הון אנושי: זה הכל בשבילכם

בערב שבו התפרסמו מסקנות ועדת נאמן על שכר הבכירים התקיימה הפרמיירה של ההצגה "האריסטוקרטים" לאגודת ידידי הקאמרי. רק המציאות יכולה ליצור צירוף מקרים כזה, תזמון כה מדויק, ורק המחזאית עדנה מזי"א יכולה להדביק שם קולע כל כך לאורחי הפרמיירה.

שאלתי את חיים קרופסקי, שלאחר פרישתו מתפקיד מנכ"ל ישראכרט נהנה ממצנח מוזהב במיוחד כשכר על עבודת ייעוץ, מה הוא חושב על מסקנות נאמן. "תראה, לא התעמקתי בהן לעומק", הוא נע באי־נוחות, "אך על פניו נראה לי שנאמן היה קשוב לרצונות השוק". כנראה שאלו הרצונות בשוק שמקבל מענק פרידה של 5.5 מיליון שקל.

גם יעקב פרי אמר ש"צריכים לתגמל את המנכ"לים כראוי". כשאמרתי לו שאם הפערים ימשיכו לגדול, עוד יקרה פה מה שקרה במצרים, הוא אמר: "ודאי, אני נורא מודאג מהפלסטינים. הם יכולים פתאום להתעורר". אתה יכול להוציא את האיש מהשב"כ, אבל לא את השב"כ מהאיש. "הבעיה תתחיל כשהם יתחילו לשבות בלי נשק ולהתכנס בכיכרות כמו בתחריר", הוא המשיך. "אני מודאג גם מכך שערביי ישראל יתחילו להרים את הראש". שאלתי אותו מה עם עניי ישראל, ופרי אמר: "מהישראלים אני לא מודאג, אצלנו כל אחד חושב על עצמו. כל אחד אומר: 'לי יש יותר מאשר לשכן שלי, למה לי לאבד את זה כרגע?'".

ישראל מקוב ויעקב פרי. משווים שכר?

רגע לפני ההצגה עוד הספקתי לשוחח עם אשת ההייטק דליה פרשקר־כצמן, שחבשה מגבעת יפהפייה בצבע בורדו. "אני נגד שכר בכירים גבוה", היא אמרה. "כשהייתי המנכ"לית של המימד החדיש לא לקחתי שכר בכלל, כי רציתי לתת דוגמה לחסכנות".

אחר כך נכנסתי לאולם, וחטפתי סטירת חיבה מרואה החשבון יצחק סוארי. "אני הייתי מעדיף להיות במשחק של מכבי תל אביב עכשיו", הוא אמר, "אבל אני צריך להיות פה. אבל אתה? אני לא מבין מה אתה עושה פה".

דנה דנקנר וטל אנגלנדר

באולם עצמו גיליתי שאני יושב ליד דנה דנקנר. היה לה בושם נהדר, ובלקברי שהיא לא הפסיקה להפעיל לאורך כל ההצגה. אח, הדור הצעיר עם הפייסבוק זה משהו.

אחרי ההצגה כולם יצאו לקוקטייל, ולא ממש עסקו במה שראו. רק כמה נשים מטופחות ומנותחות ששוחחו עם גליה אלבין התעכבו לרגע על אחד הנושאים שההצגה נוגעת בהם, והוא המחיר שילדים משלמים למען הקריירה של הוריהם. בחברת עצמן, הן הודו בקול שלפעמים הן מרגישות שהקריבו משהו בגידול הילדים למען הקריירה. התערבתי ואמרתי להן שרוב האנשים בארץ בכלל לא חושבים על קריירה, אלא רק על איך לגמור את החודש, וגם לזה יש השלכות על גידול הילדים. הן הרימו גבות.

ליאורה עופר. לא נכנסה לקניון

עברתי הלאה, לליאורה עופר. פטפטנו על עסקת בריטיש־מליסרון, על הקניון הגדול בפתח תקווה ("גם אני לא הייתי שם אף פעם", הודתה עופר, "אני בודקת את הקניונים לא

בביקור אלא בנתונים פיננסיים, והמצב שם נראה מצוין") וגם על שכר הבכירים. "אי אפשר לצפות להשיג מנכ"לים טובים במחירים נמוכים, אחרת הם יברחו לחו"ל. אני כבעלת מניות מבינה שזה לטובתי ולטובת הציבור. אם היה אפשר להוריד הייתי מורידה, אבל המציאות שונה". הלכתי רגוע. בעצם, הבנתי סוף סוף, כל השכר בכירים הזה הוא לא רק רצונות השוק, הוא גם ממש לטובתי.