כך ייראה העולם ב-2050: צרפת, איטליה ויפן שוקעות, עיראק ומונגוליה פורחות

תפנימו, סין בחיים לא תעקוף את אמריקה.

נגיע למאדים?). הזיהום האדיר בסין ובניגריה, יגבה מחיר עצום. איראן וטורקיה תהפכונה למעצמות איזוריות, ותאבקנה ברוסיה השוקעת (=פוטין יסרב להתפטר!). גם מצרים תהיה בענין, וכולן תחפשנה להתחבר לישראל, הכח הטכנולוגיה החזק באיזור (=בהנחה שההוראה תישלט ע"י מורים ותיקים שהשכילו בברית המועצות....ובני הזרים יגלו מוטיבאציית יתר). המשפחה ההיא מפתח תקוה עדיין תשלוט בהתאחדות לכדורגל, וישראל תדורג במקום ה-312 בעולם (=תעלה 2 מקומות קדימה). והכי חשוב, יפתחו אפליקאציה שבעזרתה אפשר יהיה לעוף עם הסלולארי מעל לפקקים!.... והרבנים?...ימשיכו לטחון לנו השכל על "כחות הנסתר" שלהם (=במגזר הדתי, הכל יהיה כרגיל...דיונים על הקצבאות ועל גיוס חובה עתידי).

אני מנסה למצוא אותו באתר של סיטי אשמח לעזרה

מתוך הספר "צופן העתיד" של ד"ר דוד פסיג - כדאי לקרוא... צמיחה כלכלית תלויה בהרכב האוכלוסיה - כמה יש לך מכל סוג... מודל הצריכה - מודל אחד הראוי לציון נקט גישה שונה כדי לשפר את שלבי התמורה הגילית. את המודל פיתח בתחילת שנות התשעים הכלכלן העתידן הארי דנט (Harry Dent). בשיאה של תקופת מיתון בארה"ב שאל דנט את עצמו, אם די בזיהוי מבנה הגילים והסדר הכרונולוגי שלהם בחברה כדי לבחון את השלכותיו הכלכליות או שמא סגנון החיים של בני הגילים הוא החשוב. בייחוד העסיקה אותו השאלה האם אפשר לזהות צמיחה או מיתון כלכליים שנים רבות בטרם יש נתונים על משתנים שמבשרים על צמיחה או מיתון. שנות התמורה הגילית בספרו הראשון בנושא, The Great Boom Ahead) 1993), טען דנט כי הכוח המניע של הצמיחה הוא גלי הצריכה שבמחזור חייו של אדם מערבי ממוצע. דנט טען כי כל אחד מאיתנו עובר במחזור חייו ארבעה גלי צריכה: 1. גל הלידה 0 – 25: זו התקופה שבה אנו צורכים הרבה אבל ניזונים בעיקר מהכנסותיהם של אחרים 2. גל היזמות 26 – 35: בגל זה רוב ההוצאות הגדולות שלנו קשורות ליזמות שאמרוה להגדיל את הכנסותינו בהמשך, כמו השכלה גבוהה, שיפור מקצועי, מציאת בני זוג, וכדומה. 3. גל ההוצאות 36 – 46: בגל זה אנו צורכים את עיקר מוצרי הצריכה הגדולים בחיינו (big tickets items) 4. גל הארגון 47 – 65: אלה השנים שבהן אנו חוסכים לשנות חיינו המאוחרות. דנט טען כי גל הצריכה האינטנסיבי ביותר במחזור חיינו הוא גל ההוצאות שבו אנו קונים את המוצרים בעלי התוויות הגדולות, למשל מכוניות גדולות ובתים גדולים. הוא הסיק, אפוא, שאם ננתח את ההרכב הדמוגרפי של מדינה כלשהי ונזהה מתי קבוצת הגיל הזו תהיה גדולה, יחסית לשאר הקבוצות, אזי נוכל לחזות מגמות צמיחה ארוכות טווח, אף אם הן נוגדות את האקסטרפולציה של המדדים האקונומנטריים העכשוויים. דנט זיהה כבר בתחילת שנות התשעים כי החלוקה לארבעת גלי הצריכה באוכלוסיית ארה"ב יוצאת דופן. הוא מצא כי קבוצת הגיל הגדולה ביותר בארה"ב בשנות התשעים נמנית עם קבוצת גל ההוצאות (גילאי 36 עד 46) – שמנו 80 מתוך 260 מיליון אזרחי ארה"ב, והיא תימצא בגל הצריכה בין השנים 1993 – תחילת 2008. לכן הסיק דנט, בניגוד לכל המדדים של תחילת שנות התשעים (ארה"ב הייתה שרויה במיתון כבד בסוף שנות השמונים ותחילת התשעים) כי כלכלת ארה"ב עומדת לחוות את גל הצמיחה הארוך ביותר והמשמעותי ביותר מאמצע שנות התשעים ועד לקראת סוף העשור הראשון של המאה ה- 21. דנט גם מצא כי קבוצת הגיל הקטנה ביותר בארה"ב ביחס לשאר הקבוצות, היא קבוצת גל היזמות (גילאי 26 עד 35), המונה כ- 30 מיליון נפש בלבד. הוא מצא כי קבוצת גיל זו אמורה להימצא בגל הצריכה משנת 2008 ועד שנת 2020 בקירוב. • דנט טען – בתחילת שנות ה-90 - כי כלכלת ארה"ב עומדת להיכנס למיתון כבד בשנים 2008 עד שנת 2020 * מודל התמורה הגילית לאחר שהוכרה החשיבות שבמבנה הגילים באוכלוסייה והשפעתה על צמיחה כלכלית, החלו חוקרים לבחון אם יש בו מחזוריות ראויה לציון. חוקרים מצאו שהתמורות הללו חוזרות במחזור של ארבעה שלבים. המחקרים הראו עוד שכאשר מתרחשת תמורה גיאוגרפית, מיד באה אחריה תמורה במבנה הגילים בחברה. החוקרים חילקו את מבנה הגילים לארבע קבוצות אשר היחסים ביניהן משתנים כאשר יש תמורה דמוגרפית. הקבוצה הראשונה היא אוכלוסיית הילדים, אחריה אוכלוסיית המתבגרים הצעירים, אחריה האוכלוסייה הבוגרת, ולבסוף האוכלוסייה המזדקנים.

החוקרים מדברים על התוצר הכולל במדינה - לא על התוצר לנפש. כשהם אומרים שהודו תהיה כלכלה יותר גדולה - זה מתעלם מהעובדה שבהודו יהיו 2 מיליארד נפש ובארה"ב 400 מיליון. כלומר אזרח אמריקני ממוצע ירוויח הרבה יותר ויחיה ברווחה גדולה יותר מאשר הודי ממוצע. כנ"ל לגבי צרפת, גרמניה ושאר מדינות המערב. פרט נוסף שתמיד מתעלמים ממנו: המוטיבציה של האדם הפשוט לעבוד יותר, ללמוד יותר ולהתקדם היא גם פועל יוצא של הרווחה שבה הוא חי. תנו לי 12,000 ש"ח נטו בחודש ואני לא רוצה לזוז מהכיסא יותר. לעומת זאת להודי או סיני שמרוויח 1,000 ש"ח בחודש יש מוטיבציה גבוהה. רק מה - כשהסינים ירוויחו יותר - גם המוטיבציה שלהם תרד, זה פשוט טבע האדם, ואז הצמיחה מאיטה עד שהיא כמעט עוצרת (ראה יפן או מערב אירופה)