שתיקת המיקרופונים

בסקר של המגזין "פורבס" מ־2009 נבחר הפלסטיני וודאח חנפר, מנהל תחנת הטלוויזיה אל־ג'זירה בשבע השנים האחרונות, לאחד האישים המשפיעים בעולם. העיתונאי יליד הכפר אל־ראמה מדרום־מערב לג'נין הפך את התחנה מעוד ערוץ פופולרי בערבית, מתוך כאלף ערוצים קיימים, למעצמה הכוללת פרט לערוץ החדשות המוכר גם ערוץ באנגלית, ערוץ דוקומנטרי, 12 ערוצי ספורט, ערוץ ישיר (ללא התערבות עיתונאית), אתר אינטרנט ואפילו יישום לטלפונים ניידים.

חנפר גדל תחת שלטון הממשל הישראלי, ואחרי התיכון עבר ללמוד באוניברסיטה בירדן. את עבודתו באל־ג'זירה החל ככתב בדרום אפריקה, ואת עולמו קנה בעת ששימש ככתב בעיראק וכמנהל התחנה בבגדד בעת המלחמה האחרונה.

ערוץ עם נסיכות

נהוג לומר שלמעצמה שבנה חנפר יש גם אמירות קטנה במפרץ והיא קטאר. נסיכי האמירות הם בעלי התחנה ומי שמשלמים משכורת לכ־3,000 עובדיה. יש להם די כסף מנפט כך שאינם צריכים לדאוג לכך שאל־ג'זירה תהיה רווחית. השפעת התחנה בעולם הערבי אדירה. נכתבו עליה שורה של מחקרים ומאות מאמרים והיו מי שראו בה גורם חשוב בטלטלה שאוחזת עתה את העולם הערבי.

אל־ג'זירה היא גם גורם מרכזי בתקשורת הפלסטינית. משרד אל־ג'זירה בשטחים ובישראל, שאותו מנהל העיתונאי וולדי אל־עומרי, הוא הגדול ביותר באזור (גדולים ממנו רק המשרדים בוושינגטון ובלונדון) ומועסקים בו 75 עובדים בשלושה מרכזים: רמאללה, ירושלים ועזה. אין אף משרד עיתונות זרה שמעסיק בישראל מספר כה גדול של עובדים, והסיבה לכך היא שהנושא הפלסטיני נחשב במשך שנים ל"בעיה מספר אחת בעולם הערבי", כהגדרת אל־עומרי. הם שידרו בדרך כלל כ־400 קטעים מדי חודש, בהם כתבות, שידורים חיים, הודעות חדשותיות וראיונות עם אורחים, מהם ישראלים רבים, את אהוד ברק בזמנו, וכן שרי ממשלה וחברי כנסת מכל הסיעות.

כתב אל-ג'זירה מדווח מראש הנקרה | צילום: איי אף פי

הכל מריבות

כל המשטרים הערביים נקלעו למריבות עם אל־ג'זירה, ובכללם הרשות הפלסטינית שלפני חודש יזמה הפגנות נגד אל־ג'זירה בגלל שפרסמה מסמכים מהמשא ומתן עם ישראל המציגים את בכיריה כמעין משת"פים.

אלא שכבר למעלה מחודש, מאז סוף ינואר, יושבים 75 עובדי אל־ג'זירה בישראל, שמקבלים משכורות גבוהות יחסית לעומת עובדי התקשורת הפלסטינית, בטלים מעבודה. זה שבועות ארוכים שידורי אל־ג'זירה אינם עוסקים בנושאים הפלסטיניים ובעצם כל מערך השידורים השתנה.

תוכניות פופולריות כמו "הכיוון ההפוך" של פייסל אל־קאסם (מעין שילוב של "פופוליטיקה" ו"מועצת החכמים") ירדו מהמסך, וכמוהן גם שידורי הדת המפורסמים של השייח' יוסף קרדאווי, איש האחים המוסלמים שחזר עכשיו למצרים. אין גם תוכניות האירוח הידועות ואפילו מהדורות חדשות רגילות, אלא רק שידורים של הסערה הפוקדת את המרחב הערבי שבהם הפרשן המרכזי הנו הח"כ לשעבר עזמי בשארה. צופים בהם עשרות מיליונים המאמינים שהתחנה מביאה את הקולות האמיתיים של העמים הערביים באזור.