אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
כך הפך צמד חלוצות ההעצמה הנשית את חיי הכפר הקטן אבטין צילום: אבישג שאר-ישוב

כך הפך צמד חלוצות ההעצמה הנשית את חיי הכפר הקטן אבטין

בלי השכלה, בלי דרך לצאת מהכפר ועם הרבה ילדים מצאו עצמן נשות הכפר אבטין יושבות בבית, כמו רוב הנשים במגזר. עד ששתי בנות הכפר בשנות ה־40 לחייהן החליטו שמשעמם להן, וחוללו מהפך

27.02.2011, 08:24 | הדס שפר

לפי השנתון הסטטיסטי האחרון של הלמ"ס (המתייחס ל־2009), 75 אלף איש המשתייכים למגזר הערבי מתגוררים ביישובים כפריים. מרבית הכפרים הללו מרוחקים מאזורי תעשייה ותעסוקה, ואינם מחוברים לעורקי תנועה או לרשת תחבורה ציבורית - תנאים המקשים על תושביהם להצטרף לשוק העבודה. במיוחד נפגעות מכך נשות המגזר המתגוררות בכפרים, ש־75% מהן לא משתתפות במעגל התעסוקה.

לאתגר הזה נכנסו לפני כמה שנים שתי נשים בדואיות בשנות ה־40 לחייהן, שהחליטו ללמד את נשות הכפר שלהן העצמה נשית מהי. השתיים מתגוררות בכפר אבטין הממוקם דרומית לקריות, ושבו מתגוררים כ־3,000 תושבים. נדיה עמריה (45) פתחה את המשפחתון הראשון בכפר כדי לאפשר לנשים לפנות זמן מהטיפול בילדים ולצאת לעבודה, וחברתה סיאם אבו סוויד (44) משמשת כיועצת תעסוקה המלווה אותן עד לאיתור מקום העבודה.

"כל אשה צריכה רישיון"

 

"יש המון חסמים העומדים בין הנשים במגזר ליציאה מהבית", אומרת אבו סוויד, נשואה ואם לשני בנים (בני 14 ו־17), שיצאה לראשונה לשוק העבודה לפני חמש שנים, בגיל 39 וכיום עובדת כחונכת תעסוקתית במסגרת היחידה הערבית של ארגון "מעברים" שמפעיל הג'ויינט: "יש משפחות שמסרבות שהאשה תצא מהבית, ויש גם חסמים מבחוץ. כשאשה הולכת עם מטפחת ראש, רוב המעסיקים לא מקבלים אותה, אף על פי שהיא יכולה להיות יותר טובה מכל אחד אחר. יש גם הרבה נשים עם ילדים קטנים שלא מוצאות משרה מתאימה. רובן מעדיפות עבודה בתוך הכפר - שזה גם חסם. יש לנו 20 או 30 מתמודדות על חצי משרה בכפר. העבודות מחוץ לכפר זה בניקיון, בסיעוד ועבודה כקופאיות. יש לנו נשים עם השכלה ותעודות שעובדות בניקיון".

אבו סוויד ועמריה. "חשבו שאנחנו שותות קפה ומעבירות את הזמן", צילום: אבישג שאר-ישוב אבו סוויד ועמריה. "חשבו שאנחנו שותות קפה ומעבירות את הזמן" | צילום: אבישג שאר-ישוב אבו סוויד ועמריה. "חשבו שאנחנו שותות קפה ומעבירות את הזמן", צילום: אבישג שאר-ישוב

עמריה, נשואה ואם לחמישה, מציינת חסם נוסף: חוסר ניידות. "כל אשה צריכה שיהיה לה רישיון נהיגה", היא אומרת, אך מודה שזה רחוק מלהיות המצב בכפר: "רק לפני חמש שנים הנשים התחילו ללמוד נהיגה וחל שינוי בכפר. הבנות שלי לומדות עכשיו". היא מספרת שמאחורי שינוי המגמה עומדים קורסים להעצמה נשית שיזמה העובדת הסוציאלית של הכפר, ושבמסגרתם נפגשות נשות המקום ומנהלות דיונים מודרכים ביניהן. "מאז שהתחלנו בקורסים האלה הנשים בכפר חושבות אחרת. כולן השתנו, חלקן עובדות וחלקן לומדות", אומרת עמריה.

בישיבות עם הבן על הידיים

 

לשתי החלוצות מאבטין יש סיפור אישי שמקל עליהן להבין את הנשים שאותן הן מנסות לקדם. "מגיל צעיר, התקווה שלי היתה ללמוד עבודה סוציאלית באוניברסיטה", אומרת אבו סוויד, "אבל זה לא הזדמן לי כי היינו שלוש אחיות ושישה אחים. כל הזמן חיפשתי קורסים. לא הייתי ניידת, והכפר היה די סגור. זה היה קשה. הייתי לוקחת את הבן שלי על הידיים לישיבות כשהוא היה בן שנה".

"כשהייתי צעירה, כל כך רציתי ללמוד ולהיות מורה", מוסיפה עמריה, "אבל המצב הכלכלי היה קשה וגם התחתנתי ונכנסתי להיריון. כולם אמרו 'שבי בבית ותגדלי את הילדים'. אבל היה לי משעמם בבית. בעלי היה חוזר מהעבודה ושואל מה עשיתי היום, ואני הייתי אומרת שכלום. השעמום הביא אותי למצב רוח לא טוב. בעלי הציע שאלך ללמוד, והשבתי שאעשה את זה אחרי שאגדל את הילדים. הצטרפתי לקורס ניהול משפחתונים בשפרעם, והיום אני לא מרגישה שאני מבזבזת זמן או שמשעמם לי".

לפני כארבע שנים עמריה פתחה משפחתון בכפר וסגרה מעגל. "אני מקווה שהמשפחתון יעזור לאמהות אחרות לצאת לעבודה או ללימודים. אני לא רוצה שירגישו כמו שאני הרגשתי. כשפתחתי את המשפחתון אף אחד לא הבין מה זה, גם הנשים היו באות להסתכל".

אבו סוויד זכתה לפני שלוש שנים במכרז שהוציא ארגון "מעברים" מטעם הג'וינט, לחצי משרה כחונכת תעסוקתית. "אני חונכת ומגייסת נשים לצאת מהבית ולהשתתף בקורסים", היא מסבירה, "זה בעצם ליווי והדרכה עד ההשתלבות בשוק העבודה. בהתחלה רוב המשפחות בכפר הסתכלו עלינו בזלזול. חשבו שאנחנו שותות קפה ומעבירות את הזמן. השתמשנו בסיפורי הצלחה מהשטח כדי לשכנע את הנשים ואת משפחותיהן להצטרף למעגל התעסוקה. בשטח רואים איך אשה עובדת יוצרת שינוי בין היכן שהיתה המשפחה להיכן שהיא היום. עכשיו אני גאה להדריך בקורס שחיפשתי לפני עשר שנים". עמריה מוסיפה: "היינו הראשונות שהתחילו ללכת לקורס העצמת נשים, אנחנו בעצמנו לא כל כך הבנו בהתחלה מה זה".

השותף השקט מתרשם

 

השותף השקט של צמד מקדמות התעסוקה של אבטין הוא סאלח עמריה, יו"ר ועד הכפר ובעלה של נדיה. "אני מרגיש שיש מהפך ביישוב בכל התחומים, ובין היתר בתחום הנשים", הוא אומר. "אנחנו הבדואים בדרך כלל נמצאים בתחתית הסולם הסוציו־אקונומי במדינה, ועכשיו ניכר שמתחיל שינוי בהיבט הזה. אצל הנשים בכפר יש מהפך גדול. רובן התחילו לעבוד, ואני כיו"ר ועד מנסה לתמוך בהעצמת הנשים".

אחרי שתמך באשתו לצאת ללמוד ולעבוד, עמריה משתמש במעמדו בכפר כדי לקדם נשים אחרות לעבר מעגל התעסוקה: "אנחנו מנסים להשיג ולהביא לכפר כמה שיותר שיתופי פעולה", הוא אומר. 

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות