צילום: אוראל כהן
אבא מת כשסיים לשלם את המשכנתה. עד אז אמר: "כשתיגמר המשכנתה אוכל סוף סוף להתחיל לחיות"
איציק אורן, מייסד ובעלים של שילב, מספר: "היום אני מבין כמה בעצם ספגתי את הסבל של אבא, ומזה למדתי כמה חשוב לילדים שהוריהם יהיו מאושרים"
"נולדתי ב־1948 בבגדד, לסביחה ורפאל חקק, כבן זקונים במשפחה של חמישה ילדים, ועלינו לארץ כשהייתי בן שנתיים. אבא הגיע לבוש בחליפה ועניבה, חשב שיקבלו אותו בתופים ומצלתיים, אבל מצא את עצמו מגיע למעברת אוהלים בקריית אונו. בבגדד אבי עבד כפקיד בחברה שייבאה מוצרים לעיראק, דיבר אנגלית, עסק בעבודה משרדית, אבל פה הסתכלו על עולים מעיראק כאילו הם נפלו מהעצים. כך לפחות הם הרגישו. גיסי עד היום לא יכול לסלוח על הריסוס בדי.די.טי, שפגע בעמקי נשמתם של העולים. אבל הוריי הגיעו לפה בגיל 40, וזה לא מה שהטריד אותם. הטריד אותם איך להתפרנס.
"אבי נאבק על פרנסה מכל הבא ליד, עד שמצא את מקומו במכס. אמא היתה סוג של 'כבשה שחורה', כי כל האחים שלה למדו בבית ספר אליאנס בבגדד, ואותה סבתא הוציאה בגיל 14 מהלימודים. היא תמיד אמרה: 'לא אסלח לאמי שהוציאה אותי מהלימודים כדי ללמוד לתפור במקום ללמוד צרפתית'. היא הרגישה שנעשה לה עוול וחיה עם הכאב, ותמיד השוויצה בכמה מילים שידעה בצרפתית.
"אבא היה אדם מאוד ממורמר, רצה להתעשר בארץ, לקנות מגרשים וסחורות, אבל כל מה ששם עליו את ידיו לא הצליח. הוא כל הזמן אמר: 'כשתיגמר המשכנתה אוכל סוף סוף להתחיל לחיות', אבל כשנגמרה המשכנתה הוא מת, בגיל 59. היום אני מבין כמה בעצם ספגתי את הסבל שלו, ומזה למדתי כמה חשוב לילדים שהוריהם יהיו מאושרים. רק לפני שנתיים, בתום טיפול פסיכותרפי, הצלחתי לסלוח לו ולהעריך את מה שבכל זאת נתן לי.
"לא הייתי ילד קל, אבל מגיל צעיר חוויתי התעללות של גננות ומורות, זה היה גם עניין של אפליה עדתית. בחוויה שלי הייתי ה'שחור' היחיד ברמת גן, שאליה עברנו מהמעברה, ותמיד הרגשתי באיזשהו מקום נטוש. היום זה כנראה היה נפתר בריטלין. אבל החוויה היתה של ילד בעייתי, לא מוצלח, שהרבה לא ייצא ממנו. כשנכשלתי במבחן סקר של מעבר לתיכון עיוני, המורה אמרה: 'ידעתי שזה מה שיהיה', אבל מאמא תמיד שמעתי: 'אתה תצליח ובסוף תעזור לכולם', כלומר לאחיי.
"נראה שהחוויה של ילד לא מוערך היא שנתנה לי בסופו של דבר את הדרייב להצליח. לראשונה הרגשתי חוויה של יכולת בגיל 16 כשפגשתי את שושי, אשתי. היא הראשונה שחשבה שאני מוצלח. הפעם השנייה היתה כשהוזמנתי למבחני מיון בצבא ואמרו שיש לי משהו בקודקוד. חייתי עם המתח שבין הילד הפגוע לאיש המצליח שחושש שעוד רגע ההצלחה תתפוצץ. זאת מפלצת שחייתי איתה, ורק בטיפול פסיכולוגי ממושך ובעקבות כתיבת ספרי התגברתי עליה".
איציק אורן, מייסד ובעלים של שילב. בן 63, נשוי, אב לשלושה, מתגורר בהרצליה
19 תגובות לכתיבת תגובה