"אין הסבר כלכלי רציונלי למשוך גם דיבידנד וגם שכר"

בני הדודים דורון ומשה (מוקי) שנידמן הם בעלי השליטה בחברת צור שמיר, המחזיקה בכ־60% מביטוח ישיר. בשלוש השנים האחרונות קיבלו השניים 25 מיליון שקל מהדיבידנד שחילקה צור שמיר למשקיעיה. בחלוקה חודשית, קיבל דורון שנידמן כ־230 אלף שקל בחודש דיבידנד ואחיו מוקי קיבל כ־440 אלף שקל בחודש. הכנסות נאות אלו לא הספיקו לשנידמנים, המשמשים במקביל כנושאי משרה בחברות שבשליטתם. וכך, בנוסף לדיבידנד שמשכו, קיבלו השניים גם משכורות חודשיות בעלות של כ־380 אלף שקל בממוצע לאחד, שהם 27 מיליון שקל בשלוש שנים.

משפחת שנידמן היא לא הדוגמה היחידה לבעלי שליטה בחברות ציבוריות שנהנים מתגמול כפול - שכר של מיליוני שקלים בשנה, המתווסף לדיבידנדים שוטפים שהם מושכים מהחברה כבעלי המניות שלה. חיים כצמן ודורי סגל, בעלי

השליטה בחברת גזית גלוב, משכו בשלוש השנים האחרונות משכורת של 42 ו־31 מיליון שקל בהתאמה, וביחד - 73 מיליון שקל בשכר, באופציות ובמענקים. בגזרת הדיבידנד חילקה גזית גלוב בשנים הרלבנטיות 551 מיליון שקל. החברה האם גזית אינק לעומת זאת, חילקה בשנים הרלוונטיות דיבידנד של 67 מיליון שקל בלבד, כאשר כ-30 מיליון שקל מהם הגיעו ישירות   לכיסו של כצמן, ו־13 מיליון שקל לכיסו של סגל. מרבית השכר במקרה של משפחת שניידמן וגם במקרה של כצמן וסגל, הגיע מהחברה הבת שבה שיעור אחזקתם בשרשור נמוך יותר, ולא מהחברה האם, כך שנטל השכר נפל יותר על חלקם של יתר בעלי המניות.

איש העסקים נתן חץ מיישם מדיניות דומה בחברת אלוני חץ, שבה הוא מכהן כמנכ"ל וכבעל שליטה (עם אחזקה של כ־21%) לצד מוזי ורטהיים. במקביל לשכר בעלות של 15.7 מיליון שקל בשלוש השנים האחרונות (כ־440 אלף שקל בחודש), קיבל חץ גם דיבידנדים של 43 מיליון שקל לכיסו כבעל מניות בתקופה זו.

אפשר גם אחרת אלכס לנדסברג: "צריך להתנהג לפי מה שנקרא צניעות יחסית" סגן יו"ר סנו מסביר את עלות השכר הנמוכה יחסית שמושכים הוא ואביו ברונו לנדסברג, יו"ר ומייסד ענקית מוצרי הניקיון והקוסמטיקה המקומית גיל קליאןלכתבה המלאה

ההבדל בין נתן חץ לסטיב ג'ובס

התגמול המקביל של בעלי השליטה איננו מחויב המציאות, קובע פרופ' עמיר ליכט, מומחה למשפט ולדיני תאגידים וניירות ערך במרכז הבינתחומי הרצליה, בראיון ל"כלכליסט". לדבריו, "אין לתגמול המקביל בסיס כלכלי רציונלי". הוא מזכיר את סטיב ג'ובס מאפל ואת מייסדי גוגל, הנוהגים למשוך משכורת סימליות בלבד, הנעות מדולר אחד ועד שכר מינימום. נכון, במקביל הם נהנים מדיבידנדים ומאופציות שהופכים אותם למיליארדרים, אבל לפחות הם מוותרים על הציניות הכרוכה גם במשיכת שכר של מיליונים מדי שנה מהחברה ומודים במעשיהם שהכסף הגדול לא באמת מגיע מהמשכורות ולכן די בו ולו למראית עין.

לדברי ליכט, "לא כל בעלי השליטה הם סטיב ג'ובס. לא מן הנמנע, שיהיו בעלי שליטה שיראו בכך פחיתות כבוד, או שיחששו שאחרים בשוק ההון יפרשו זאת כחוסר הערכה אישית. ייתכן ששכר גבוה משמש כלי לחברה לאותת לשוק ההון על מידת התרומה האיכותית של בעל השליטה ולחשיבותו לחברה באופן כללי".

עמיר ליכט | צילום: כפיר בולוטין

ליכט קובע כי בעלי השליטה מושכים את התשלומים הכפולים פשוט כי זה אפשרי. "אין הבדל משמעותי במנגנונים שמאפשרים שכר גבוה במיוחד למנהלים בכירים ולבעלי שליטה. זה קורה כי זה אפשרי מבחינה כלכלית, מבחינה חוקית ומבחינה חברתית נורמטיבית. ברור שהחברה בישראל מוכנה לקבל את המצב הזה כחלק מעובדות החיים, וישפוט כל אחד בעצמו ולפי ערכיו אם זה טוב או לא".

אחד ההסברים לכך יכול היה להיות רצונם של בעלי השליטה להגביר את המעורבות להם בניהול החברה, אולם לדברי ליכט "גם הרצון לדעת על הנעשה בחברה ממקור ראשון אינו יכול להסביר את התופעה. לבעל שליטה שהוא בעל מניות בלבד אין מעמד פורמלי במידרג הממשל התאגידי בחברה. אולם אין כל ספק שבישראל, כמו במרבית העולם, בעל השליטה נהנה מעדכונים שוטפים ויכול להשפיע בפועל על ניהול אסטרטגי בחברה. יתר על כן, כהונה פורמלית כיו"ר או כדירקטור חושפת את בעל השליטה לאחריות משפטית בסטנדרטים מחמירים מבחינת חובת האמון לחברה לעומת חובותיו כבעל שליטה בלבד. כמשפטן, הייתי ממליץ לבעלי שליטה להימנע מלכהן כנושאי משרה ולו מסיבה זו".

לדברי ליכט, השאלה מדוע בעלי שליטה מתעקשים להחזיק במשרות פעילות ולגזור שכר במקביל לדיבידנדים היא חידה. "אפשר היה לחשוב שבעל שליטה מתעקש למשוך שכר כיוון שבניגוד לדיבידנדים בתשלום הזה הוא אינו מתחלק באופן יחסי עם יתר בעלי המניות, אלא נהנה ממנו לבדו. אולם זה נראה לי ניתוח שטחי", אומר ליכט. לדבריו, "אם כל מה שבעל השליטה היה רוצה זה לקחת 100% ולא להתחלק עם הציבור, או לקבל תגמול וודאי ולא תלוי־רווחיות, אז יש שפע דרכים לעשות זאת במסגרת החוק - החל מהסכמי ייעוץ וכלה בעסקאות בעל עניין. בנוסף, המיסוי על חבילת התגמולים עשוי בהחלט להיות גבוה יותר מהמיסוי על הדיבידנד. כך שהמוטיבציה הזו לא משכנעת. זה לא בשביל הכסף".

"בעלי השליטה השקיעו את הונם בחברה, הם לא יברחו"

ליכט מאמין כי באופן כללי, חגיגות השכר של מנכ"לי החברות הגדולות בבורסה אינן מוצדקות. "באותו אופן אין בסיס גם לנימוק המושמע לעתים לגבי מנכ"לים, לפיו התגמול הגבוה חיוני כדי למשוך כשרונות ניהול ובלעדיו הם "יברחו" לחו"ל. הממצאים האמפיריים שאני מכיר מטילים ספק בטענה הזו לגבי מנכ"לים, ולגבי בעלי שליטה היא לא תופסת כלל. בעלי השליטה השקיעו בחברה את הונם, ולא פעם אף ייסדו אותה, כך שאין חשש אמיתי שיברחו ממנה רק בגלל שכר. כל הניתוח הזה נהיר לבעלי השליטה, אשר למרות זאת מכהנים כנושאי משרה. לכן צריך לחפש את הסיבות במחוזות אחרים. נדמה לי שעצם הכהונה בחברה נובעת ממניעים אישיים של בעלי שליטה מסויימים, שחשוב להם במיוחד להטביע חותם אישי על העשייה בחברה".