הממשל מסתכן במרד צעירים נוסח המזה"ת

כיום ידוע כי אחד המניעים המרכזיים מאחורי המשבר במזרח התיכון הוא התסכול של הצעירים. מדינות ערב לא הצליחו או לא רצו לספק מקומות עבודה, חינוך, הזדמנויות וזכויות עבור הצעירים, ולכן בסופו של דבר, הם מרדו. האם ארצות הברית יכולה ללמוד לקח כלשהו מהמצב? לא לקח ישיר: אין אנלוגיה בין הדיקטטורות של המזרח התיכון והדמוקרטיה האמריקאית. אך אם נשתמש בבעיות של הצעירים הערבים כדי להאיר על מצבם של צעירי אמריקה, נגלה שהתמונה המשתקפת עגומה למדי.

ההנחה היא שככל שמדינות מתעשרות, כך הן מקדישות יותר תשומת לב לדור הצעיר. לא זה המקרה בארצות הברית. הנתח של ההוצאות הממשלתיות על ילדים בתקציב התכווץ האמריקאי ב־30 השנים האחרונות.

ב־1960, כ־20% מהתקציב הפדרלי הוקצו לתוכניות שהיו מיועדות לבריאות, לפיתוח ולחינוך של צעירים אמריקאים מתחת לגיל 18. היום מדובר ב־10% והיד עוד נטויה.

לעומת זאת, ההוצאות על האוכלוסייה המבוגרת הרקיעו שחקים - השיעור שלהן בתקציב הוכפל באותה תקופת זמן. ההוצאות על הביטוח הלאומי והסיעודי לבדם מהווים קרוב ל־40% מהתקציב. בתוך עשור, צפוי האחוז הזה לעלות במידה ניכרת, כנראה לעד 50% מהתקציב.

יהיה האחוז המדויק אשר יהיה (ההגדרות של תוכניות המיועדות לצעירים ולמבוגרים משתנות), הוא עדיין מוביל למסקנה ברורה: הממשל הפדרלי מוציא בין 4 ל־5 דולרים על אנשים מבוגרים, על כל דולר שהיא מוציאה על ילדים.

מדוע זה קורה? אין דרך עדינה לומר זאת: הצעירים לא מצביעים ולא תורמים למפלגות, והמבוגרים עושים את שניהם באגרסיביות. המערכת הפוליטית שלנו מגיבה להצבעות ולכסף. למעשה, הפער בין מה שאנחנו מוציאים על המבוגרים ועל צעירים הוא נגזרת של בעיה רחבה יותר שמאיימת על העתיד הכלכלי של אמריקה. בחנו את הדיון הפוליטי שמתגבש בוושינגטון: אנחנו ממשיכים להימנע מהתמודדות עם תוכניות ההטבות הגדולות והמענקים המקומיים, כגון הורדת המס על הריבית על משכנתאות. הימנעות מהעלאות מסים, כמו מע"מ או מס על הדלק, היא בסבירות נמוכה.

במקום זאת, המחוקקים מציגים הצגה שלמה של קיצוץ התקציב על ידי הדגשת החסכונות בעוגה הקטנה בהרבה של ההוצאות המותרות: קיצוץ בחינוך תשתיות, מדעים ותוכניות אחרות מסוג זה. ההשפעה הישירה היא שארה"ב תמשיך לסבסד באופן ניכר את הצריכה ותפגע בהשקעות. מהלך זה הפוך ממה שההיסטוריה מלמדת אותנו שצריך לעשות כדי לייצר צמיחה כלכלית ארוכת טווח. הנשיא אובמה השמיע קריאה דומה להשקעות בנאום מצב האומה האחרון שלו. התקציב שלו מנסה לשמור, ואפילו להרחיב את ההוצאות בתחומי מפתח שיתרמו לצמיחה עתידית. אך הוא עומד מול מפלגה רפובליקנית שמקובעת במנטליות של קיצוץ תקציב, אך עם זאת מסרבת להציע קיצוצים בהטבות, ומעדיפה להשתמש בפטיש על פני אזמל. בינתיים, הקהילה העסקית מהמרת על העתיד שלה בצמיחה במדינות זרות.

הכותב הוא פרשן כלכלי ומנחה התוכנית "פאריד זכאריה GPS" ברשת CNN