דמוקרטיה בכדורגל? אין מצב

גרנט וול, כתב הכדורגל של "ספורטס אילוסטרייטד", הכריז בשבוע שעבר כי הוא מעוניין לרוץ בבחירות לנשיאות פיפ"א מול ספ בלאטר. הבחירות ביוני וגרנט וול בן ה-37 מחפש התאחדות כדורגל שתגיש אותו כמועמד לבחירות. וול טוען כי הוא "בחירת האנשים" ויש לו סקרים שמוכיחים זאת: 95% מהמצביעים בסקרים אינטרנטיים רצו את וול כנשיא פיפ"א. מוחמד בין חאמם, נשיא התאחדות הכדורגל האסייתית שגם ירוץ מול בלאטר, קיבל 3% ובלאטר את ה-2% הנותרים.

בחודש יוני ינסה בלאטר לזכות בקדנציה הרביעית שלו כנשיא פיפ"א. הוא מגיע לבחירות כשהתדמית של פיפ"א הרוסה לחלוטין אבל הוא, בזכות תשלומי דיבידנדים לעסקני הספורט שמנהלים את הכדורגל העולמי, פייבוריט חזק נגד בין חמאם, שבעצמו מואשם בשחיתויות והתנהגויות לא הולמות.

וול אמנם לא עסקן ספורט מוצלח אבל הוא עיתונאי ספורט נהדר שמחובר לכל המי ומי של הכדורגל העולמי ובין השאר כתב ספר על תקופתו של בקהאם בארה"ב. בהרבה מובנים הוא גם אחראי להחדרת הכדורגל למיינסטרים האמריקאי, משימה קשה שרבים אחרים כשלו בה - כולל בלאטר. הקמפיין שלו לנשיאות פיפ"א זוכה לתמיכה אדירה בקרב עיתונאים רבים וגם במדיה החברתית, טוויטר ופייסבוק. ואולם, אם טוויטר ופייסבוק הצליחו לקחת חלק במהפכות היסטוריות שקורות ברגע זה ממש, קצת קשה לראות את וול מפיל את בלאטר.

אבי לוזון | צילום: טל שחר

"בכל מקום שאני הולך בעולם, אנשים לא מרוצים מפיפ"א - ואין שום דבר לעשות בנושא", אמר וול, שציין כי שלושה נשיאי פיפ"א בעבר היו עיתונאי ספורט. המניפסט של וול ברור והוא שמח לענות על שאלות בטוויטר. בנוסף, הוא טוען שהוא רוצה לחשוף את כל המסמכים של פיפ"א ולהראות מה עושים עם רזרבות של 1.2 מיליארד דולר, כמו גם למה בנאדם מוכשר כמו דני ג'ורדן, גיבור לאומי בדרום אפריקה שניהל את המונדיאל המופתי שהכניס הון אדיר לפיפ"א, לא נבחר לוועד הפועל של פיפ"א (כי בלאטר חושש ממנו, כנראה).

אבל ספק אם אפשר לזעזע מערכת רקובה כל כך, מערכת סגורה לשינויים ולחדשנות. מערכת שנהנית לשבת בבוץ ולספור את הכסף. בלאטר זוכה בנאמנות בצורה מאוד ברורה - עם כסף. פיפ"א הודיעה לאחרונה שהתשלום הנוסף יתקבל בנוסף לתשלום סולידריות של 250 אלף דולר. כך שכל התאחדות תקבל מפיפ"א סכום של 550 אלף דולר - ל"פיתוח הכדורגל". זה לא משהו שהתאחדות רוצה לוותר עליו בגלל איזשהו עיתונאי עם רעיון. טוב ככל שיהיה.

ובישראל? אותו דבר. בערך

בהרבה מובנים גם התאחדות הכדורגל בישראל סגורה באותה צורה. הרי כדי להיות יו"ר או בעל השפעה אמיתית במסדרונות ההתאחדות צריך להיות חבר מרכז. אמיר אפרת, הפרשן המצוין של "ידיעות אחרונות", יתחיל בקרוב את העבודה שלו כמנהל מערך ההסברה של ההתאחדות לכדורגל. אבל האם הוא יוכל לשנות באופן מהותי את הדרך בה הכדורגל בישראל מנוהל?

האם מישהו בכלל יכול לשנות משהו מהותי בהתאחדות לכדורגל? יעקב שחר מנסה כבר הרבה זמן אבל החליט לחסוך את האנרגיות שלו. אחרים שניסו כמו לוני הרציקוביץ' פרשו מהעניין.

וזה חלק מההצעות במרוץ הוירטואלי וחסר הסיכוי שלי לתפקיד יו"ר ההתאחדות:

• הפרדת רשויות. הקמת מנהלת ליגה שתנהל את הליגות המקצועיות וההתאחדות תתעסק ביום יום בטיפוח שורשיי כדורגל בישראל, בפיתוח תרבות הכדורגל בישראל, בניהול הנבחרות והליגות הלא מקצועיות. 
  

• הקמת מנהלת כדורגל שתורכב מנציגים של ההתאחדות, איגוד השחקנים, איגוד המאמנים, הקבוצות והאוהדים ותנהל את הכדורגל בישראל. מרכזי הספורט הרקובים יאבדו את כל מרכז הכוח שלהם אלא אם כן ימצאו דרך להיות רלבנטים בספורט הישראלי ולא בפוליטיקת הספורט הישראלי.
  

• ועדות מיוחדות יעסקו במעמד השחקן ומעמד האוהד - האנשים שהכי נפגעים בניהול הכדורגל היומיומי בישראל.
  

• הכדורגל בישראל צריך להיות הרבה יותר אינטראקטיבי וידידותי לצופה. המשחקים ישוחקו רק בשבת (עדיף אחרי יציאת שבת) - באותה שעה. את השעה יבחרו האוהדים. יתקיים משחק מרכזי אחד. הכדורגל יחליט מה טוב לכדורגל ולא ארגונים כמו הטוטו ובעלי זכויות השידור.
  

• סקר אוהדים גדול ייערך מדי שנה.
  

• יוקמו יציעי עמידה לאוהדים "שרופים" ותהיה עבודה צמודה עם המשטרה למען אישור פירוטכניקה ויוזמות אהדה אחרות.
  

• בנוסף יוקמו יציעי משפחה, אליו יוכלו רק משפחות להיכנס.
  

• ייערך דיון עמוק על שיטת הליגה המועדפת.
  

• תוקם וועדה מקצועית עם מומחים ואנשי כדורגל מוערכים שתקבע דרך וסגנון מתאימה לכדורגל הישראלי. בנוסף, תמליץ על המאמן/סמכות המקצועית להתאחדות הטובה ביותר שכסף יכול להביא.
  

בקיצור, הכדורגל יפתח להמונים. הצביעו דסקל לראשות ההתאחדות הכדורגל!