צילום: צביקה טישלר
גם כשביצועי החברה חלשים, לבכירים מגיע
מי אמר שיש קשר בין ביצועי החברה לתגמול מנהליה הבכירים? הצצה בדו"חות 2010 מראה שגם אם היתה שנה קשה לחברה או נרשמו הפסדים כבדים למשקיעים, המיליונים ממשיכים לזרום לכיס המנכ"לים. לפעמים אפילו יש מצנח זהב מפנק
הפסד של 132 מיליון שקל הפך ל-18 מיליון שקל בשכר
הרכב השכר: רימון בן שאול מונה למנכ"ל פולאר תקשורת ביולי 2004 בתמורה לשכר בעלות של 2.1 מיליון שקל בשנה. מינואר 2009 הוא ירד לחצי משרה, וגם שכרו הופחת ב־50% והסתכם בעלות של כ־1.6 מיליון שקל בשנה. בדו"ח של 2010 נכתב כי בן שאול יעזוב את תפקידו, אך ימשיך לקבל את שכרו לא פחות משנתיים אחרי הפרישה, כך לפי חוזה העסקתו. בסך הכל צבר בן שאול תגמולים מהחברה (בעיקר בשכר, בדמי ניהול ובדמי אחזקת רכב) בהיקף של כ־17.7 מיליון שקל ב־6.5 שנות כהונתו בחברה.
חקר ביצועים: בן שאול, המוכר כמנכ"ל האגדי של כלל תעשיות, לא הצליח להביא את פולאר לתוצאות טובות במהלך כהונתו. בשנים שבהן כיהן כמנכ"ל, צברה החברה הפסדים של 131.8 מיליון שקל בשורה התחתונה. מאז כניסתו לתפקיד ועד היום מניית החברה רשמה תשואה שלילית של 87%, בעוד שמדד ת"א־100 עלה ב־115% בתקופה זו. ניתן להבין חלק גדול מהסיפור של פולאר בשנים האחרונות דרך מחיר האופציות שהוענקו לבן שאול. כך, עם תחילת כהונתו הוענקו לו אופציות לפי מחיר מימוש של 70 שקל למניה. בפברואר 2007 גם בדירקטוריון הבינו שמדובר במחיר לא ריאלי, והעניקו לבן שאול אופציות נוספות במחיר מימוש של 11 שקל למניה. מחיר זה לא מעניק לבן שאול אופציות בכסף - מניית החברה סגרה את המסחר ביום חמישי לפי מחיר של כ־10.4 שקל בלבד.
הנימוקים: חיפוש בדיווחי פולאר לא העלה ולו נימוק אחד של החברה לתנאי העסקתו של בן שאול בפני אסיפת בעלי המניות. בדו"חות השנתיים רק נכתב כי "דירקטוריון החברה דן בנפרד בתנאי התגמול של כל אחד מנושאי המשרה וקבע כי התגמול הנו הוגן וסביר".
אצל עזריאלי עובדים הפוך: כשהמנכ"ל מצליח פחות, הוא מקבל יותר
הרכב השכר: יוסי (יוסף) זינגר עלה לגרנית הכרמל השקעות, בעלת השליטה בסונול הנשלטת בידי דוד עזריאלי, 7.7 מיליון שקל ב־2010. מדובר בגידול של 120% לעומת שכרו בשנה הקודמת.
לפי החוזה של זינגר, שנחתם בקיץ 2008, הוא משתכר 140 אלף שקל בחודש וזכאי לשנה וחצי בשכר כהודעה מוקדמת והסתגלות. כדי לממן את תנאי סיום ההעסקה הללו הפרישה השנה גרנית כמיליון שקל.
אך מאחורי הקפיצה בעלות שכרו של זינגר השנה עומדות אופציות פאנטום שוות ערך לכ־1.5% ממניות החברה. מדובר באופציות המבטאות תגמול כספי במזומן על עלייה עתידית בערך המניה. אופציות אלו עלו למשקיעי גרנית 4 מיליון שקל. שכרו של זינגר הוא בעיקר נגזרת של שתי הטבות שאינן מבטאות את ביצועי החברה.
חקר ביצועים: דווקא ב־2009, כשזינגר העביר את גרנית מהפסד לרווח, הוא קיבל שכר בעלות של 3.5 מיליון שקל, מתוכם 240 אלף שקל מענק מבוסס ביצועים. ב־2010, לעומת זאת, נחתך הרווח הנקי ב־40% כתוצאה מהירידה במרווחי שיווק הדלקים ומעלייה בהוצאות המימון, אבל שכרו של זינגר זינק ביותר מפי שניים.
הנימוקים: עם אישור החוזה של זינגר הסביר דירקטוריון גרנית כי התגמול "מהווה תמריץ ראוי לפעול להשאת רווחי החברה ולהשגת יעדיה". ספק אם הציבור, המחזיק בכ־20% ממניות גרנית, ימצא את הקשר בין השכר ששולם השנה לזינגר לרווחי החברה.
היו"ר קיבלה בונוס דווקא בשנה שבה החברה עברה להפסד חשבונאי
הרכב השכר: 2010, שנתה השביעית של נחמה רונן כיו"ר ממן, היתה השנה המתוגמלת ביותר שלה. שכרה השנתי עלה לחברה, של אברהם לבנת, 925 אלף שקל ב־2010, 16% יותר מ־2009. כל זאת בזמן שמשרתה מוגדרת כמשרה חלקית. 250 אלף שקל מתוך עלות השכר של רונן ב־2010 היו בונוס.
חקר ביצועים: השנה הרווחית ביותר של רונן בממן היתה השנה ההפסדית ביותר של החברה תחת כהונתה כיו"ר. 2010 היתה השנה הראשונה מכניסת רונן לחברה ב־2004 שבה הרווח הנקי התחלף בהפסד, שהסתכם ב־15 מיליון שקל. ממן מסבירה כי מאחורי ההפסד עומד הסכם התקשרות עם אל על, המחזיקה בה 11%. הפגיעה בתוצאות החברה ב־2010 היא חשבונאית ונובעת ממתן הנחות לאל על. בממן מסבירים כי בנטרול השפעת עסקת אל על, הקבוצה למעשה הרוויחה 26.7 מיליון שקל ב־2010. ההנחות אולי ישמרו את אל על כלקוח, אך האם בעלי מניות ממן מקרב הציבור (כ־15%) ירוויחו מזה? הזמן יגיד, אבל רונן לא צריכה לחכות - מבחינתה, הרווח כבר בבנק.
הנימוקים: בדו"חות ממן מוסבר כי עם הנימוקים למתן הבונוס לרונן נמנים "תרומתה לחברה והישגיה לשנת הדו"ח, בין היתר בקידומו ובגיבושו של הסכם המסגרת עם אל על".
הדירקטוריון: 11 דירקטורים חתמו על ההמלצה להעניק את הבונוס לרונן. ביניהם שני נציגי אל על.
19 תגובות לכתיבת תגובה