האם הכוכבים הגדולים של ה־NBA יגיעו לאירופה?

"פאו גאסול אמר שישחק בברצלונה במקרה של שביתה", "דירק נוביצקי סיפר שיחזור לשחק בגרמניה אם יהיה לוק־אאוט", "אנדריי קירילנקו הודיע כי אם תהיה השבתה של ה־NBA, ישמח לשחק בצסק"א". את הכותרות הללו ומאותו סגנון יכולתם למצוא במדורי הספורט העולמיים בשבועות האחרונים. פעם בשבוע־שבועיים תופס עיתונאי תורן שחקן זר נוסף בליגה של דיוויד סטרן ומוציא ממנו אמירה דומה.

עובדה מופלאה היא שעיתונות הספורט בארץ - שאם ממש תחפשו, אפשר למצוא בה פה ושם נקודות קטנות של פופוליזם ופרובינציאליות רק לשם הכותרת הגדולה - עדיין לא הצליחה להוציא ציטוט דומה מעומרי כספי. משם, הדרך לתגובה מאת בלאט ופדרמן על כמה שהם ישמחו לראות את עומרי חזרה בצהוב־כחול, או אם תרצו, רענן כץ/ גומא אגייאר מספרים שהם ישלמו כל סכום רק כדי שיגיע למקום אחר עם "פרסום ראשון!!!", קצרה ביותר. אבל לא לשם כך התכנסנו.

עמרי כספי. איך לא עשו ידיעה שהוא ישמח לחזור למכבי תל אביב במקרה של שביתה? | צילום: MCT

"99% שביתה"

אחרי שהוכרז לוק־אאוט בפוטבול בסופ"ש האחרון מכוון הזרקור אל עבר ה־NBA, ליגה שכבר חוותה שביתה לפני כעשור, וכעת עשויה לעבור חוויה דומה. את הרקע לסכסוך אפשר להסביר בכך שהשחקנים רוצים לקבל יותר כסף, אבל הבעלים רוצים לשלם פחות ובאופן לא מפתיע במיוחד זה יוצר קונפליקט.

משני הצדדים טוענים כי "יש 99% לכך שתהיה שביתה", וזה לא סוד שבין הצדדים קיימים פערים גדולים. יש גם כאלה שטוענים כי בסופו של דבר יימצא פתרון מהסיבה הפשוטה: שני הצדדים יפסידו במקרה של שביתה. מהצד השני, זה באוויר. מספיק באוויר כדי שכולם יתעסקו בשאלה מה יקרה עם השחקנים בזמן הזה. באופן טבעי, האירופים שבהם מקושרים חזרה ליבשת מוצאם, אך לא רק הם. גם כוכבים גדולים, אמריקאים למשעי, מתחילים לפלרטט עם הצד השני של האוקיינוס.

מי יבוא להיכל נוקיה?

טרבור אריזה הודיע שישמח לבדוק מה קורה באירופה. קובי בריאנט מדבר כבר שנים על שנת פרישה באיטליה, שם העביר את שנות ילדותו, ו"מקורבים" אמרו שהלוק־אאוט יהיה הזדמנות מצוינת להגשים את הפנטזיה. השחקנים ב־NBA שומעים כבר שנים ארוכות על האווירה החמה באירופה ועל האינטנסיביות של המשחקים. הם ראו את ג'וש צ'ילדרס חוצה את היבשת בשיא הקריירה וחוזר לליגה אחרי שנתיים, עם הרבה כסף בכיס וחוזה מוצלח ביותר.

הצורך לשמור על כושר משחק עד לסיום השביתה קיים בהחלט. לא פחות קרדינלי מכך, יש גם צורך להשתכר בזמן השביתה (השחקנים לא יקבלו משכורות על ימי השביתה גם אחרי שהיא תיגמר). תוסיפו לכך את הסקרנות שקיימת, כאמור, ואת העובדה שההזדמנות לא תחזור בקרוב, והנה ההסבר הלוגי לכך שאמארה סטאדומייר וחבריו יכולים למצוא את עצמם בהיכל נוקיה. יש מספיק שחקנים בליגה, בטח מאלה שמרוויחים הרבה פחות מאמארה ובכל הזדמנות אחרת לא חולמים על אירופה, אבל ברגע של שביתה, מתעורר אצלם צורך אמיתי. עד כאן למה זה כן עשוי לקרות.

ולמה זה לא יכול לקרות? יש הרבה סיבות לכך. המשעשעת יותר קשורה לשחקן בשם מייק הול, ששיחק בשנים האחרונות בעיקר באיטליה. בזמנכם החופשי גשו לגוגל, הקלידו "Mike Hall is on Fire on Twitter" ותגיעו לרשימת הציוצים של מייק מ־1 בפברואר. במשך כשעה הוא צייץ מונולוג שלם על החיים של כדורסלן אמריקאי באירופה, ולא טרח לציין בהכרח את הדברים הטובים. בסיס טענתו: רוב השחקנים מה־NBA מפונקים מדי מכדי לשרוד את התנאים באירופה. יש בזה לא מעט אמת: לשחקנים שזו הברירה היחידה שלהם להתפרנס כראוי אין ברירה אלא להתאקלם. למי שצריך להשלים הכנסה עד שחוזה ה־3 מיליון שלו יחזור לתפקד בסיום השביתה, כנראה יהיה יותר קשה.

כאב ראש חוזי

הסיבה היותר פרקטית היא שלא ממש ברור עד כמה שחקנים שנמצאים תחת חוזה יכולים לצאת ממנו לחופשה קצרה באירופה. בסופו של יום, הם עדיין תחת חוזה. הלייקרס, איך לומר, לא יעלצו אם קובי ייצא למשחקי חוץ במגרשים של אבלינו וקזרטה. פציעה אחת, והלך הממבה. אישור לצאת לדרך הוא לא יקבל. השאלה, שבה מתחבטים כרגע בעיקר הסוכנים הגדולים, היא לגבי היכולת החוקית של השחקנים לעזוב את החוזה באמריקה ולשחק באירופה מהרגע שבו הקבוצות מפסיקות לשלם.

שחקן בקבוצה אירופית שלא מקבל שכר יכול ללכת לבית הדין של פיב"א ולקבל את השחרור הבינלאומי, כל עוד החוזה מסמיך את בית הדין של פיב"א לפסוק במקרים של סכסוך. החוזים ב־NBA לא כוללים סעיף כזה, ולכן בית הדין של פיב"א לא מוסמך להעניק שחרור בינלאומי לשחקן, שבלעדיו אי אפשר לרשום את השחקנים. זה אומר שהצעד הבא הוא פנייה לבית משפט בארה"ב שיחייב את הקבוצות לתת את מכתב השחרור, אבל כמה שחקנים ייקחו את הקבוצות שאליהן יחזרו בסופו של דבר לבית משפט, כדי ללכת לשחק באירופה?

ויש גם צד שלישי: הקבוצות באירופה. מבין כל אותם שחקני NBA שיסכימו לעבור את היבשת, אין אף שחקן אחד שיחתום על חוזה עד סוף העונה. כולם יהיו מוכנים לחתום על חוזה שממנו יוכלו להשתחרר ברגע שנגמרת השביתה. קשה למצוא את הקבוצות האירופיות שיהיו מוכנות לחתום על חוזים כאלה בתנאים כאלה. צריך כסף מיוחד לחוזה מסוג זה.

צריך לבנות את הקבוצה כך שתוכל לשרוד עזיבה של שחקן מאוד מרכזי כך לפתע פתאום, באמצע העונה, גם מבחינת סגנון המשחק ובהחלט מהכיוון של עומק הסגל. גם האוהדים לא בהכרח ישמחו לקבל שחקנים שהגוף שלהם באירופה, אבל הראש באמריקה. זה לא שלא יהיו שחקנים מחויבים - גאסול ייתן הכל לברצלונה, קירילנקו למוסקבה, פארקר/ כספי לת"א וקובי/ לברון לאיפה שלא תגידו - אבל זה בהכרח נכון לספורטאים האחרים.

הרובד הרביעי והאחרון בסיפור הוא האמריקאים שכבר משחקים באירופה, שבקיץ אחד מעמדם ייפול בדרגה או שתיים, ואחרי שבנו לעצמם קריירה בעמל רב ימצאו את עצמם משחקים בשביל הרבה פחות כסף במקומות הרבה פחות זוהרים, כי כרגע הכסף הולך אל אותם תיירים מה־NBA. אם אכן תהיה שביתה, צפו לעלייה ברמה של קבוצות מדרג נמוך, שפתאום יקבלו לידיים שחקנים שלא חלמו עליהם קודם, וזו השפעה שעשויה להתפרס גם עד מקומות כמו הליגה הלאומית בארץ.