ראיון "כלכליסט": "בגיל 16 הכפלתי את ההשקעה בכסף שסבא נתן לי"

"להיות סוחרת זה אצלי בדם מגיל צעיר", מספרת אופיר בן נון שטיינברג (43) בראיון ראשון לתקשורת. הבת של מפקד חיל האוויר לשעבר, אביהו בן נון, שעברה בילדותה מבסיס צבאי אחד למשנהו, הפכה לאחת הנשים הראשונות בזירות המסחר בבורסה. היום היא הבעלים של בית ההשקעות די.בי.אם (DBM), לצדו של שלמה מאיר.

"הפעם הראשונה שבה התחלתי לסחור ממש היתה בגיל 16", היא נזכרת. "תוך כדי טיול באירופה עם סבא שלי אמרתי לו שצריך לקנות מרקים ולמכור פרנקים כי יש הפרשי מטבע. הוא היה המום", היא צוחקת. "אמרתי לו שכשחברות שלי קוראות 'מעריב לנוער' אני קוראת את המדורים הכלכליים. כשחזרנו לארץ, הוא אמר שיתקשר אליי כל כמה ימים לשאול אותי איפה להשקיע, ואם יראה שאני יודעת על מה אני מדברת, אז נתחיל. כשהייתי בת 16, הוא פתח לי חשבון בבנק ונתן לי 1,000 דולר - סכום עצום לאותה תקופה, ואמר לי: 'תעשי עם זה מה שאת רוצה. אם תמחקי, עשיתי השקעה גרועה; אם תכפילי, את צריכה להחזיר לי'".

"הימורים? לא אצלנו"

את 1,000 הדולרים שסבה הלווה לה היא החזירה מהר מאוד לאחר שהכפילה את הכסף. "כשבאתי להורים שלי אחרי שנה שכבר עשיתי כסף יפה וביקשתי מאבא שלי עוד כסף, הוא אמר לי, 'הימורים לא בבית ספרנו'. אז הלכתי למלצר. השקעתי את הכספים שהרווחתי במלצרות, והם מימנו את הטיול שעשיתי ואת המכונית הראשונה שלי".

כשבן נון מתגייסת לצבא, היא מגיעה לתפקיד סמלת מבצעים בטייסת. את ההשקעות שלה היא העבירה לקרנות נאמנות ולאיגרות חוב סולידיות.

היו פרוטקציות בצבא?

"זה היה נורא. שתי האחיות שלי היו מדריכות בשריון, ובדיעבד, גם אני הייתי צריכה ללכת לזה. כשהגעתי לחיל האוויר, ואבא שלי היה כבר אז סגן מפקד החיל, הטייסים ציפו שאדע הכל כי גדלתי בבסיסי חיל האוויר כל החיים".

לא קיבלת יחס מועדף?

"בשלב מסוים ראיתי שכולם מקבלים מטבחים ואני לא, אז שאלתי את מפקד הטייסת למה. נתנו לי שבועיים מטבחים וגם שבוע בש"ג, שם הכרתי בחור שהפך לחבר שלי, אז היה שווה", נזכרת בן נון.

כשהשתחררה מהצבא, באמצע טיול מסביב לעולם עם אותו בחור מהש"ג, קיבלה בן נון הצעה לבוא לעבוד במכירות נדל"ן בחברת אזורים. "אבא שלי סידר לי כדי שלא אשאר בחו"ל ואהפוך ליורדת פוטנציאלית", היא נזכרת. "עבדתי שם כמה חודשים, ואז אמרתי לאבא שלי שמה שמעניין אותי זה רק הבורסה".

שלמה מאיר, לימים שותפה של אופיר להקמת די.בי.אם, ניהל את קרנות הנאמנות של החברה המרכזית לני"ע וחיפש עוזרת אישית ושם הכיר אותה. "מהר מאוד ראו שעם הפרעות הקשב והריכוז שלי אני לא מתאימה להיות עוזרת, והעלו אותי לזירות המסחר. היה מאוד קשה. היה לנו קו טלפון אחד ש־30 איש יכלו להזרים דרכו הוראות קנייה ומכירה ותוך כדי היה צריך לשמוע את הכרוז ולרשום את ההוראות. אבל אני חגגתי, אהבתי את האדרנלין", אומרת בן נון. עד שנת 1997, במשך חמש שנים, בן נון מבלה בזירות, כשב־1995 היא עוברת לאייל ני"ע שלימים הפך להראל פיננסים.

אופיר בן נון שטיינברג | צילום: תומי הרפז

"מה, לעזאזל, עשינו?"

באייל ני"ע עוזבת בן נון את זירות המסחר ועוברת לשמש כמנהלת תיקים בכירה. בשנת 2000, כששוק ההון היה בשיא פריחתו, בן נון וחבריה רוצים לעשות לביתם. בן נון מקבלת החלטה להקים בית השקעות משלה לצד שלמה מאיר ורמי דרור כשותפים, שיקרא די.בי.אם אשר שמו הוא ראשי תיבות של שמות משפחותיהם.

בדיוק באותה עת מתפוצצת בועת הדוט.קום. "ישבנו שלושתנו במשרדים והסתכלנו זה על זה ושאלנו את עצמנו מה, לעזאזל, עשינו. הבורסה התרסקה. זכינו לרבע מהמשכורות שעליהן ויתרנו. רמי נשבר, הוא קיבל הצעה ממגדל שוקי הון והחליט לעזוב. מאז אנחנו במגמת עלייה. לי לרגע לא היו מחשבות לוותר. היה לי גב כלכלי מהבית וגם לשלמה. ידעתי שכשיעבור זעם, הניצנים יתחילו לפרוח".

כיום מנהל די.בי.אם כ־700 מיליון שקל, מתוכם 380 מיליון שקל בתיקים מנוהלים ו־320 מיליון שקל בשש קרנות נאמנות ונחשב לגוף בינוני קטן.

למה לא השתתפתם בחגיגת הקניות של רפורמת בכר?

"הרפורמה נתנה הרבה כוח לגופים הגדולים והמבוססים. אנחנו, לעומת זאת, היינו אחרי שלוש שנים שבהן בקושי שרדנו. גם התמקדנו אז בניהול תיקים. יש הבדל גדול בין לקנות קופות וקרנות לבין לקנות ניהול תיקים. בניהול תיקים ישנו המגע האישי. כל גוף שיקנה חברה לניהול תיקים בלי המנהלים הבכירים שלה יאבד מיד את הלקוחות".

בעידן של רגולציה ועלויות הולכות וגוברות את חושבת למכור?

"אני מקבלת הצעות רכישה כל שבוע לערך, אבל מאוד קשה לי עם המחשבה של למזג או למכור כי בית ההשקעות הזה הוא כמו המשפחה, הבית והאהבה שלי".

גוף בגודל שלכם לא יכול לשרוד?

"על זה צריך להגיד תודה רבה למר זוהר גושן. כשהוא נכנס לתפקיד, היו בישראל מ־200 בתי השקעות. היום יש פחות מ־150. תודה לאל, אנחנו לא בנקודה שצריך להביא כסף מהבית. אנחנו מרוויחים יפה. מצד שני, אין יום שלא עובר בראש כמה עוד אפשר לסבול את מה שמפילים עליך. ממנהלי השקעות מצטיינים הפכנו למנהלים שמתעסקים רק ברגולציה. כוח האדם שלי שולש בשנים האחרונות ועלויות הביטוח זינקו".

לדבריה, "הייתי אצל גושן לפני שנה בערך ואמרתי לו - 'תסתכל בלבן שלי בעיניים ותגיד לי 'תסגרי, תמכרי, תמזגי', וזה מה שאעשה'. כמובן שזה לא מה שהוא אמר, אבל זה מה שהוא עושה בפועל. רשות ני"ע לא רוצה לפקח על כל כך הרבה גופים, ולכן היא רוצה שיהיו כמה שפחות גופים".

הייתי אצל זוהר גושן לפני שנה ואמרתי לו: 'תסתכל בלבן שלי בעיניים ותגיד לי תסגרי, תמכרי, תמזגי וזה מה שאעשה. הוא לא אמר, אבל רשות ני"ע רוצה שיהיו כמה שפחות גופים" | צילום: עמית שעל

אם מכירה ומיזוג לא על הפרק, לא הגעת למבוי סתום?

"הצמיחה האורגנית שלנו זה כרגע הפתרון. מחשבה הרבה יותר מעניינת זה שאנחנו נקנה. בעיקר אנחנו מקווים שהרשות תירגע".

איך נראה התיק הממוצע בדי.בי.אם?

"אנחנו עובדים בעיקר מול לקוחות סולידיים, שמרביתם מחזיקים בתיק עד 20% מניות. זה התמהיל הכי נכון בעיניי, שמכה את כל המדדים לאורך השנים".

לצד ניהול בית השקעות והתמודדות עם רגולציה יש לך זמן לנהל השקעות?

"אני מתעסקת בניהול אבל גם במסחר. ביום שבת שאחרי המאורעות במצרים ישבתי עד 1 בלילה כדי לנתח את האג"ח של אמפל. אמרתי לעצמי, 'וואו, זה צורח קנייה'. בבוקר למחרת, ברגע שהעובד הראשון נכנס, אמרתי לו לקנות, לקנות, לקנות. היה ברור שגם אם מלאימים את צינור הגז, יש לאמפל איך לשלם. זה ריגוש מטורף בשבילי. בכל מקרה, צריך שוב להגיד תודה לזוהר גושן. בגללו מנהלי השקעות טובים לא יכולים להתעסק במסחר, בגלל ההתעסקות הבלתי פוסקת ברגולציה ובזוטות".

מרשות ניירות ערך נמסר בתגובה לדברים כי: "החוק מטיל על הרשות את החובה לשמור על ענייניו של ציבור המשקיעים בניירות ערך, בין היתר באמצעות פיקוח על חברות לניהול תיקים. הרשות מעוניינת בקיום תחרות חופשית בין מספר גדול ככל האפשר של גופים, ובלבד שאלה יעמדו באמות המידה הנדרשות ממי שמבקש לנהל כספי ציבור".