מי הרג את מוסד הגביע?

בספר סוקרנומיקס מוכיחים סיימון קופר וסטיבן סיזמאנסקי שהגביע האנגלי איבד מהמשמעות שלו, בעיקר בנושא רייטינג ומספר אנשים במשחקים.

סיזמאנסקי משווה משחקים בין יריבות פרמיירליג בליגה ואז בגביע לאורך השנים ומראה שפעם היו מגיעים יותר אנשים למשחקי הגביע מאשר למשחק הליגה וכיום המצב הפוך. לא צריך סטטיסטיקות כדי לראות שלמועדונים פחות אכפת מהגביע מבעבר. אם פעם היו מציבים את ההרכב הכי חזק למשחק הגביע, היום ההרכבים החזקים נשארים בליגה.

אוהד מנצ'סטר סיטי מחזיק ברפליקה של הגביע האנגלי | צילום: איי אף פי

זה רק הגיוני באנגליה – הגביע מעניק כספים כבונוסים אבל לא גדולים כמו שאופ"א מעניקה בליגת האלופות וליגת אירופה. קופר מסביר את העניין גם בכך שאנשים כבר לא מסתפקים ב"הצגה" חד פעמית שמציע הגביע ויותר מעוניינים ב"סדרת אופרה" מרתקת שהיא בעצם הפרמיירליג. בכלל, באנגליה התחושה היא שגם הגביע השנה יוכל להינצל רק במקרה של דרבי מנצ'סטרי בוומבלי. ארסנל תפגוש את מנצ'סטר יונייטד ביום שבת במסגרת הגביע אבל ברור שלשתי הקבוצות איכפת יותר מהמרוץ בליגה – הקשה, המתיש והמעניין יותר.

ואולם באנגליה הסטטוס של הגביע טוב יחסית. הוא מייצר עניין לאומי ובינלאומי, משחקי הגמר מושכים רייטינג רב וה-BBC מתחיל את יום הגביע בהודעה – "בוקר טוב, היום גמר הגביע".

בספרד, לעומת זאת, המשחקים לאורך הטורניר מחולקים למשחק בית וחוץ ו"הפכו למטרד של ממש עבור הקבוצות",

לפי מיצ'ל סאלגדו, מגן ריאל מדריד לשעבר. באיטליה המצב דומה. בגרמניה נראה שכל משחק הוא סיבה למסיבה אז אין מה להשוות ובצרפת הגביעים גם כן מוזנחים על ידי הקבוצות הגדולות, מה שמאפשר למועדונים קטנים לזכות בהם.

מה המצב בישראל? המגמה העולמית נדבקה גם לכדורגל הישראלי. הגביע הוא הטורניר המשני והפחות חשוב וקבוצות מתאמצות להשיג אותו פחות. ההתאחדות לא עוזרת לו להפוך לחשוב יותר כאשר תוקעת את המשחקים באמצע השבוע. אם מישהו יחליט שראוי להציל את הגביע – כי הוא כן יכול לרגש ולהעניק נופח מיוחד למשחקי כדורגל בישראל – אז כדאי לתת לו את החשיבות המתאימה.

זה כמובן תלוי מבנה הליגה. כיום הגביע לא יכול להיות משוחק בשבת בגלל עומס משחקי הליגה. קיצור הליגה, הזזת משחקי הגביע לסוף השבוע ושיווקם בצורה נכונה (לא רק כמקום בו "סינדרלות" יכולות לפרוח אלא כתחרות ספורטיבית אמיתית) אז אולי עוד תהיה סיבה אמיתית לקיום התחרות.