שבר ענן: על ג'ימייל וחשיבות הגיבוי

פרשת היעלמותן של כמה עשרות אלפי תיבות ג'ימייל השבוע אמנם תיגמר כנראה בטוב, אבל היא הזכירה לנו שוב את מה שאנחנו אוהבים להדחיק - חייבים לגבות, וזה אפילו לא מסובך.

במקרים אחרים זה ברור מאליו: מי שמצלם בלי סוף, למשל, יודע בדרך כלל שצריך ליצור גיבוי של התמונות. אבל מיילים? גוגל שומרת עליהם. פשוט נכנסים מכל מחשב והכל כבר שם, למה להוריד את ההודעות אל המחשב האישי?

השבוע זו היתה גוגל, ולפני מספר שבועות גילו כמה אלפי גולשים כי תיבות הדואר שלהם בשירות הוטמייל התרוקנו. גם אז, אחרי כמה שעות של חרדה ועצבים, הסתבר שמיקרוסופט יכולה לשחזר את התיבות שנפגעו ולהחזיר עטרה ליושנה.

אבל בדרך גילינו שהחשש מהמעבר לענן הוא לא רק פסיכולוגי - אנחנו באמת מאבדים שליטה על המידע. המיילים לא היו זמינים למשך כמה שעות, והגולשים לא יכלו לעשות משהו כדי לזרז את השחזור. ומה היה קורה אילו החברות היו מודיעות שאירעה תקלה מצערת, ושאין דרך לשחזר את ההודעות?

אז מה, נוותר על כל הסיפור הזה של הענן? נראה שהנוחות עדיין תנצח - היכולת לפתוח את תיבת הדואר בטלפון, בטאבלט, במחשב הפרטי בבית או בזה שנמצא בעבודה ולמצוא בכל מקום בדיוק את אותן הודעות. אבל כדאי להתחיל לגבות את ההודעות באחד המכשירים האלה, לפחות. בג'ימייל לא מדובר בעניין קשה במיוחד - צריך רק להתחבר לתיבה דרך תוכנת דואר אלקטרוני.

את ההסבר הטוב ביותר לחשיבות הגיבוי סיפקה גוגל עצמה: התיבות והמיילים שוחזרו כי הם אמנם נמצאים בענן, אבל מאחורי הקלעים הכל יושב על טייפ גיבוי מיוחד, ששומר את המידע גם בלי חיבור לרשת. מה שטוב לגוגל בטח מספיק טוב גם לנו.