צילום: מוטי פישביין
גופי תאורה: נאמנים למקור?
כמעט לכל מנורה מעוצבת של מותג נחשב אפשר למצוא גרסה דומה וזולה יותר. כלכליסט יצא לבדוק את ההבדל הדק שבין חיקוי להשראה
הצופים לא יודעים שהמנורות המעוצבות המקשטות את הבית שבו מצטלמת תוכנית הטלוויזיה "האח הגדול" נמצאות בתחום האפור שבין חיקוי מנורה מוכרת לקבלת השראה ממנה. לדוגמה, הנברשת הלבנה מעל שולחן האוכל מזכירה את Paper Shandelir של חברת Moooi, כדור המראות הכסוף דומה באופן מפתיע לזה המפורסם של טום דיקסון (המעצב ובעל החברה), ומנורת העמידה מזכירה את Bastone Grande של חברת Metalarte.
"חברת מחסני תאורה, שמספקת את גופי התאורה ל'אח הגדול', לא מחזיקה גופים מקוריים. יש נברשות שהן טייק אוף על משהו", טוען מיכאל ששון, המעצב הקבוע של בית "האח הגדול" בשנים האחרונות. "עם זאת השנה התפקיד של גופי התאורה הדקורטיביים לא בולט כבעבר. עיקר העבודה של מחסני תאורה היתה בתאורה טכנית".
מי שנכנס לחנות מחסני תאורה יראה את קולקציית "האח הגדול" החדשה של החברה, שזכתה למסע פרסום של 2 מיליון שקל, ובה מנורות רבות שדומות להפליא למנורות מוכרות. אחת הנברשות שבאמת קשה להתעלם ממנה מוצגת רק בסניף שמול קניון איילון ברמת גן: נברשת שחורה שמזכירה כמעט אחד לאחד את המנורה Dear Ingo שעיצב רון גלעד לחברת Moooi והוצגה בעונה הקודמת של "האח הגדול".
בדיקת "כלכליסט" מעלה שהתופעה נפוצה: כמעט לכל מנורה ממותגת יש תאומה זולה יותר.
בעונה הקודמת ניצבו בבית "האח הגדול" גופי תאורה אחרים, למשל מנורת סוס שחור בגודל טבעי של חברת Moooi. מנכ"ל חברת קרני תכלת ניסים שוהם (41), שמייבא את המותג, יוצא כיום נגד השימוש במנורות של מחסני תאורה, שלטענתו הם חיקויים. "אני מצטער שהשתתפתי בתוכנית בעבר", הוא מתוודה. שוהם טוען שחיקוי של מנורת הסוס השחור מוצג בכניסה למשרדי מחסני תאורה.
איציק חיימוב, מבעלי רשת מחסני תאורה, שלה 39 סניפים, לא מצטער ולא מתחרט: "יש יבואנים שקונים גופי תאורה שהורכבו באירופה אבל יוצרו בסין ולכן התווית היא אירופית. אני לא משנה את התווית הסינית. לא צריך לשלם כל כך הרבה כסף על תאורה איכותית. יש רק יבואנים שמעוניינים להרוויח יותר. הכל שאלה של מיתוג. חוץ מהמחיר לא תמצא כל הבדל", טוען חיימוב בלהט. "עובדים על הצרכן הישראלי בעיניים, ואני בא לערער את השוק. למה יש להם חלקיקי זהב בגבס? למה מי שקונה תאורה לכל הבית צריך לגמור בסוף עם מחיר כמו של חצי דירה בפריפריה? 90% ממה שמוכרים בישראל זה חיקוי. אם אתה יכול לקנות את אותה מנורה אצלנו ב־1,200 שקל אני מצפה שתיקח אותה ולא תקנה ב־5,000 שקל".
למרות הכעס הגדול שעולה מתשובותיו של חיימוב ביחס למחיריהם של המותגים המקוריים, באפריל הוא יפתח באיירפורט סיטי את אולם התצוגה של הרשת למותגי תאורה מובילים מן העולם. אולם התצוגה היוקרתי יפנה לקהל לקוחות אמיד, והמחירים בו יחלו ב־10,000 שקל ויגיעו עד מיליון שקל. באולם יוצגו מותגים כמו Iguzinni האיטלקי - תאורה שמשמשת את ארמאני, דולצ'ה וגבאנה, גוצ'י ועוד. האם במחסני תאורה מעוניינים להשתתף בחגיגת המחירים של המתחרים? "זו חנות לאלפיון העליון, אבל אני אמכור את הפריטים בהנחות שיגיעו עד 40%", אומר חיימוב.
משפטים ופשרות
"לצערי, מדינת ישראל הפכה לג'ונגל של חיקויים", אומר יעקב קמחי, הבעלים של קמחי תאורה. כדי להילחם בתופעה יש לרשום הגנה על כל מוצר ומוצר. ההגנה הזו עולה אלפי דולרים ורק החברה המייצרת יכולה לעשות זאת, וכך קורה שמכירת חיקויים היא חוקית, גם אם לא אתית.
כדי להתמודד עם החיקויים פועלים בכמה מישורים: הגנה באמצעות רישום אצל רשם המוצרים, ותביעות משפטיות, שנגמרות על פי רוב בפשרות או התנצלויות בעיתון. משפט יהיה ארוך ויקר, כפי שיעיד סיפור היריבות המרה בין ניסים שוהם מקרני תכלת ליעקב קמחי מקמחי תאורה. ב־2005 טען שוהם שקמחי מוכר חיקויים של פלוס, וב־2007 טען שוהם שקמחי מכר למלון קראון פלאזה במגדל עזריאלי מנורות חיקוי. שתי התביעות הסתיימו בפשרה.
לעתים מה שנראה כחיקוי יכול להיחשב כמחווה, פרשנות או השראה - שרק מציגה פרשנות נוספת. כלל מקובל שאינו חוק רשום קובע שאם יש שבעה הבדלים בין שני מוצרים, לא מדובר בחיקוי. דוגמה למקרה של השראה היא מנורת הקלצ'ניקוב המפורסמת שעיצב פיליפ סטארק ל־Flos, ויעקב ואן דר הלסט ההולנדי שעיצב את מנורת האקדח; לטענת ליאור זאדה, הבעלים של חברת טאוס, שמייבאת את מנורת האקדח, הלסט הושפע מן המשפט "וכיתתו חרבותם לאתים", ללא קשר לסטארק.
דוגמה נוספת לכך שהשראה היא לא מילה גסה והיא קיימת אפילו בין מעצבים מהשורה הראשונה היא סדרת העבודות הזהובות של המעצב טום דיקסון, שהמעצב חיימה היון הספרדי הושפע מהן בקולקציה החדשה שלו.
19 תגובות לכתיבת תגובה