הון אנושי: עסק משפחתי

הייתי בארצות הברית ובמקסיקו בסופרמרקטים ענקיים, אבל גודש וראוותנות כמו בסניף החדש של חצי חינם במתחם קניון שרונים הוד השרון עוד לא ראיתי. בעתיד, כשארכיאולוגים יחפרו וימצאו את שרידי המקום הזה, הם בטח יחשבו שזה היה בית המקדש. מדובר בשטח מסחרי עצום שמחולק למתחמים לפי קטגוריות. מדפי הקניות נראים כמו מנהרות, מעוטרים פסלים של המוצרים וכמות בלתי נתפסת מכל מותג.

ביום ראשון חגגו בקניון שרונים, ליד בית המקדש הזה, את יום האשה, בתערוכה של שערי "לאשה" מכל הזמנים. עברתי משער של "לאשה" עם ירדנה ארזי לאחד עם מאיה ישעיהו הצעירה. אז גם פגשתי ביפית גרינברג (ג. יפית),

החותנת של ישעיהו. "היום היא הרבה יותר יפה מאז, איך אפשר להשוות בכלל?", אמרה כאילו היא מוכרת גם את כלתה, "היא בוגרת יותר, ויש לה הרבה יותר יופי פנימי". שאלתי אם היא מסמנת את ישעיהו כיורשת שלה, וגרינברג אמרה: "מה פתאום יורשת? עדיין לא פרשתי". ומה אחרי הפרישה, שאלתי, והיא אמרה: "ישעיהו זה ישעיהו וג. זה ג.".

אחר כך פגשתי יורש נוסף, את בנו של ברונו לנדסברג אלכס לנדסברג, שבא לאירוע עם בנו יובל. שאלתי את לנדסברג איך זה יכול להיות שזו הפעם הראשונה שאני פוגש אותו, בעוד שאת אביו החביב יוצא לי לפגוש בכל אירוע. "אני עסוק רוב הזמן כי אני עובד", אמר לנדסברג דור 2, "אבל ממחר יהיה לי יותר זמן לבלות, מחר, במועצת המנהלים, אנחנו מכתירים את בני למנכ"ל. שהוא יעבוד, לי נמאס. אני כבר 39 שנה עובד, כמה אפשר?".

ואז התברר לי שגם הקניון כולו הוא סוג של ירושה שארגנה משפחת קופרלי, מהבעלים של רשת חצי חינם, לילדים דאנה, אנאבל ואור. דאנה ביקשה שאכיר את אביה חזי קופרלי, אבל הוא ברח ממני כאילו הייתי נושה שלו או לקוח שבא לסופר להחזיר חלב מקולקל. בסוף תפסתי אותו, והוא אמר לי: "אני לא אמכור את חצי חינם בחיים. כסף לא חסר לי. היום שופרסל מנסה לחקות אותנו בגודל, אבל זה לא יצליח להם, ולי לא אכפת כי אני מרוכז במה שאני עושה. מסתכל ישר, מסתכל ישר". שאלתי אותו למה החליט להקים את הקניון, קופרלי אמר: "הילדים אמרו: 'אבא, תקים לנו קניון', אז היה לי שטח והקמתי להם קניון. יאללה, שיהיה".

זכי שלום, השותף של הקופרלים, התעקש על הסבר אחר: "זה הקניון החדיש והיפה ביותר בארץ. לדעתי הוא גם יותר יפה מעזריאלי. האנשים יגיעו אליו כי הם יבואו לקנות בחצי חינם, ואחרי שהם יגיעו פעם אחת הם יישארו פה". שרי סקאל, אשתו של סולי סקאל ובת למשפחה שמחזיקה שבע חנויות בקניון, ציננה את ההתלהבות: "תראה, זה לא כמו עזריאלי, אין פה כזו תנועה גדולה בינתיים".

לפחות רמי שביט מהמשביר לצרכן הביע עניין. "אני רמי שביט", הוא ניגש והציג את עצמו בפני זכי שלום. "אני רואה שאתה כבר מוקף בעיתונאים. בכל מקרה אשמח לפגוש אותך". הם קבעו להיפגש, ואני שאלתי את שביט מה חדש, מה בסבב הרכישות שלו לעתיד הקרוב ולאילו תחומים הוא עוד מתכנן להיכנס. "אני הולך רק על קמעונאות", אמר, "זה מה שמעניין אותי. אותי לא תתפוס נכנס לנדל"ן, אני לא בונה קניון, למשל".

בולמוס הקניונים מטריד את אילן חסון, מנכ"ל יקבי בנימינה, שאמר לי: "אנחנו בונים קניונים וסופרמרקטים ענקיים, אבל לדאבוני אנשים הפסיקו לשתות יין. כולם עברו למבעבעים, וזה עשר שנים שצריכת היין נעצרה. אבל ישראלים אוהבים לפתוח עסקים, אז כל הזמן מקימים יקבים נוספים וגם סופרמרקטים חדשים".

בקניון שרונים לא חולמים על יקב. כששאלתי את דאנה קופרלי מה החלום שלה, היא אמרה: "הייתי רוצה שיהיה לנו בקניון H&M". לא ידעתי מה להגיד. לפעמים חלומות מתגשמים, מלמלתי.