובר 2007 למרץ 2009. היא תציג ביצועים טובים השנה, אבל אני חושב שסין והודו יציגו ביצועים טובים באותה מידה, טובים יותר מאלו שראינו אצלם ב־2010", הוא אומר.
האם אתה חושב שוול סטריט תמשיך לקבוע את הכיוון של שוקי המניות בעולם גם בעשור הקרוב?
"לא, אני ממש לא חושב כך. בעשור האחרון העולם הלך לאן שוול סטריט הלכה, אבל אני חושב שבעתיד יהיה פחות מתאם בין השווקים. אני לא יודע מתי זה יתחיל לקרות, אבל אני בטוח שכאשר המדינות המתפתחות צומחות הרבה יותר מהר מהעולם המפותח, השווקים המתפתחים יתחילו להתנהל באופן עצמאי.
"אני לא חושב שהעולם המפותח יצמח בקצב של יותר מ־3% בשנה בחמש השנים הקרובות, בזמן שהעולם המתפתח יצמח באותה תקופה ביותר מ־5% בשנה. בסופו של דבר הצמיחה הכלכלית תוביל גם לביצועים עודפים בשוקי המניות של המדינות המתעוררות, אבל זה עדיין לא קרה".
"אי אפשר למנוע את עליית מחירי המזון והנפט"
חברך ג'ורג' סורוס דיבר לאחרונה על סיכוני אינפלציה ברחבי העולם. כיצד תשפיע האינפלציה במזון ובחומרי הגלם על הכלכלה האמריקאית ועל המדינות המתפתחות?
"יש לכך שתי תשובות שונות. נכון שמחירי הסחורות החקלאיות והמתכות התעשייתיות זינקו בחדות, אבל אי אפשר שתהיה אינפלציה ללא עלייה במחירי הבתים וללא עליית שכר. שני אלה לא קורים כיום בארצות הברית, ולכן למעשה אין בה אינפלציה. מצד שני, במדינות המתפתחות - במיוחד בהודו ובסין, אבל גם לכל רוחב דרום־מזרח אסיה ואפילו באמריקה הלטינית - גם המשכורות עולות וגם מחירי הסחורות עולים, ולכן אינפלציה היא בעיה חמורה בעולם המתפתח.
"סין מנסה לעשות משהו בעניין הזה. היעד שלה הוא להוריד את האינפלציה לרמה של 5% בשנה, ולצורך כך הם מטילים מגבלות על האשראי הבנקאי ועל הרחבת היצע הכסף, אבל רוב המדינות האחרות לא נוקטות את הצעדים הדרושים. זו בעיה".
האם יש בעצם משהו שמנהיגי העולם יכולים לעשות כדי למנוע ממחירי המזון והנפט להמשיך ולעלות?
"הבעיה עם הנפט היא שהעולם המתפתח צורך יותר ויותר ממנו, וקיימת מגבלה לגבי הכמות שאנחנו יכולים להפיק. לכן קיים לחץ מתמיד על מחירי הנפט, ואני מעריך שמצב זה צפוי להימשך. בנוסף, המצב הנוכחי במזרח התיכון, שיכול להוביל להמשך חוסר היציבות באזור, יכול עוד לדחוף את המחירים כלפי מעלה.
"בנוגע למזון קיימת בעיה, כי מצד אחד רמת החיים במדינות המתפתחות עולה ואנשים אוכלים טוב יותר, ומצד שני שינויי האקלים בעולם מביאים איתם יותר שיטפונות, גשמי זעף וטמפרטורות קיצוניות, שפוגעים ביבולים. נוצר מצב שבו מצד אחד הביקוש עולה ומצד שני ההיצע יורד, וזה גורר עלייה חדה במחירים".
המהומות בתוניסיה החלו בגלל עליית מחירי המזון. האם עלינו לצפות להתרחבות המהומות למדינות נוספות?
"אני חושב שקיימים כמה גורמים שהשפיעו על המהומות בתוניסיה ובמצרים. בשני המקרים מדובר במשטרים ששלטו בכוח במשך תקופה ארוכה מאוד, ובשני המקומות נוצרו פערים חמורים בין העשירים לעניים. העניים הרגישו שהם נותרו ללא הזדמנויות, הם לא האמינו בהתפתחותן של הזדמנויות בעתיד והם האשימו בכך את הממשלה הקיימת. עליית מחירי המזון שיחקה תפקיד, אבל אני לא חושב שהיא הסיבה לחוסר שביעות הרצון מהשליטים הוותיקים, שהובילה למהומות נגדם".
"האיחוד האירופי ימשיך לשרוד, לפחות עוד שנתיים־שלוש"
כמדי חורף אירחה גם השנה דאבוס שבשוויץ את הפורום הכלכלי העולמי. מיטב המוחות הכלכליים, אנשי השקעות ועסקים, בנקאים וראשי מדינות, התייצבו בסוף ינואר לפגישות, דיונים, נאומים, הצהרות וכמובן מסיבות. ווין עצמו לקח משם כמה תובנות.
"אני מניח שהייתי מסכם את הפורום כשאגיד שהשנה היו הרבה אנשים חשובים", הוא אומר, "הפורום העניק הזדמנות טובה לפגישות ויהיו לכך תוצרים בסופו של דבר. דבר אחד שאני ליקטתי משם ושיכול להיות חשוב הוא שקנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, תומכת ועומדת באופן ברור מאחורי היורו והאיחוד האירופי. כתוצאה מכך אני חושב שהסיכויים של האיחוד האירופי לשרוד לפחות עוד שנתיים־שלוש גברו.
"היה חשש גדול בקרב המשקיעים מפני גל שני במשבר הפיננסי באירופה, אבל לדעתי זה לא צפוי לקרות השנה וכנראה גם לא בשנתיים־שלוש שלאחריה. עם זאת, אני כן חושב שבמהלך השנתיים־שלוש הקרובות המדינות החלשות באיחוד יצטרכו שילוב של שגשוג, העלאת מסים וצמיחה כדי לאפשר להן לשפר את מעמדן הפיננסי.
"כרגע, לשלוש המדינות החזקות באיחוד - גרמניה, צרפת והולנד - יש יותר מדי מה להפסיד אם האיחוד האירופי יתפרק: היקף ההלוואות שהעניקו בנקים משלוש המדינות הללו למדינות החלשות יותר באיחוד הוא עצום, והמסחר בין המדינות באירופה באמת השתפר משמעותית בעקבות המעבר למטבע אחד. כתוצאה מכל הגורמים הללו אני חושב שהאיחוד האירופי ישרוד לתקופת זמן ארוכה יותר".
מה בנוגע לכלכלה האמריקאית, האם אתה מודאג ממצבה בעקבות מה ששמעת בדאבוס?
"לא. אני חושב שהכלכלה האמריקאית משתפרת. התמ"ג הריאלי צמח ברבעון הרביעי של 2010 ב־3.2% וזה היה מאכזב במקצת, אבל משקי הבית מראים חוסן רב - יותר ממה שהציגו במשך עשורים רבים. אני חושב ששלושה רכיבים יניעו את הכלכלה האמריקאית קדימה: משקי הבית, ההשקעות ההוניות והמסחר. לדעתי הצמיחה בארצות הברית תהיה בוודאות יותר מ־3% במחצית הראשונה של 2011 (רוב הכלכלנים צופים צמיחה של 2%–3% - ע"כ) וייתכן שאפילו יותר מ־4%".
כלומר הכלכלה האמריקאית נמצאת בכיוון הנכון?
"בהחלט. אני חושב שהצמיחה ברבעון הרביעי העידה על שיפור, המכירות הקמעונאיות חזקות, מכירות כלי הרכב חזקות, כך שאני בהחלט חושב שהכלכלה האמריקאית משתפרת. היא לא משגשגת, אבל היא צומחת בשיעור משביע רצון. עכשיו נצטרך לראות האם גם קצב יצירת המשרות החדשות יהיה משביע רצון".
וזה מה שיביא לצמיחה של 4%–5% ב־2011?
"כדי שזה יקרה, גם מכירות הבתים וההשקעות ההוניות יצטרכו להיות חזקות יותר. מכירות הבתים הן מרכיב צמיחה חשוב בארצות הברית, והן היו חלשות מאוד בשנתיים הקודמות. אבל אני חושב שמכירות הבתים יגיעו השנה לנקודת המפנה, וממנה הן יתחילו לעלות".
התחזית שלך לירידה בשיעור האבטלה אופטימית יותר ביחס לדעה הרווחת כיום בקרב כלכלנים בארה"ב. על מה היא מתבססת?
"אני לא חושב שנראה נפילה חדה בשיעור המובטלים, אבל אני כן חושב שהאבטלה תרד ל־8%–9%. עד כה מעסיקים בארצות הברית השתמשו הרבה בעובדים זמניים, ועכשיו קיימים סימנים לכך שחלק מאותם עובדים זמניים יהפכו לקבועים. גם הצמיחה הכלכלית תיצור יותר מקומות עבודה, ולבסוף אני חושב שאם שוק המניות ימשיך לעלות, הוא ייצור יותר ביטחון במגזר העסקי - מה שיוביל להעסקת יותר עובדים".
"הגירעון התקציבי הוא בעיה חמורה"
מהן לדעתך נקודות החוזק והחולשה בכלכלה האמריקאית כיום?
"החוזק נמצא כאמור בהשקעות ההוניות ובצריכה הפרטית, בשעה שהחולשה היא מכירות הבתים וההוצאות הממשלתיות. כמעט כל הממשלות של המדינות מתכוונות לקצץ בהוצאותיהן".
ארצות הברית מתמודדת כיום עם בעיית חוב חמורה ביותר, אבל הממשל בוושינגטון מעדיף מסים מופחתים על פני קיצוצים בתקציב. מה דעתך על כך?
"ממשל אובמה לא הפחית מסים אלא רק האריך את הקלות המס שניתנו בימי ממשל בוש, וזה נעשה במסגרת סחר חליפין בין הדמוקרטים לרפובליקנים. הדמוקרטים רצו להאריך את מדיניות הסיוע למובטלים, והרפובליקנים ביקשו להאריך את הפחתות המסים של בוש. הדרך היחידה לעשות זאת היתה שכל צד יתמוך בדרישת הצד השני, כך שמדובר בפשרה פוליטית ולא במדיניות של ממשל אובמה. למעשה, היום קיים לחץ להעלאת מסים.
"אני כן חושב שהגירעון התקציבי הוא בעיה חמורה, חשבתי כך במשך יותר מעשור ודיברתי על כך עם גורמים רשמיים בוושינגטון. שיעורי הריבית בארצות הברית עדיין נמוכים כי היא נתפסת כמקום בטוח להשקיע בו, אנשים מוכנים לקבל תשואה נמוכה מאוד עבור השקעה באג"ח שלה, אבל אני לא חושב שהמצב הזה יימשך לנצח. אני בהחלט מודאג מכך ששיעורי הריבית יחלו לעלות והממשל יידרש לנקוט צעדים לשליטה בגירעון התקציבי. יש לכך צד אפל, והוא שאם הממשל יקטין את הוצאותיו, זה יפגע בקצב התאוששות הכלכלה ובצמצום האבטלה. זה אתגר שבפניו עומד הממשל הנוכחי: מצד אחד הם רוצים להפחית את הגירעון ומצד שני להאיץ את קצב הצמיחה, כאשר בדרך כלל הפחתת ההוצאה הממשלתית מאטה את צמיחת הכלכלה".
ממשל אובמה הגיע למחצית הקדנציה הראשונה שלו. מנקודת מבט כלכלית, איזה ציון היית מעניק לנשיא על תפקודו עד כה?
"הבעיה העיקרית של אובמה היא שהוא ניסה לעשות יותר מדי דברים מיד בתחילת הקדנציה. הוא חשב אז שיש לו רוב משמעותי בבית הנבחרים ורוב של 60 מושבים בסנאט, ושכך הוא יוכל להעביר הרבה שינויי חקיקה. בגלל זה הוא התמקד ברפורמות בתחומי הבריאות, החינוך, ובחלקים מסוימים של תחומי הכלכלה ויחסי החוץ. כך הוא חיסל את המאמצים שלו, בכך שניסה לעשות יותר מדי. אני חושב שהוא היה צריך להתמקד רק ביצירת יותר מקומות עבודה ובמלחמות באפגניסטן ובעיראק, ולהשאיר דברים אחרים לשלב מאוחר יותר, אבל הוא לא עשה את זה.
"הוא עבד קשה מאוד כדי להעביר רפורמות שאפתניות בתחומי הבריאות והרגולציה על המוסדות הפיננסיים, שתיהן לא היו מושלמות ושאבו ממנו לא מעט אנרגיה. כתוצאה מכך לא ראינו התקדמות מספקת בכלכלה ובמלחמות במזרח התיכון. למרות זאת, הוא עשה לא מעט דברים, כך שלא הייתי נותן לו ציון נמוך. נראה לי ש־B הוא הציון המתאים".
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה