הון אנושי: איזה מסכנים אנחנו

יום שישי בצהריים היה גשום וסוער. בנמל יפו הגלים התנפצו על המזח והרעידו את סירות הדייגים, שתורניהן התחככו זה בזה ברעש ובצלצולים מחרישי אוזניים. בתוך האנגר 2 היה יבש וחמים. שם התחככו זה בזה ברעש ובצלצולים תרנים אחרים, בכירי המשק, ועל פני השטח אף סירה לא התהפכה. עסקים כרגיל. העילה למפגש הפעם היתה פתיחת התערוכה היפה "סימנים בדרך" של האמנית שרה גינור־גייגר, אשתו של מיכה גייגר מקרן שמרוק. הכנסות התערוכה הוקדשו לעמותת עולים ביחד לקידום אקדמאים אתיופים.

איזי בורוביץ

איזי בורוביץ היה שם ושידר עסקים כרגיל, יום אחרי שהתברר שרשות ניירות ערך אילצה אותו להתפטר. הוא אמר לפרופ' יוסי גרוס שיש "ילדה אחת ברשות שרודפת אותי, והמצב נהיה בלתי נסבל". שאלתי למה הוא מתכוון, ובורוביץ אמר: "תראה, דבר ראשון חשוב שיידעו שלא לחצו עליי להתפטר אלא זו היתה החלטה שלי. עשיתי את זה כי התנהגות הרגולטור היא חסרת שחר והמגבלות המוטלות על דירקטורים בלתי הגיוניות. הגענו למצב שבו בעתיד איש לא יהיה מעוניין להיות דירקטור. תסתכל כאן מסביב ותשאל את האנשים מי מהם מעוניין בזה. כולם יגידו לך שהם בורחים כמו מאש". שאלתי גם על מיליוני השקלים שנתנו לחיים רומנו, מנכ"ל אל על לשעבר, ואיך קרה שבורוביץ לא ידע עליהם, והוא אמר: "תראה, אני לא מגיב כי כרגע יש סערה. אבל כשהסערה תחלוף אני אסביר את עצמי".

את צבי זיו שאלתי מה דעתו על פרשת דני דנקנר וציון קינן. "נו מה, למה אתה חושב שהתפטרתי מתפקיד המנכ"ל? זה היה רק בגלל הדברים האלה", אמר, "אבל לא חשבתי שהדברים יגיעו להאשמות פליליות". שאלתי אותו איך הוא לא התריע אז, והוא השיב: "כפי שאתה מבין, הם דאגו להסתיר את זה טוב טוב".

גו' וצבי זיו (מימין) ושרה גינור-גייגר

התקרבנות נוספת מצאתי אצל אבינעם בורג, אחיו של שר הביטחון אהוד ברק. "יש עליהום על אחי", הוא אמר. שאלתי אותו אם הוא כבר התפקד למפלגת עצמאות, וברוג השיב: "תתפלא, יש לה סיכוי גדול". אחר כך תהיתי בקול רם איך אחיו עשה את כל הכסף, והוא אמר: "אתה יודע כמה כסף הוא קיבל מכל הייעוץ לחברות בתחומי הביטחון? תדע לך, שש שנים בעסקים זה הרבה זמן. אבל פה כולם חטטנים, אכפת להם איזה שעון יש לו וכמה הוא עולה. תסתכל פה מסביב, ותראה אילו שעונים כולם עונדים פה". ברוג קרא לגד פרופר, ואמר: "גד, תראה לו את השעון שלך. כמה הוא שווה?", ופרופר אמר שבערך 20 אלף שקל, אבל אפשר לקנות משומש גם בעשרת אלפים.

בשלב זה עברה מלצרית והגישה פיתות ננסיות עם חומוס. מישהו אמר לי שאני חייב לטעום אותן. לקחתי ביס ואמרתי לפרופר שאני מאוד מאוכזב, כי זה לא חומוס טרי. "אם זה היה חומוס שלנו, של צבר, לא היית מרגיש את ההבדל", הוא טען. "זה בטוח חומוס של שטראוס. תדע לך שעד כה פרגנו להם, אבל בקרוב אנחנו עומדים לייצא את החומוס שלנו בעולם, ולהותיר את סברה, המותג של שטראוס, הרחק מאחור".

רגע לפני רעידת האדמה ביפן, יאיר רוטלוי, מנכ"ל ויו"ר לודז'יה רוטקס, עוד התייחס למהפכות במדינות ערב. "לנו בעבר היה מפעל בירדן. יצאנו משם כי אני לא מאמין שאפשר לעשות עסקים במדינות ערביות. הן לא יציבות", אמר. שאלתי אותו מה הוא חושב על מסקנות ועדת ששינסקי, כבן למשפחה בעלת שליטה במניות רציו, והוא אמר: "אני משוכנע שמסקנות הוועדה יתמתנו עוד יותר, ובהרבה, ואז יהיה אפשר להתחיל לעבוד כמו שצריך".

ואז פגשתי את הנגיד לשעבר פרופ' יעקב פרנקל, ושאלתי למה לא שומעים אותו בכלל מתבטא בעניין ששינסקי. אין לך דעה, תהיתי, ופרנקל ענה: "יש לי דעה, אני רק לא אומר אותה. וכשאני ארצה להגיד אותה - אומר". מתי, שאלתי, אחרי שהדברים ייסגרו? הוא הנהן בראשו בחיוך.