אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
דו"ח טכנולוגי: בלוגרים ברחבי העולם מציגים - מבט מבפנים על החדשות צילום: אי פי אי

דו"ח טכנולוגי: בלוגרים ברחבי העולם מציגים - מבט מבפנים על החדשות

כתבי חוץ אינם יכולים להיות בכל מקום ולהכיר כל שפה. זוהי אחת הסיבות לעליית ארגונים כמו Global Voices, שבין היתר גייס בלוגרים יפנים כדי לדווח על האסון שפקד את המדינה. וגם: למה פליקר צנזרו תמונות ממצרים?

14.03.2011, 13:31 | יוסי גורביץ

מה שהמקומיים יודעים 

אחד הדימויים הנפוצים של כתב חוץ הוא טיפוס ששורץ במלון שלו, כוסית ויסקי בידו האחת וטלפון בידו השניה, כשהוא שולה ידיעות מהמקומיים ומפרסם אותן תחת שמו, מבלי לצאת ולחוות את השטח או לוודא את המידע שקיבל. אוולין וו (Waugh) כתב דמות של עיתונאי כזה, שנרדם ברכבת, הגיע לעיר הלא נכונה ועדיין הצליח לייצר 5,000 מילה על יריות ברחובות, צלליות של טנקים, צרחות וגדרות תיל.

גם אם הדימוי הזה התממש לא מעט פעמים, הוא לא תמיד הוגן. כתב זר לא יכול להכיר כל מקום, כל תרבות, כל שפה: את זה ראינו כשכתבים התפנו בבהילות מלוב כדי להגיע לזירת הצונאמי ביפן. אחרי הכל, מה הסיכוי שהם מדברים גם ערבית וגם יפנית? על כן, לצד כתבי החוץ, בלוגרים מקומיים הופכים יותר ויותר למקור מידע על אסונות, מהפכות ושאר אירועים דרמטיים. הם מסורים, ומכירים את השטח ואת התרבות היכרות אינטימית.

כשפרצה המהפכה בתוניסיה, ארגון בשם Global Voices גייס עשרות אזרחים כבלוגרים וכ"כתבים אזרחים". הם אספו את המידע, ארגנו אותו, בדקו אותו כמיטב יכולתם - בעיה חמורה בעת משהו שנע בין מהומות ומלחמת אזרחים - ואחר כך תרגמו והעלו אותו לרשת. לצורך המאמץ הזה, הפעיל Global Voices את כל כלי התקשורת החברתית. גם בימים האחרונים, אחרי רעידת האדמה והצונאמי ביפן, Global Voices הגיב במהירות, ואנשיו העלו לרשת מידע מדויק עד כמה שאפשר, מלווה בסרטונים שצולמו על ידי אזרחים ובתרגומים של ציוצים ביפנית.

מפגינים בתוניסיה בזמן המהפכה, צילום: רויטרס מפגינים בתוניסיה בזמן המהפכה | צילום: רויטרס מפגינים בתוניסיה בזמן המהפכה, צילום: רויטרס

הארגון הוקם ב-2004, לאחר מפגש בינלאומי של בלוגרים שנערך בהרווארד. הוא מבוסס על תרומות, והתעבורה שלו מגיעה לכחצי מיליון כניסות מדי חודש. מספר העובדים של הארגון מצומצם, והם מפעילים מאות בלוגרים ברחבי העולם.

"אנחנו לא צונחים לשטח. אנחנו שם כל הזמן", מסבירים בארגון את הסיבה לקיומם, "כותבים על יצירת מהפכות - או משחקי ספורט." תפקידם של העובדים הקבועים בארגון מתמקד בעריכה, כך שהם מנסים להביא סטנדרטים עיתונאיים ותיקים למדיה החדשה: יש לך אישוש לידיעה הזו? אם לא, אולי כדאי להתייחס אליה כשמועה.

עכשיו, אם רק הבלוגוספירה הטכנולוגית תאמץ את העיקרון הזה...

פליקר למען המשטר המצרי?

 

בשקט בשקט, בלי שרוב התקשורת הישראלית שמה לב, נפלה בשבוע שעבר הבסטיליה המצרית: המונים זועמים הסתערו על מטות המשטרה החשאית בכמה ערים, התפרצו פנימה, שחררו את האסירים הפוליטיים, וצילמו את מרתפי העינויים.

אחד הבלוגרים המצריים, חוסאם חמלאווי, העלה אוסף מרשים של תמונות כאלו לפליקר, בהן תמונות של אנשי המשטרה החשאית עצמם. כעבור זמן לא רב נדהם חמלאווי שפליקר מחק את התמונות. המחיקה היתה מהירה במיוחד, וחמלאווי רמז שמדובר בכניעה של פליקר ללחץ של המשטר המצרי. כלומר, מה שנשאר ממנו.

בפליקר הכחישו בתוקף את הידיעה, ואמרו שהיתה להם סיבה סבירה להסיר את התמונות: הן לא צולמו על ידי חמלאווי, ואם פליקר יאפשר לכל מי שרוצה להעלות תמונות של אנשים אחרים, השירות יאבד כל משמעות כשירות קהילתי. בטק-קראנץ' הסתפקו בהסבר הזה והגדירו את התשובה כ"תירוץ תקף".

לא כולם חושבים כך. תומאס הוק, שפעיל מאוד בפליקר, מציין בסרקזם שמפעילי השירות ודאי מודעים לכך שהוא מלא בתמונות שלא צולמו על ידי האנשים שהעלו אותן. כהוכחה, הוא מביא דוגמאות לכך בזרם התמונות של עובדי פליקר עצמם. גם המהירות שבה סילק השירות את התמונות מעלה שאלות, כמו מתי, ובעיקר איך, גילו עובדי פליקר שהתמונות הללו מפירות זכויות יוצרים. כך או כך, זה נראה די רע.

הבריחה מ-AOL

 

AOL, אימפריית התוכן השוקעת, פרסמה בקול תרועה לפני מספר שבועות שהחליטה לרכוש את האפיגנטון פוסט. את העובדה שהיא עומדת לפטר מספר גדול של עובדים היא ניסתה להסתיר, אבל בסוף השבוע נחת הגרזן על 900(!) עובדים. מודעות חברתית, אה, אריאנה?

שני עובדים ותיקים, עורכי הבלוג הפופולרי Engadget, ג'וש טופולסקי ונילאי פאטל, לא חיכו להגעת הגרזן והודיעו על התפטרותם עוד קודם לכן. שניהם הודיעו שהם מתכוונים להמשיך לעבוד בענף, מה שאומר שהם מחפשים מעסיק חדש ו/או הצטרפות למיזם חדש, שבו הם יהוו אופוזיציה ל-AOL.

הידיעה מגיעה כחודש לאחר שטים ארמסטרונג, מנכ"ל AOL, חשף את הדרישות שלו: יותר תוכן מיותר בלוגרים תמורת אותו סכום כסף. טופולסקי הוא מכונת תוכן, שמסוגל להוציא אייטמים רבים מדי יום, לעתים קרובות במחיר של פגיעה באיכות. אם הוא לא היה יכול יותר, סביר שיש הרבה מאוד עובדים ממורמרים אחרים באימפריית העבדים של ארמסטרונג.

מנכ"ל AOL, טים ארמסטרונג. שקט, מפטרים, צילום: בלומברג מנכ"ל AOL, טים ארמסטרונג. שקט, מפטרים | צילום: בלומברג מנכ"ל AOL, טים ארמסטרונג. שקט, מפטרים, צילום: בלומברג

קצרצרים

 

היתה חברה ואיננה עוד: ספקית סלולר אמריקאית בשם Clearwire, שהתחייבה לספק ללקוחותיה מהירויות של "הדור הרביעי", חטפה תביעה יצוגית כשהסתבר שהיא לא עומדת בהתחייבות. למרבה צערם של הלקוחות (ושל עוכרי הדין שנשכרו לייצג אותם), הבעלים נטשו במהירות את החברה, משאירים מאחוריהם משרדים ריקים ורמזים שכל העסק היה מזימת פירמידה.

סטודנטית מ-UCLA החליטה להשמיד את הקריירה שלה ואת שאריות שמה הטוב, בהנחה שהיו כאלה. הדרך היעילה ביותר בימינו להשיג את המטרה הנאצלת הזו הוא להעלות סרטון יוטיוב פוגעני כלשהו, והשיטה שלה כללה סרטון שכולל גזענות כלפי סטודנטים אסייתים שמעזים להשתמש בספריה יחד איתה. זהותה כבר ידועה לכמה אתרים, כך שבקרוב כל העולם וכלבו - כולל מעסיקים עתידיים שלה, שלא מעט מהם עשויים להיות אסייתים - יידעו בדיוק מה היא חושבת. סאיונרה, מפגרת.

בעקבות רעידת האדמה , הצונאמי, התפרצות הר הגעש והתכת הכורים הגרעיניים ביפן, נאלצה חברת Square Enix, יוצרת סדרת משחקי Final Fantasy, להפסיק את פעולת שרתי המשחקים המקוונים שלה. התוצאה: יללות מגיימרים ברחבי העולם, עם סדרי עדיפויות מעוותים מאוד. לא ברור מתי תשוב החברה לפעילות סדירה, ובהתחשב בנסיבות, גם לא מי יודע מה חשוב.

זוכרים איך לפני שנה-שנה וחצי, הנושא החם בתחום התוכן היה חדשות מקומיות? אמרו לנו אז שמשתמשים לא ישלמו עבור חדשות שלא נוגעות להם, אבל הם ישלמו כדי לדעת שבמרכול של גברת לוין יש שלושה סוגים חדשים של קוטג'. ובכן, סקר חדש מעלה שהתחזיות היו חצי-נכונות: גולשים אכן אוהבים תוכן מקומי. לשלם עליו, מצד שני, הם אוהבים הרבה, הרבה פחות. רק 5% אמרו שהם ישלמו עבור תוכן מקומי, ורק אחוז אחד בודד וגלמוד אישר, כנראה אחרי שווידא שאף אחד לא שמע אותו יוצא פראייר, שהוא ישלם עבור אפליקציה סלולרית שתספק תוכן כזה. 33% מהנשאלים, מצד שני, היו מוכנים לשלם עבור מקומון. אתם יודעים, מהזן הישן - עם דיו ועץ ועטוף בשאריות דינוזאור מת.

בוטים, תופעה אינטרנטית נפוצה ודוחה למדי, עברו מקצוע ועכשיו הם קלפנים. שורה של אתרי פוקר מדווחים על עליה מדאיגה בפעילותם של כאילו-שחקנים, שיש להם רמת אמפתיה של טוסט, יכולת תקשורת של דובר ממשלתי ממוצע, אבל יכולת מרשימה בחישוב הסתברויות מהיר. האתרים לא מתלהבים מהיצורים הללו, וכאשר הם מזהים אותם מוחזר למשתמשים הכסף שאבד להם.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

7 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

7.
הדבר הכי מגעיל בסרטון של הסטודנטית הוא דווקא היחס המתחסד הזה שיזכה אותה עכשיו
להתקפות אלימות, בגירסא המערבית של סקילת נואפות שצבועים רבים כל כך מתנגדים אליה, אבל יבצעו את אותו הנזק בלי הנד עפעף בצורה אחרת. האם הדברים שהיא אומרת נעימים לאוזן ומתיישבים עם הפוליטיקלי קורקטנס? לא. אבל הצביעות הזו, כשאתה מתעלם מכך שלקבוצות שונות *כן* יש מאפיינים שונים ומנסה לרדד את כולם לאותה התבנית- היא החולי, העיוות, והמעשה המגונה האמיתי. אין לי מושג אם מה שהיא אומרת זה נכון. באופן אישי, בגלל האופן שבו חונכתי גם אני קיבלתי את התחושה שמדובר בבחורה עם קורטוב גזענות, אבל בעיקר חוסר מעודנות, מה שנקרא "להגיד את זה בפנים" (למי עוד יהיה אומץ להגיד את הדברים האלו?). אבל האם שהיא אומרת זה לא נכון?! לכל קבוצה תרבותית יש את המאפיינים התרבותיים שלה! להתעלם מהם, זו גזענות לא פחותה. אצלי במעונות, למשל, אני יכול להעיד שיש לנו אנשים מכל מגוון האוכלוסיה בארץ. אבל איכשהו ישנם אנשים רק מקבוצה אחת, שמתנהגים באופן מובהק שונה מאחרים. אנשים שאין להם התחשבות בסיסית בסטודנטים אחרים. מפעילים מוזיקה על פול ווליום כל היום. הרבה פעמים באמצע הלילה. רעש כללי, ז"א לא ממוזיקה, אלא המתקהלויות ובכלל מאורח החיים החברתי. הם ממש לא האנשים היחידים שמתקהלים, אבל איכשהו, מעולם לא שומעים אף אחד אחר (ובייחוד לא באמצע הלילה. לרוב האנשים יש כבוד לזולת). הכבוד לרכוש... ובכן, הוא דומה ליחס בכיתה ח' של המופרעים לרכוש בטיול שנתי. לצערי בגילאי בה"ס התופעה הזו פושה ברבדים נרחבים בחברה, אבל היא נעלמת עם הזמן. אצלנו איכשהו ראיתי את הדבר הזה רק אצל אנשים מאותה קבוצה. השתלטות כללית על משאבים והמרחב- אוקיי, כאן בניגוד לסעיפים הקודמים זה משהו שלא שמעתי מחברים אחרים שכל כך חזק במעונות שלהם, אז אולי סתם נפלתי על אנשים כאלו. או שהראיה שלי מוטה וגזענית כאן. אבל אצלנו (לפחות ככה *אני* רואה את זה), לחלוטין ישנה גסות כללית וחוסר התחשבות. זה לא שיש משהו מובנה ורע בתוך אדם זה או אחר. זה עניין של תרבות. הרי אף אחד לא מזדעק כשאומרים שהישראלים הם צעקניים יותר וחוצפנים יותר- כי מה לעשות? זאת באמת התרבות בארץ. באירופה,למשל, קבוצה של ישראלים כאלו, בהחלט תתבלט. מצד שני, יש מאפיינים אחרים שדווקקא בהם תרבויות אחרות פחות חזקות בהן. גם בתרבות שלי יש דברים שיכולים להיות כפחות סימפטיים, אבל להתעלם מכך שבין קבוצות של אנשים יש הבדלים, זה המאפיין הכי גדול של... ובכן עוד אוכלוסיה מסויימת. והיחס הזה הוא מה שהביא את ישראל למצב שבו היא נמצאת היום. בן אדם שמגיע מממשפחה רעשנית- יהיה גם הוא רעשן. בן אדם ממשפחה WASPית יהיה מופנם. זו לא גזענות! אין לי מושג אם מה שהבחורה הזו אומרת זה נכון, אבל משפחות אסייתיות הן באמת יותר גרעיניות. ובאמת יכול להיות שכל סופ"ש המעונות מוצפים באזרחים קשישים, ש"מכבידים" על התשתיות במעונות. וזה באמת יכול לפגום בשביעות הרצון של אנשים צעירים. ומאוד יכול להיות גם שהקטע על הדיבור בסלולרי בספריה הוא נכון (אין לי מושג למה). אם זה באמת קורה- אז זה משהו ש*מאוד* מפריע!
15.03.11
3.
הקבלת בלוגרים לעיתונאים
היא בעייתית, בלוגר לא מחוייב לאמות מידה עיתונאיים, והוא יכול להציג רק מה שנוח לו, מנקודת הראות שלו, עיתונאי אמור לעמוד באיזו שהיא אמת מידה, ועיתונאי ושולחיו, חשופים לתביעות אם מוכחת הטעייה מכוונת של הקוראים. אם לדוגמה, היינו ניזונים ממה שכותבים בלוגרים שוודים ובריטים על ישראל, הנאצים היו נחשבים לחסידי אומות העולם לידינו. בפועל, מעולם לא ראיתי מייצג שווא של שקרים כפי שבלוגרים מוסלמים ומקבלי שכר באירופה רושמים על ישראל, ולצערי הרב, חלק גדול מתומכיהם הם יהודים שגרים שם ומנסים להראות ליברלים ושמאלנים, ועוד כל מיני הזויים מישראל שתומכים בהם מבחינת "המטרה מקדשת את האמצעים" .
משה , תל אביב  |  14.03.11
לכל התגובות