נזק מצטבר להייטק הישראלי

אחרי כעשור בתעשיית ההייטק הישראלית, דרור אורן לומד להכיר היטב את הדבר האמיתי, בעמק הסיליקון. השנתיים שלו שם כבר סיפקו לו פרספקטיבה רעננה על התעשייה המקומית. "יש בהייטק הישראלי המון אנשים חכמים מאוד, ונאמר על כל היזמות כבר הרבה. אנחנו יודעים לעשות סטארט־אפים, והחדשנות מדהימה", הוא אומר.

"אבל החולשה בתשתיות מזיקה לתעשייה: אין מספיק כסף שהולך לאוניברסיטאות ולחינוך טכנולוגי, וזה מתחיל להשפיע. יש לי חברה שעשתה תואר שני בבר־אילן, וכדי לעשות מחקר היא היתה צריכה לקבוע תור, הרבה זמן מראש, למיקרוסקופ. בסטנפורד פשוט יורדים קומה ועושים מחקר. זה יכול לקצר דוקטורט משש שנים לשנתיים ומשפיע על האיכות. אין מה להשוות את המשאבים שהושקעו בי כסטודנט כאן לאלו שמקבלים סטודנטים באוניברסיטת תל אביב. מצד שני, בישראל אדם מוכשר שהגיע מרקע סוציו־אקונומי נמוך יכול לסיים אוניברסיטה טובה ולמצוא עבודה מעולה. בארצות הברית זה הרבה יותר מסובך. ההייטק בישראל הוא גם מכשיר חברתי שמאפשר לך להתקדם, ובארצות הברית יש מחסום של ממש בין העיירה במיד ווסט לעמק הסיליקון".

אנחנו בכלל חלק מהמשחק של הגאדג'טים והקידמה הטכנולוגית?

"ישראל היא שוק קטן, מבחינת חדירה של מוצרים לשוק היא לעתים אחרונה. אבל הישראלים חובבי גאדג'טים, והתחושה שיש שם היא שכולם מסביב משתמשים בטכנולוגיה מזכירה את העמק. ויש עוד עניין חשוב - המון ישראלים נוסעים לחו"ל, חוזרים לישראל ומפרים את התעשייה המקומית, וזה מעולה".