משיחת יתר: מחוץ לפריים

כתבת השער של מגזין "ארט ניוז" האחרון מוקדשת לשינויים הגדולים שחלו וחלים בשנים האחרונות בתחום הצילום; חלק גדול מהצלמים כבר לא יוצא החוצה לחקור את העולם ומעדיף לעבד אותו בסטודיו, לעתים באמצעות שימוש בדימויים של אחרים שנמצאים באינטרנט. באותו גיליון התפרסמה רשימה של עשרת אספני הצילום הגדולים בעולם, רשימה שכוללת, בין היתר, את רנדי ובוב פישר (ממשפחת מייסדי גאפ) ואנדרו פילרה (מתחום ההשקעות הבנקאיות) האמריקאים ואת הזמר הבריטי אלטון ג'ון. האוספים של שלושתם מתמקדים בצילום של המאה ה־20 ובצילום עכשווי.

באותה רשימה ב"ארט ניוז" נכתב שיותר ויותר אספנים של אמנות עכשווית אוספים גם צילומים. למשל אלי ברוד, שנמצא ברשימת עשרת אספני האמנות הגדולים בעולם וברשותו עבודות רבות של סינדי שרמן וג'ף וול. "האם הוא אספן צילום? לא", נכתב בכתבה. "האם יש לו הרבה צילומים? כן".

גם בישראל, רק אספנים ספורים מחויבים לצילום בלבד. שלום שפילמן, מקים מכון שפילמן לצילום, הוא הגדול שבהם. הוא החל לאסוף יצירות צילום ווידיאו רק בשנה האחרונה, ובאוסף שלו נמצאות כבר קרוב ל־350 עבודות מהמאה ה־20 וצילום עכשווי מקומי ובינלאומי. זוג אספנים נוסף שמתמקד בצילום הם הנרי ואלה הראל, שגם האוסף שלהם כולל צילום עכשווי מישראל ומהעולם. אילן רוט, צבי מיתר (שקנה לאחרונה את האוסף של בוריס כרמי ובנו רותנברג) והצלם בוקי בועז הם שלושה אספנים נוספים בנישה קצת אחרת, של צילום היסטורי מקומי.

כאמור, מרבית הצילומים שנקנים בארץ עדיין נקנים בידי אספנים כחלק מהעניין הכללי שלהם באמנות עכשווית. ברשימה זו נמנים עורך הדין ארני דרוק, דורון סבג, מנכ"ל חברת כוח האדם ORS, עורך הדין גיל ברנדס, המו"ל עמוס שוקן, אנשי הנדל"ן אודי ואבי אנג'ל, היחצ"ן רני רהב, שרה להט ובנק הפועלים, שמרבה לרכוש צילום לאוספיו. איש הנדל"ן יגאל אהובי, אספן בולט נוסף בתחום, רכש לאחרונה במכירה מוקדמת 20 יצירות צילום מתוך התערוכה של יוסי ברגר, "ויהיה ערב ויהי בוקר, יום אחד", המוצגת במוזיאון תל אביב לאמנות. הסכום (שלא פורט) ששילם אהובי על היצירות הושקע במימון התערוכה.

דרוש אוצר כריזמטי

לא ברור אם העיסוק ההולך וגובר בצילום משפיע על שוק המכירות. אחד המרואיינים ב"ארט ניוז", מהמחלקה לצילום בבית מכירות, מעיד על עלייה בהתעניינות. "אנו רואים יותר לקוחות שרוכשים במחלקות אחרות ומתחילים להתעניין בקניית צילום, כשלפני 15 שנה הם לא היו עושים זאת", אמר. אבל אולי מדובר רק בהתעניינות. "אני דווקא לא חושבת שיש שינוי בשנים האחרונות. לא בשוק הישראלי ולא בשוק הבינלאומי", אומרת סיגל מרדכי, מנהלת סניף סותביס בת"א. "בדרך כלל אנשים שמתחילים לאסוף אמנות מתחילים מצילום, כי הדימויים מוכרים יותר ומדברים אליהם, וגם כי מדובר במדיום זול יותר מציור. מצד שני יש אנשים שלעולם לא יאספו צילום כי מבחינתם זו לא אמנות. אבל אני לא רואה שינוי מהותי. לא מבחינת מחזור המכירות ולא מבחינת ההיצע".

צילום של יוסי ברגר מתוך "ויהיה ערב ויהיה בוקר, יום אחד"

מה יכול להשפיע על הביקוש?

"אם אספן כמו שלום שפילמן יקים מוזיאון לצילום, למשל. גם הפעילות של מוזיאון ישראל בתחום, והאוספים שהם מקבלים, יכולים להשפיע על השוק".

הצלם דוד עדיקא אופטימי לגבי עתיד אספנות הצילום בישראל. "כבר עכשיו אפשר להרגיש התעוררות בשוק בעקבות הפעילות של שפילמן, ואני מאמין שתהיה לזה השפעה על אספנים", הוא טוען. "אבל הביקוש קשור גם למובילי דעת קהל בנושא אמנות: אין כרגע במוזיאונים אוצר צילום גדול וכריזמטי שיכול להוביל את התחום, ואין התייחסות רצינית לצילום מצד המוסדות הגדולים. אני מקווה שאולי התערוכה של יוסי ברגר, שמהווה תקדים מבחינת ההיקף שלה, מעידה סוף סוף על שינוי".